אבי גבאי נאלץ לבחור, ועשה את הבחירה הנכונה | הטור של חנה בית הלחמי

השבוע, פיטר אבי גבאי את ציפי לבני בפומבי. האירוע נתן לנו הצצה משכנעת לרידוד השיח בחברה הישראלית. לא היו הפתעות, משום כיוון. הסיסמאות נשלפו ביעילות ובמהירות: הוא הוכתר כבריון, אלים, מיזוגן (שונא נשים), שוביניסט, וכמובן – שלל מילות גנאי ונאצות כיד הדמיון הטובה על הוגיהן. האירוע לא נבחן על ידי רוב ציבור הגולשות (בעיקר) והגולשים (גם) ברשתות החברתיות כחלק מרצף אירועים, אין תמונה מורכבת, אין שנייה להתבוננות ומחשבה – יש רק דף מסרים.

תכלס, זה מה שנהיה מאתנו: דף מסרים. התחרות היחידה היא דף המסרים של מי ינצח את הדיון ויכריע את גורלו של מי שסופג כרגע עגבניות רקובות מהציבור. אין דיון ואין ויכוח. באופן אירוני, השיח הזה שייחס אלימות ובריונות לגבאי, לוקה בכל מה שהוא מייחס לגבאי. וכמובן – כא/נשים (לא) רציניים/ות, נזרקו למסך מיד הצהרות של “אני עם העבודה גמרתי” – מה שמקרין רדידות ובורות מביכות באשר למהותן של מפלגות דמוקרטיות, המבוססות על מגוון ייצוגי מנהיגות בהנהגתן.

זה בעיקר העציב אותי. ציפי לבני היא מנהיגה בעלת זכויות, והאחרונה שהייתי הופכת לאנדרדוג, כלומר לקרבן חסר אונים ומוחלש. היא בעצם מאדריכליות הבריונות הפוליטית והאינדבידואליזם הפוליטי, שדורס כל מה שעומד בדרכו בדרך לשליטה. היא עשתה את זה עם שרון לליכוד, ועם אחרים לקדימה, וכשהיא רוכבת כעת על הגל הפמיניסטי שהנדסו לה גולשות שלא חושבות פעמיים (ואני בספק אם יצאו מה”אוטומט” גם במחשבה הראשונה) – יש לזכור שמעולם לא באמת פתחה דלת רחבה למענה לצרכים של נשים מוחלשות לאורך הקריירה הפוליטית שלה, אלא העדיפה (ובצדק מבחינתה) לעסוק בכוח ושליטה במרחב הגברי. הייתי רוצה שתהיינה יותר נשים כמו ציפי לבני, באמת. רק שהשדה הפמיניסטי שמכניס אותה למשבצת המסכנה התורנית, שולל מכולנו את ההישגים שהשיגה. אחד מהם, היא היכולת להיות בריונית ואגרסיבית בעולם בו אלו דרישות הסף הנדרשות ממי שרוצה להצליח.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק שלנו

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "צומת השרון רעננה"

הסיפור האמיתי מאחורי הסצנה שכולנו נחשפנו לה השבוע, הוא סיפור המורכב ממי שמערערת באופן גלוי על מנהיגותו של גבאי, כנראה בעודה מתדיינת בחדרים סגורים עם אחרים על פגיעה פוליטית בו ובמפלגתו, כפי שעשתה כבר לפחות פעמיים בעבר. לו פיטר אותה בשיחה אישית – היתה מסובבת את זה נגדו ומנסה להחליש אותו. אנחנו כבר יודעות ויודעים, מהעבר, שהטקטיקות של לבני הן מניפולטיביות – היא תופרת מאחורי הקלעים את ההשפלה לפני שהיא מטיחה אותה פומבית. הוא נאלץ לבחור כנראה בין להיות מושא לתעוב של קבוצה קטנה וקולנית שתקרא לו “מיזוגן” ו”בריון”, לבין להיות מושא לזלזול מצד קבוצה אלקטורלית גדולה. לטעמי, הוא בחר נכון. אולי יכול היה לעשות את זה קצת אחרת, אבל אלו כבר ניואנסים פחות חשובים. כחברת מפלגת העבודה (גילוי נאות) – הוא פעל, סוף סוף, כפי שאני מצפה ממנו: שמר על הבייס. זה הזמן עבור כולנו, להתמקד בעיקר. והעיקר הוא החלפת שלטון בעייתי ביותר, בשלטון טוב יותר. קוצר הראייה המביך של ציבור ש”מחפש” את המנהיגים שלו ונוהה כל הזמן אחרי כוכבים בשנקל, לא יסייע לנו להחליף שלטון. גם טענות על היעדר הכריזמה של גבאי מצחיקות אותי. רוצים כריזמה? היתה לכם/ן בעשור האחרון. לא הגענו איתה רחוק.

בקיצור, רגע לפני שנשלפות הציפורניים ונשלף מחולל המסרים האוטומטי שלכם/ן, עצרו שנייה כדי לחשוב. הבחירות הקרובות הן הזדמנות לחזור לפוליטיקה ערכית ישנה, ולחזק את גוש השמאל על מנת להציע אלטרנטיבה לשלטון הקיצוני הקיים. חלק מהעניין הוא לחזק את מנהיגי/ות השמאל. תתאפקו שנייה, רסנו את עצמכם/ן, תחשבו חזון: איפה אתם/ן רוצות/ים להיות בעוד שנה. כי באופן שהגבתם/ן השבוע, אנחנו נשארים עם ביבי.

חנה בית הלחמי

חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה קהילתית וחברתית, מנחה ומאמנת.