"לשרת בצנחנים היה החלום שלי במשך המון שנים, ולשם הגעתי"

בשבוע הבא, בתום מסלול מפרך של שמונה חודשים מאז שהתגייסו, מחזור נובמבר 17 של גדוד הסיור של חיל הצנחנים ייצא למסע כומתה ארוך, כשבסיומו משפחותיהם של החיילים ימתינו להם נרגשים ויצפו בהם חובשים את הכומתה האדומה היוקרתית, סמל למעבר מטירון ללוחם בסדיר.

דן עבאדי (18.5) מרעננה, יעמוד גם בין החיילים אך בשבילו לכומתה יש משמעות נוספת. שני אחיו הגדולים שירתו באותו גדוד הסיור, ואף מעבירים את הכומתה האדומה מאח לאח.

דן עבאדי צילום דובר צה"ל

עבאדי עזב יחד עם משפחתו את בואנוס איירס שבארגנטינה כשהוא בן שלוש וחצי ועלה לישראל. צעד לא פשוט עבור כל המשפחה. “פתאום להגיע למדינה חדשה בלי שפה, זה ממש לא קל”, מספר עבאדי,”היה קשה מאוד. אבא שלי היה עו”ד בכיר במשרד גדול, ומרצה בכיר באוניברסיטה הכי גדולה בארגנטינה, כשהוא הגיע לישראל הוא היה צריך לעשות את הבחינות לשכה מחדש, כשהוא לא יודע בכלל עברית. לקח לו הרבה זמן לבנות את עצמו מחדש כאן כנוטריון. אמא שלי עבדה 15 שנה בהרצליה בתור רכזת של נוער בסיכון בהרצליה, וכשאבא שלי גדל והתפתח היא עברה לעבוד איתו”.

מה גרם להורים שלך לעלות?

“היה להם חלום לעלות לארץ. הם תמיד דיברו על זה, תמיד חלמו על זה. זה משהו שהם חונכו עליו ורצו להגשים כל חייהם”. כשגדל עבאדי הוא למד בבית הספר היסודי זיו, בחטיבת השרון ובתיכון אוסטרובסקי. כשהגיע זמנו להתגייס היה לו ברור שהוא הולך בעקבות שני אחיו הגדולים וישרת ביחידת גדודי סיור בצנחנים. “כשהאח הבכור שלי רצה להתגייס, הוא לא ידע כלום על הצבא אז הוא התייעץ עם בן דוד שלי שהתגייס לגדס”ר צנחנים והחליט ללכת בעקבותיו”, מספר עבאדי, “אחי השני, התגייס בהתחלה ל-669 חילוץ והצלה, ואז אחרי שנה נפל מהיחידה וכיוון להגיע לגדס”ר צנחנים בעקבות הבכור. אני רציתי להיות בגדס”ר מאז שהייתי בטקס הכומתה של אחי הבכור וראיתי אותו מקבל את הכומתה האדומה. את הכומתה שלו הוא העביר לאחי השני, שיעביר לי אותה בסוף מסע הכומתה שלי”.

ההורים שמחו ששלושת ילדיהם התגייסו לקרבי?
“אחי השני, אילן, השתתף בצוק איתן. הוא היה חובש וקשר מפקד צוות אז הוא היה ממש בחזית, לפני המ”פ אפילו. זה היה רגע לא קל למשפחה שלנו. אנחנו הרי לא ישראלים מלידה, אנחנו לא מכירים את העניין הזה של מלחמות. לאחותי היה ממש קשה אפילו לישון בבית מרוב דאגה. היא כל הזמן חשבה על מה קורה איתו. ההורים, האחים, כולנו ממש דאגנו. אחרי צוק איתן הבנתי שקרבי זה משהו שרציתי כל החיים. עשיתי חמש יחידות פיזיקה, ושש אלקטרוניקה, הציעו לי תפקידים בתקשוב וכמה תפקידים אחרים במקום צנחנים, אבל זה לא היה מספיק בשבילי. צנחנים זה היה החלום שלי המון שנים, ולשם הגעתי”.

איך החוויה בינתיים של להיות צנחן בהתהוות?
“זו חוויה מדהימה. אתה מכיר אנשים חדשים ממקומות שונים בארץ, אתה לומד על המדינה שלך המון, על ההיסטוריה הצבאית שלה. אתה לומד להיות לוחם, צנחן. זה המון כבוד להיות פה. זה היה חלום שלי מאז שהייתי ילד, ואני מגשים אותו”.