תושב הרצליה, שהינו נכה ואינו בקו הבריאות, מבקש להאריך את שעות הפעילות של המקווה ביד התשעה, הפועל כיום בשעות 8:30-5:00.
התושב הוא אדם דתי ומאמין המצהיר כי בשל מצבו הבריאותי הוא אינו יכול להגיע בשעות הפעילות של המקווה, שיש צורך שהוא יהיה מחומם. הוא פנה למועצה הדתית ומזכיר המועצה, נועם חממי, בבקשה כי יימסר לידיו מפתח של המקווה, ואף הציע כי המקווה יישאר פתוח לכלל תושבי העיר החפצים לטבול בו, אך נענה בשלילה. הוא שלח מכתב בעניין גם לראש העירייה משה פדלון וכיתב גם את שר הדתות ח"כ יצחק וקנין. יו"ר המועצה הדתית עו"ד דן פנחס אמר בתגובה כי "עם כל הצער, גם על מצבו האישי, יש כללים שכולם עומדים בהם".
"החלטתי לפנות אליך, בצירוף מסמכיי הרפואיים, לאחר שכלו כל הקצים מבחינתי וזאת לאחר שניהלתי דין ודברים עם המועצה הדתית המקומית, אשר סירבה פעם אחר פעם להתחשב במצבי הבריאותי והנפשי, כך שכל פגישותיי עמהם היו עקרות, מלוות בסירוב גס לפניותיי, חוסר רצון ו/או יכולת להבין ולהבחין במצוקתי…", כתב לראש העירייה, "הנני נוטל כ-30 תרופות ביום עקב תחלואיי, נרדם מאוחר וזה בלתי אפשרי עבורי, אתאמץ ככל שאתאמץ, לקום מוקדם ולהספיק את הטבילה, מה גם כי הנני מתנייד על קלנועית…".
עוד כתב: "לאחר שכאבי נעקר בקרבי ולא יכולתי עוד, שמתי את הבושה הגדולה בכיס הבלתי נראה ושמתי פעמיי לעבר המועצה הדתית, מצויד במסמכים רפואיים, קלנועית ומקל הליכה, בבקשה להעניק לי את המפתח ממקווה "יד התשעה" (המקווה הקרוב אליי יותר ברח' סירקין נמצא בשיפוצים). נתקבלתי ע"י מזכיר המועצה, מר חממי, שצפה במסמכים הרפואיים וכבר בפגישה הראשונה נתן לי להבין, ברמז עבה בי השורות, כי אין הדבר מקובל, אך ייזום ישיבת מועצה בעניין וימסור לי את התשובה הסופית. כעבור כמה ימים שלא קיבלתי שום תשובה לה ייחלתי כל כך, שמתי את פעמיי שוב אל עבר בניין המועצה הדתית. לא יכולתי לוותר לעצמי על עניין הטבילה החשובה לי כל כך, עליה אני מוסר נפש גם כעת. שוב נתקבלתי ע"י מר חממי שסיפר כי אכן נערכה ישיבת מועצה והחלט לדחות את בקשתי. זאת, למרות שהבטחתי לנקות אחריי היטב ולשלם ככל הטובלים דמי מנוי חודשיים. הצעתי למר חממי, כי המקווה לא ייפתח במיוחד עבורי, אלא יישאר פתוח לכלל תושבי העיר החפצים לטבול, בפרט סופרי סת"ם שמוכרחים לטבול טרם ניגשים למלאכתם, אך תשובתו של מר חממי הייתה כי "זה לא כלכלי"… זאת, למרות שבפתח המקווה מותקנת גלגלת, שללא שלשול מטבע של 10 שקלים, או הצמדת קוד המנוי, בלתי אפשרי להיכנס אל המקווה".
הוא סיכם את מכתבו: "רבים מתושבי הרצליה, עמם שוחחתי, תומכים בי וחלקם אף הם מעוניינים לקיים את מצוות הטבילה בתום יום עבודה למשל, אך מרגיש לי כי המועצה הדתית עושה במקווה (מבנה עירוני) כבתוך שלה. מר פדלון היקר! אנא הירתם נא לעזרתי וסייע לי בעניין. את קשיי אסבול כפי שסבלתי וכאדם מאמין יש לי על מי להישען. אך גם את החוק היבש ביותר ניתן להרטיב ואם יש יוצא מן הכלל, לעניות דעתי מדובר במקרה שלי".
המקווה ביד התשעה. צילום: המועצה הדתית הרצליה
פנייתו לעירייה הועברה אל הממונה על תלונות הציבור ועל העמדת מידע לציבור ד"ר שלומית כנרי. "המועצה הדתית היא גוף נפרד מהעירייה וכלל, יש לפנות אליהם ישירות", השיבה כנרי לפנייתו, "מבדיקה שעשינו עלה כי המועצה הדתית עובדת ע"פ נהלים ותקצוב הקשורים למשרד לשירותי דת. מובן בעיני שלא ניתן לתת מפתח לכל דורש ולאפשר טבילה ללא השגחה מטעמי בטיחות ומטעמים אחרים. בכל מקרה, העברנו את בקשתך להרחבת שעות הפעילות של המקווה למועצה הדתית, כדי שיבחנו אותה מול נהלי העבודה שלהם ותקצוב הגופים הרגולטוריים".
הוא השיב לה: "הארכת שעות פעילות המקווה לא אמורה לעלות ולו אגורה שחוקה יותר, כיוון שבכניסה מותקנת גלגלת ובלי לשלשל מטבע או מנוי חודשי, אי אפשר להיכנס. נאמר לי על ידי אנשים מביני דבר, כי המועצה אכן מתנהלת כגוף נפרד, אך מתוקצבת, אם כי לא באופן מלא, אך מרבי על ידי העירייה… בפרט כאשר המקווה המרכזי כבר חודשים ארוכים סגור עקב שיפוצים. אך אני איש קטן ולא יכול מול המערכת…".
רוצים להישאר מעודכנים?
"כל מי שבקיא בתורת החסידות יודע בוודאי לומר שטבילת מקווה היא אחת היסודות", אומר התושב. "אולי זה נשמע כמו מותרות, אך בשבילי זה גשר לחיים ולנורמליזציה. להרגיש שייך לחיים. אם יש חוקים יבשים ניתן להרטיב אותם ואם יש כלל יש יוצא מהכלל כשמדובר בסם חיים עבור אדם עם צרכים מיוחדים. בקיץ אני נוהג לטבול במקווה הנפלא בגן רש"ל, אך מכיוון שהוא פרטי, הוא אינו מחומם. ואילו אני זקוק למים פושרים, כיוון שלא מזמן התחלתי להזריק אינסולין ואני רגיש לקור. פשוט בלתי אפשרי עבורי כרגע. דיברתי עם רבנים, כמו הרב עמירה, שמכירים אותי המון זמן ואת בעיותיי הבריאותיות מהן אמי סובל והם תומכים בבקשתי בפה מלא. מלבד זה, לא יקרה כלום, אם המקווה שהוא עירוני ישאר נגיש לכלל הציבור שמשלם עבור הכניסה ממיטב כספו, בפרט סופרי סת"ם שחייבים לטבול לפני מלאכתם, בפרט עכשיו, כשהמקווה המרכזי בשיפוצים מזה חודשים ארוכים ולא עתיד להיפתח בקרוב".
יו"ר המועצה הדתית הרצליה עו"ד דן פנחס אמר בתגובה: "התשובה שלנו לבקשתו הייתה שלילית לחלוטין. אנחנו פועלים על פי חוק, לפי נוהל מסודר ומינהל תקין, ויש שעות פתיחה וסגירה של המקוואות, שנקבעות בהתאם לצורך של הטובלים. חייבת להיות בקרה לאחר גמר הטבילה וצריך לנקות ולאפשר אותם ליום למחרת. אין דבר כזה להשאיר מקווה פתוח ללא השגחה, זה דבר מסוכן. אין דבר כזה ולא יהיה דבר כזה שאדם יקבל מפתח למקווה, כמו שלא נותנים מפתח של העירייה לתושב העיר אם הוא רוצה להיכנס לעירייה בזמנו החופשי. לכן לא ניתן להיענות לבקשה שלו. מה גם שהבקשה שלו מוזרה מאוד מסיבה מאוד פשוטה – גברים שטובלים במקווה טובלים לפני תפילת שחרית שהיא עד השעה 9:00 בבוקר בימים אלה, זאת המטרה של הטבילה במקווה. אחרי השעה 9:00 הטבילה כבר לא רלוונטית. אם הוא מתכוון לטבול לאחר מכן, מבחינתנו זה לבוא להתקלח ולא לטבול כי אין לזה שום משמעות. עד השעה 9:00 בבוקר יש לו מענה והמקווה במרכז העיר פתוח, בנווה עמל פתוח בשבת, ביד התשעה בכל יום ובהרצליה פיתוח בכל יום ויש עוד שני מקוואות פרטיים שאינם באחריות המועצה הדתית שפתוחים במשך כל היום וניתן גם לטבול בים. אין לו שום בעיה לטבול. יש לו מענה רחב ומסביר פנים בכל מקום. הבקשה שלו היא מעבר לחריגה, היא לא הגיונית לחלוטין לצערנו. עם כל הצער, גם על מצבו האישי, יש כללים שכולם עומדים בהם. צר לי על הסיטואציה הזאת אבל היא ממש לא תקינה".
עו"ד דן פנחס. באדיבות המוצעה הדתית
הרב רמי עמירה, ראש כולל שערי קדושה אור זרוע בהרצליה, אומר: "זו סיטואציה של אדם המוגבל בשל בעיות רפואיות שביקש דבר לגיטימי לחלוטין וכל עיר שמנוהלת במערך דתי תקני. פה אני מבין שהמועצה הדתית אמורה לנהל את זה ולתת מענה והוא לא מקבל את המענה. לכל אדם דתי יש עניין גדול בהלכה ובשביל זה נבנו מקוואות לגברים. כיוון שיש עניין מאוד גדול שגבר יטבול כל יום והמקוואות נסגרים מאוד מוקדם זה יוצר בעיה עבור אותו אדם, עבור סופרי סת"ם וגם אנשים שרוצים לטבול בשביל להרגיש נקודה של טהרה. בכל מקום תקני שמים איזו דלת מסתובבת ולא צריך כוח אדם שיהיה במקום. אני לא מבין למה פה פשוט סוגרים בשעה מאוד מוקדמת ולא מאפשרים לאנשים לטבול אחרי תפילת שחרית. למשל אנשים שרוצים לטבול אחרי הכולל ואחרי העבודה, אין להם מענה בהרצליה. אני אישית לא מבין את השיקול של המועצה לפסול אותו וציבור שלם שלא הולכים לטבול כי אין להם מענה. הטבילה היא לא חובה הלכתית, אלא עניין סגולי וכל אדם דתי משתמש בדבר הזה. העניין ההלכתי של טבילה הוא לא גובל לתפילה, יש ודאי עדיפות, אבל היא פרקטית ולא הלכתית. הרבה אנשים טובלים אחרי התפילה, אחר הצהריים. אדם שאין לו אפשרות זה לא אומר שהסעיף של טבילה במקווה יתבטל. מה יעשו סופרי סת"ם או אנשים שלחוצים בבוקר להוריד את הילדים בבית הספר?".
תגובות