במגמת המגדר הייחודית בתיכון הראשונים יודעים שיש עדיין דרך ארוכה עד לשוויון אמיתי

איתמר אלכסנדר, תלמיד כיתה י”א בתיכון הראשונים בהרצליה, הוא אחד משני התלמידים היחידים בבית הספר שלומד במגמת מגדר שנפתחה בתיכון בשנת 2005, לראשונה בארץ. “בחרתי ללמוד במגמה זו כי מגמת מגדר היא הזדמנות טובה להכיר את הצד של האישה וללמוד על איך מגשרים בין הפערים החברתיים, הכלכליים ופערי השוויונות בין גברים לנשים בכל המקצועות”, הוא מסביר את ההחלטה הלא שגרתית, “הבנתי שאני רוצה להתעמק בנושא אי השוויון המגדרי שיש בעולם, ושאני מאוד אוהב ללמוד גם על מעמד האישה בזמן הנוכחי ובהיסטוריה. אני מקווה שדרך הלימודים האלה אוכל לשנות תפיסות ופערים מגדריים בסביבתי הקרובה, אצל חבריי ובכלל הלאה בחיי".

כשאתה מספר על זה לאנשים בסביבתך, הם לא מרימים גבה?

“קיבלתי מחבריי תגובות רבות, חלקן חיוביות וחלקן לא. אבל אני מבין שאלו שלא הגיבו טוב פשוט לא הבינו את הנושאים הנלמדים במגמה, לא הבינו למה זה חשוב. לכן, הייתי צריך להסביר להם בסבלנות, בתקווה שיום אחד יבינו את הבחירה שלי טוב יותר”.

אז כן, 15 שנה אחרי שנפתחה, מגמת המגדר בתיכון הראשונים מורכבת עדיין, ברובה המוחלט, מבנות. כיום לומדים במגמה 53 תלמידות ותלמידים, מהם 32 תלמידות מכיתה י”ב ועוד 19 בנות ושני בנים תלמידי כיתה י”א. עם זאת, מאז פרץ התיכון בהרצליה את הדרך, נפתחו עוד כמה מגמות כאלה, ספורות אמנם, בתיכונים ברחבי הארץ.

ההחלטה לפתוח בזמנו את המגמה בתיכון היתה רצון ההנהלה ליצור שינוי חברתי של חתירה לשיווין מגדרי ושוויון הזדמנויות בין גברים ונשים. משרד החינוך פתח את המגמה בהיקף של שתי יחידות לימוד כחלק ממגמת מדעי החברה, ובחינת הבגרות במגדר היא בחינה ייחודית שמנוסחת על ידי צוות בית הספר ומשלבת תיאוריות מדעיות מתחום מדעי החברה עם תחומים נוספים וכוללת מושגים בסיסיים בתחום, היבטים של ממשל ופוליטיקה, היבטים כלכליים ועוד. רכזת המגמה, ד”ר אורית כהן, כתבה את התכנית בשיתוף עם עו”ד דנה סבוראי ממינהל נשים בעירייה וד”ר רבקה אלינב מהאגף לשוויון בין המינים במשרד החינוך.

“לימודי המגדר אצלנו הם חלק ממגמת מדעי החברה, שכוללת שתי יחידות מגדר, שתי יחידות פסיכולוגיה ויחידה כעבודת מחקר בתחום המגדר”, מסבירה מנהלת התיכון, סיגל דוד, “פתחנו את מגמת המגדר בבית הספר מתוך אמונה כי לנו, אנשי החינוך, יש תפקיד מפתח בכל הקשור לשינוי תודעתי בכל הנושא של תפיסה מכבדת ושוויונית כלפי נשים. רציתי לחולל שינוי תודעתי מגדרי בנוער. אני מדברת על שינוי ערכי ונורמטיבי הנדרש על מנת לעודד נערים ונערות כאחד ליצור חברה שוויונית יותר, חברה שתאפשר לכל אחד מתלמידינו בהווה, וגם בעתיד בהיותם בחברה הצבאית או האזרחית, למצות את מלוא הפוטנציאל והיכולות שלו, ללא קשר למגדר”.

מנהלת תיכון הראשונים סיגל דוד

אחת המורות במגמה היא דפי קודיש-וייכרט, מורה למגדר מזה 14 שנה. “המגמה מציעה תכנית לימודים רב-תחומית שבה התלמידות והתלמידים לומדים ולומדות בין היתר על ההבדלים בין נשים וגברים והגורמים לכך מבחינה פסיכולוגית וסוציולוגית”, היא מספרת, “במגמה התלמידים בוחנים ובוחנות הבדלים בשפה ובהתנהגות בין המגדרים, מנתחות ומנתחים אגדות ילדים מזווית מגדרית וגם פסקי דין שלומדות ולומדים עם עורכת הדין מיכל איילון-קרני וסוקרים וסוקרות את תולדות הפמיניזם. במהלך הלימודים במגמה ובסיומם אין מבחנים. במקום בחינת בגרות רגילה התלמידים והתלמידות מגישים תיקי עבודות שמייצגים ניתוח חברתי וביקורת הקשורים למגדר, כמו למשל ניתוח ביקורתי של תכנית טלוויזיה, תיעוד של פרויקט בית ספרי או קהילתי, ניתוח סרט או סיפור ילדים וניתוח נרטיבי של פסק דין”.

המורה למגדר בתיכון הראשונים, דפי קודיש-וייכרט

למה בחרת דווקא בתחום הזה?

“מעמד האישה אמנם התקדם פלאים במאה השנים האחרונות, אבל עדיין יש לנו עוד דרך ארוכה עד לשוויון מלא. ואני מאמינה שכדי לקדם אותו יש צורך בחינוך מגדרי כבר מגיל הגן, הוראה מודעת למגדר, כמו גם המשך פעילויות להעלאת מודעות בציבור הרחב, כמו מחשבון פערי השכר של משרד העבודה, וייצוג שוויוני במוקדי קבלת ההחלטות. אני מקווה שהשיקול המגדרי יהיה אחד השיקולים של בוגרות ובוגרי המגמה ושל כלל הציבור בבחירות הקרובות. כל זאת לצד קידום משמעותי של המאבק בהטרדות מיניות ובחסמים נוספים שמשמרים את תקרת הזכוכית”.

נועה גולדשטיין, בת 17.5, תלמידת י”ב במגמת מגדר, גילתה על עצמה במהלך הלימודים שהיא פמיניסטית, ושתפקידה בין השאר הוא לקדם נשים בחברה. “בחרתי ללמוד במגמה כי עניין המגדר מאוד סיקרן אותי”, היא מספרת, “במהלך הלימודים במגמה למדתי להתבונן בעולם בעיניים ביקורתיות מבחינה מגדרית ולשים לב לדברים בולטים שלא שמתי לב אליהם מעולם. כמו למשל ייצוג שווה לנשים בתקשורת ובפוליטיקה או הבדלים בשפת גוף של גברים ונשים ומה הם מייצגים. זה תרם לי בכל מישור אפשרי. למשל, בחלק מהשיעורים אני תלמידה יחידה בקבוצת בנים וגיליתי שיש לזה משמעות, שההרכב המגדרי יכול להשפיע על ההתנהגות שלי. גיליתי על עצמי שאני פמיניסטית וגיליתי שפמיניזם לא חייב להיות רדיקלי ושאני רוצה לקדם כמה שאפשר נשים ושווין מגדרי”.

ואיך מגיבים בסביבה? אני מתארת לעצמי שזו לא מגמה טריוויאלית בקרב בני הנוער.

“הסביבה שלי מגיבה לעתים לתובנות הפמיניסטיות שלי בהרבה צקצוקי לשון וגלגולי עיניים, אז אני מנסה להשתיק חלק מהביקורת. אני מנסה להבהיר שפמיניזם לא חייב להיות קיצוני ומקווה שאני מצליחה להעביר את המסרים שלי למרות הכל. ועדיין, יש מקומות שבהם כמעט סוקלים אותי ואני מפחדת להיות שוב ‘הפמיניסטית המעצבנת’. לעומת זאת, יש מקומות שבהם אני משפיעה יותר, בקרב אנשים שמתעניינים ובאמת רוצים להקשיב ולחשוב על הנושא”.

העיסוק בהטרדות מיניות הוא חלק בלתי נפרד מלימודי מגמת המגדר, ששמה דגש על המודעות לנושא. “קמפיין me too הוא אחד הדברים הטובים שקרו לנו”, אומרת גולדשטיין, “הוא קמפיין חשוב מאוד בעיניי כי הוא איפשר לדברים לצאת החוצה. הגיע הזמן להבהיר שהטרדות מיניות הן לא לגיטימיות בשום צורה ואסור לנרמל ולהשתיק אותן. אסור להשאיר את זה במגירה וחייבים להעלות את המודעות כשלב ראשון בדרך לשינוי”.

אלכסנדר מוסיף: “קמפיין me too הוא דבר מאוד נחוץ כיום, ולדעתי אפילו היה עדיף שהקמפיין הזה היה קם הרבה לפני שנות ה-2000 מכיוון שההטרדות המיניות תמיד היו. כאשר מרסנים את הדבר הזה כמה שיותר מוקדם, ועוצרים את האנשים שצריכים לעצור, כך נשים שחוו הטרדה מינית יכולות לחיות בידיעה שאותו בחור בכלא והן לא צריכות לדאוג כל יום למהלך חייהן”.

ומה קורה בתיכון שלכם? שמעתם או הייתם עדים להטרדות מיניות בבית הספר?

“למזלנו אין לנו הטרדות מיניות בבית ספרנו, ואם הייתי מודע להטרדות כאלה, אני אישית הייתי מונע את זה בכך שהייתי מדווח על כך ליועצת. ואם הייתי חבר טוב של המוטרדת הייתי גם מברר איתה את הדברים, תומך בה פיזית ונפשית ולא הייתי עוזב את הנשוא עד שהבחור שהטריד אותה היה מקבל את מה שמגיע לו”.

התלמיד איתמר אלכסנדר

גולדשטיין מסכימה שאכן אין הטרדות מיניות בתיכון, אבל החפצה היא חלק משגרת החיים שלהבנות במסדרונות בית הספר. “בבית הספר אני לא רואה לשמחתי הטרדות מיניות בוטות”, היא אומרת, “האווירה הכללית שוויונית, למרות שהיא מלווה לעתים באווירה כללית של בדיחות גסות, אמירות מחפיצות ובכלל התנהגות אופיינית של בני נוער. זה מציק, לפעמים אני מעירה אבל זה לא מספיק. כדי למנוע את זה צריך להפוך את השיח בנושאי מגדר לנושא לגיטימי ופחות מרתיע, ללמד את זה במסגרת שיעורי החינוך ולהעלות מודעות. ללמד נורמות אחרות של התנהגות כבר מגיל צעיר, מאגדות ילדים מתוקנות ושבירת סטריאוטיפים”.

איך לדעתכם אפשר ליצור שוויון מגדרי ולשפר את מעמד האישה?

גולדשטיין: “כדי לשפר את מעמד האישה אני מציעה להגביר את המודעות דרך מערכת החינוך, להוסיף נשים לתכניות הלימודים בכל המקצועות, ללמד בנים שמותר להם לבכות, להקפיד על שכר זהה על עבודה זהה לגברים ולנשים. לעשות את כל הדברים המובנים מאליהם לכאורה, שדורשים הרכבת משקפיים מתאימים והסרת מסך העיוורון המגדרי. עיצוב האופנה לנשים צריך להיות פרקטי יותר, הבובות צריכות להיות במידות נורמליות ובכלל, אידאל היופי צריך להיות יותר אנושי ומגוון ולתת מקום גם לא/נשים במידות גדולות. וכן, המסר החשוב בעיני הוא שאין סיבה לפחד מהפמיניזם. אנחנו לרוב פשוט א/נשים עם שאיפה לשוויון הזדמנויות. פמיניזם הוא לא רק ביקורת וצעדת השרמוטות, אלא גם מודעות להבדלים שכן קיימים, ונתינת מקום ללמידה של ועל נשים, לפקוח את העיניים ולשבור את העיוורון המגדרי”.

אלכסנדר: “קודם כל צריך לעשות שוויון כלכלי מכיוון שיש הרבה נשים שעובדות אותן שעות כמו גברים, באותה עבודה, אך מרוויחות פחות. צריך גם לאפשר הזדמנות שווה בקבלה לעבודה בכל סוגי המשרות, בין גברים ונשים. המסר שלי לשאר התלמידים בארץ הוא שתכבדו אחד את השנייה, בואו נגדל ונחיה במדינה שבה הכל אפשרי מכל הבחינות, וגם מבחינה מגדרית”.