כשהיה בן ארבע, עלה גבי טבקה, בן ה- 18 מצרפת לרעננה. הוא למד בבתי הספר היסודיים ביל"ו ויבנה, בחטיבת הביניים יונתן והשנה סיים את לימודיו בתיכון אביב. בשנה הקרובה הוא ימשיך לשנת לימודים מיוחדת מטעם החינוך המיוחד, כדי להשלים בגרויות ולהתכונן להתנדבות בצה"ל או בשירות לאומי.
טבקה, שנמצא על הרצף האוטיסטי בעל תפקוד גבוה, עובד במהלך חופשת הקיץ בבית הקפה "אולדיז" בקניון רננים ובשיפוצים בתיכון אביב. "כבר בגיל מאוד קטן חשבו שאני סובל מאוטיזם", מספר טבקה, "אבל סופית אובחנתי בכיתה ו' בוועדת ההשמה לחטיבת הביניים. בכיתות ה' ו-ו' עברתי חרם. חילקתי הזמנות לבר מצווה וילדים לא רצו להגיע, ילד אחד קרע את ההזמנה שלי ואמר לילדים אחרים לא לבוא, זה היה בלאגן שלם. ילדים בקושי דיברו איתו וכשהם דיברו הם אמרו דברים רעים. כמעט לא הגיעו ילדים לבר מצווה שלי בסוף. בתיכון לא כל כך קיבלו אותי ואת חברים שלי מהכיתה של החינוך המיוחד. ילדים מכיתות אחרות, שניסיתי להצטרף אליהם או להשתלב איתם, אמרו לי ללכת לחברים שלי מהכיתה ולא נתנו לי מקום ביניהם. זה מאוד מבאס ששאר הכיתות יצרו איתנו קשר רק שזה היה אירוע שנתי כמו מסיבת סיום, אבל במהלך השנה לא".
מה הן המגבלות שאתה מרגיש ביום יום?
"פעם הן היו מפריעות לי הרבה יותר. היה מלחיץ אותי להזמין משהו לאכול במסעדה כשאין מישהו לידי, או ללכת ולקנות לדוגמא משהו בחנות, זה דברים שהלחיצו אותי כי אני כל הזמן חושב 'מה יהיה', 'מה אני ארגיש' וכל זה. עכשיו זה כבר הרבה פחות צץ ובולט. זה הרבה בזכות העבודה שלי ב"אולדיז". היום הקשיים שלי מורגשים הרבה פחות בגלל השינוי הזה. אני כן נמנע לצאת למסיבות. כי אני חושש שאנשים יחשבו שאני מוזר ולא ירגישו עם זה בנוח. אני מרגיש כאילו אין לי את האומץ לכך ואני עדיין לא מסוגל. אבל זה שינוי שעוברים".
איך בעצם הגעת לעבודות ב"אולדיז" ובשיפוצים?
"בשיפוצים בבית הספר אני עובד מטעם העירייה כבר קיץ שני ברציפות. באולדיז – יש עמותה שנקראת 'אלוין' שהיא עוזרת לאנשים שיש להם קשיים בלמצוא עבודה. הם עוזרים למצוא עבודה בהתנדבות פעם בשבוע כדי להכין אותם לשוק. בכל השנה האחרונה אני הייתי ב"אולדיז", ואחרי שהעבודה בהתנדבות הסתיימה הם היו מבסוטים והשאירו אותי שם כעובד בשכר רגיל כמו כולם. בעבודה אני באמת מדבר עם הרבה אנשים באופן חופשי ונפתח בפניהם, וזה מה שגרם לי להשתנות. העבודה שינתה לי את החיים. היום אני הרבה פחות לחוץ וחושש לעשות דברים, זה הפיח בי שינוי מאוד חיובי".
מה התוכניות שלך לאחר שתסיים את שנת ההכנה לשירות והשלמת הבגרויות?
"אני רוצה לעשות שירות לאומי במשטרה או ללכת לחיל הלוגיסטיקה בצבא. אחר כך אני רוצה לפתוח עסק משלי. אני רוצה שהעסק שלי יהיה קיוסק כזה, אבל שיהיה בריא, שיגיש אוכל ושתייה בריאים. אני לומד עכשיו המון בעבודה לגבי ניהול ותקציבים כדי שיום אחד אני אוכל לנהל את זה בעצמי".
כשאתה מספר לאנשים שאתה על הרצף האוטיסטי, מה התגובות שאתם נתקל בהם?
"הם אומרים שזה לא כזה נראה עליי. אני כאילו שואל איך מישהו על הספקטרום אמור להראות? מצד שני זה סוג של מחמאה כי זה אומר שאני בתפקוד גבוה".
אתה מרגיש שאנשים מתייחסים אלייך אחרת?
"במסגרות הקרובות לא כל כך. בעבודה מתייחסים אליי כמו כל עובד אחר, ואני לא מרגיש יחס שונה בכלל. הייתה לי סיטואציה שהלכתי לקנות משהו ואז המוכר ראה שיש לי קושי בדיבור, הוא הרגיש שאני שונה והתחיל לדבר יותר לאט ויותר בנחמדות. אני לא רוצה את זה, כי לא צריך להתייחס אלינו שונה. חשוב לי שבעלי עסקים יסתכלו על אנשים עם מוגבלויות באופן שונה, שיעסיקו אותם יותר, שיקבלו אותם בזרועות פתוחות. אין סיבה שלא. חוץ מזה, יש לאנשים באופן כללי סטיגמה שכשהם רואים מישהו שונה בעל מוגבלות או על הספקטרום הם חושבים שצריך לדבר אליו אחרת. או מסתכלים עליו כאילו הוא מוזר. אבל לא. אנחנו לא שונים מאף אחד אחר. אנחנו מבינים מעולה מה אומרים לנו. אנחנו שווים. זה לא צריך להיות מוזר או מפחיד לדבר איתנו. אנחנו חלק מהשיח של היום יום. לא צריך להיות מובך שאומרים את המילים אוטיזם או על הספקטרום".
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה
רוצים להישאר מעודכנים?
מה התחביבים שלך מחוץ לעבודה?
"אני ממש אוהב מוזיקה. אני יוצר סטים של מוזיקה כבר חמש שנים, רשימות השמעה, וזה ממש מרגיע אותי. חוץ מזה אני מתעסק בכתיבה, ויוצא לי לכתוב על אהבה. ההשראה שלי יכולה לבוא מכל מקום. אני שומע שיר, חושב על משהו, רואה משהו, וזה קורה".
כתיבת אהבה/ גבי טבקה
"אז לקחתי עט ונייר
והתחלתי לכתוב את אהבתנו החדשה
זה לא היה אהבה ממבט ראשון
הלב דפק בקצב די מהיר
אהבה חדשה? ידידות חדשה? הלב מתרגש, כאילו זאת הפעם הראשונה
הלילות כבר יותר יפים
העיניים רואות ורוד כחול בראש
גם ביום אפור
העיניים רואות את השמש
נכון.. אמנם נכבה לי הלב מאז האכזבה האחרונה
אבל מהרגע שחזרת.. כל רגע של דקירה נמרח על ליבי כמו שמורחים חמאה
רוצה לקבל מחמאה?
לב כמו שלך יש רק לאהבות גדולות
תודה שחזרת
שלך לתמיד ולנצח"
ניב
מהמם! אין על גבי שלנו!
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
אני אוטיסט ולא מכירים בי ואני לא מקבל קיצבה
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
גבי כתבת מקסים ואתה מתבטא בצורה רהוטה
אתה נשמע בחור מקסים. מאחלת לך להגשים את השאיפות שלך, ושתשתלב בחברה ותרגיש שייך "כמו כולם"
אמא
כל הכבוד לגבי לפעמים ילדים יכולים להיות ממש מגעילים ורעים מה שהם לא יודעים שאולי גם להם יהיה ילד על הספקטרום או חלילה יותר גרוע לכן חינוך נכון לא לקרוא לכיתה כיתה של החינוך המיוחד אלא כיתה עם אות הכיתה שיתוף בפעילות שיחות עם תלמידים יעזרו בהצלחה קדימה מאמא של נערה על הרצף כמוך