בהצדעה: החיילים המצטיינים של רעננה

כ-120 קצינים וחיילים יקבלו ביום העצמאות את אות מצטיין הנשיא היוקרתי, שניתן לאלו שהציגו דוגמה אישית, הפגינו הצטיינות וביצעו את תפקידם מעל ומעבר למוטל עליהם.

בין החיילים גם שני תושבי רעננה: סמ”ר שמואל (סמי) מימון, בן 22, וסמ”ר נעמי אבן עזרא, בת 21. תושבת העיר סיון זק היא מצטיינת חטיבת הבקעה והעמקים.

מימון משרת בחיל השריון כמפקד טנק מרכבה בגדוד 71. הוא עלה לארץ עם משפחתו לפני 14 שנים מניו ג’רזי שבארצות הברית, למד בבית הספר היסודי “אריאל” ובהמשך בישיבה התיכונית “קריית הרצוג” בבני ברק.

סמ"ר שמואל מימון. צילום דובר צה"ל

“ההורים שלי הגיעו לארץ לבקר ואחרי חצי שנה כבר החליטו לעלות”, הוא מספר, “הם בחרו ברעננה אחרי שבדקו המון מקומות. זה המקום שהכי משך אותם, יש להם גם חברים כאן”.

כשסיים את לימודיו והגיע זמנו ללבוש ירוק, בחר לוותר על חיל הרגלים ועל שיבוצו לחטיבת גבעתי לטובת חיל השריון. “בזמן שלמדתי בישיבה, אנשים סיפרו לי על החומר האנושי שמגיע לשריון”, מספר סמ”ר מימון, “אני חושב שאם תשאל כל חי”רניק, הוא יגיד שהאנשים בשריון הם כיפיים וחבר’ה איכותיים שבאים לעבוד. חוץ מזה, כולם אומרים ששריון זה חיל מאוד עוצמתי וחוויה שווה ממש. אי אפשר להכחיש את העניין של העוצמה המלחמתית כשאתה טנקיסט. התחלתי בתור תותחן ויריתי פגזים, שזה בכלל דבר מרהיב, ואז נהייתי מפקד טנק ואתה בכלל מבין כמה כוח יש לך תחת אחריותך וכמה אתה חיוני בלחימה”.

זוכר רגע מיוחד מהשירות שלך?
“אני את התקופה שהיינו בקו עזה, כל טנק קיבל גזרה נפרדת. אני קיבלתי את הגזרה הכי רחוקה ממפקד הפלוגה שלי ונהייתי הדמות המקצועית לענייני טנקים בגזרה. פתאום מבקשים שתהיה נוכח בכל מיני תכנונים ואתה דמות מקצועית לכל דבר. כל פעם שיש חשד או אירועים של הפרעות סדר מקפיצים את הטנקים. לא היה לנו אפילו שבוע אחד בקו שלא הקפיצו אותנו לגדר כדי להראות נוכחות חזקה של הכוחות. זו תקופה שחקוקה לי בזיכרון”.

איך הגבת כשהודיעו לך על אות מצטיין הנשיא שאתה עתיד לקבל?
“הודיעו לי את זה כשהיינו בתרגיל גדודי בשטח אחרי יומיים באימון די ארוך. מפקד הגדוד הגיע והודיע לי לפני שהמפקדים האישיים שלי בכלל הספיקו. זה היה טיפה שוק, זה מאוד מחמיא ומרגיש שמאוד מעריכים אותך”.

סמ”ר נעמי אבן עזרא עלתה מצרפת לבדה לפני ארבע שנים ומשרתת כיום כמפקדת בגדוד הקרבי המעורב – גדוד לביאי הבקעה. “אבא שלי ישראלי במקור”, היא אומרת, “הוא עזב לצרפת לפני 30 שנה. הוא תמיד סיפר לנו על ישראל. גדלתי בבית יהודי, בקהילה יהודית. הרגשתי את האנטישמיות הגואה באירופה ובצרפת בפרט על בשרי – מישהו מהשכונה שלי שהכרתי, נהרג בפיגוע בהיפר כשר ב-2015. זה גרם לי להבין שאני לא מרגישה בטוחה בצרפת. למרות כל הפיגועים והמלחמות, אני עדיין מרגישה יותר בטוחה בארץ מאשר בצרפת. יש לי אח גדול בצרפת, ואח קטן שעלה בעקבותיי, לפני חצי שנה. ההורים שלי כמובן רוצים לעלות לארץ, אבל זה לא כזה פשוט. יש להם שם עבודה, בית. יש לאבא שלי חברת מחשבים שאמא שלי עובדת בה. לא כל כך קל לעקור הכל ולעבור כשיש לך יסודות”.

סמ"ר נעמי אבן עזרא. צילום דובר צה"ל

מה הפתיע אותך בצבא?
“זה שונה לגמרי ממה שחשבתי. לפני שהתגייסתי לא הכרתי כל כך הרבה סוגים של אנשים. פתאום אני מגיעה למקום שבו כולם נורא שונים, זה מפגש תרבויות. הרב תרבותיות שבצבא הדהימה אותי”.

ולמה בחרת להתגייס לקרבי?
“לא ראיתי את עצמי עושה משהו אחר, רציתי לקחת חלק פעיל בהגנה על המדינה. אני לא אומרת שמי שלא לוחם לא מגן עלי, אבל ככה זה הרגיש שאני ממצה הכי טוב את היכולת שלי ונותנת את המקסימום למדינה”.

זוכרת רגע משמעותי מהשירות?
“שני רגעים. יש לנו משהו שנקרא ‘מסכם מסלול’. זה שבוע מלחמה. קשה. לא חשבתי שאני מסוגלת לעשות דבר כזה. נטו בזכות החברות שלי שהיו פה איתי ועזרו לי, הצלחתי. זה פשוט חברות לכל החיים. עכשיו הן כמו אחיות שלי. הרגע השני היה כשנכנסתי לכפר לבצע מעצר עם היחידה. הבנתי שזהו, כאן מתחיל התכלס”.

סיון זק, בת 19, סמלת מבצעים בהכשרתה, התגייסה לפני כשנה וחצי והייתה מיועדת להשתבץ באגף המבצעים של חטיבת הבקעה והעמקים. “לא רציתי להגיע לשם בכלל”, מספרת זק, “בקורס סמלות מבצעים בו הוכשרתי, היו לנו רק מפקדות מיהודה ושומרון שהגיעו כדי ללמד אותנו את כל המורכבות שיש בגזרה, ופחות התמקדו בבקעת הירדן. זה יוצר רושם שהבקעה היא מאוד משעממת, שאין בה פעילות, פחות אירועי פח”ע (פעילות חבלנית עוינת), שאין מה לעשות שם. בהתחלה לקחתי את השיבוץ שלי ממש קשה. אחר כך הבנתי שאני צריכה לפתוח את הראש. הגעתי למקום, התאהבתי, הבנתי את המורכבות של הגזרה, ואני מאוד מרוצה מהמקום אליו הגעתי”.

רב"ט סיון זק. קרדיט: דובר צה"ל

מה עושה סמלת מבצעים?
אנחנו צריכות לתפעל את האירועים מתוך החמ”ל (חדר מלחמה), בין אם זה רכב תקוע על הכביש, תאונות דרכים, זריקות בקבוקי תבערה ואבנים על רכבים בכביש 90 או חדירות לישובים. אנחנו צריכות לקרוא לכוחות נוספים, בין אם כוחות חיל רגלים או רפואה, לקשר בין יחידות. אנחנו הלב הפועם של בקעת הירדן. הייתה לנו תקופה די ארוכה שחווינו המון זריקות בקבוקי תבערה על כביש 90, אז כל פעם היה פחד שאזרחים ייקלעו לשם ויחטפו בקבוקי תבערה על הכביש. זה מצב מלחיץ”.
זק, נולדה וגדלה ברעננה, ולמדה בבתי הספר ברטוב, חטיבת יונתן ותיכון אוסטרובסקי. לאחר ששובצה כסמלת מבצעים בבקעת הירדן, טיפה זק לאיטה בשרשרת הפיקוד ובקרוב תהפוך לסמלת האגף, תפקיד פיקודי יוקרתי השמור לותיקות נבחרות באגף המבצעים. לפני מספר ימים, הוענק לזק אות ההצטיינות היוקרתי מטעם מפקד חטיבת הבקעה והעמקים, אל”ם אודי צור. “זה היה ממש מרגש”, מספרת זק, “כי אף פעם לא הייתי מצטיינת, גם לא בתיכון, לא היו לי את הציונים הגבוהים כדי להראות להורים שלי, והנה עכשיו סוף כל סוף היה לי מה להראות להם”.

מצטיין מח"ט נוסף הוא רב"ט אבן פרידמן, מש"ק תכנון כוח אדם בענף תכנון כוח אדם מילואים, שעלה לרעננה מקייפטאון שבדרום אפריקה.

רב"ט אבן פרידמן. צילום: דובר צה"ל

רב"ט פרידמן התגייס לצה"ל באוגוסט 2017 לאחר שנה במכינה קדם צבאית. במסגרת הישגיו בתפקיד, היה פרידמן אחראי על כתיבת ותחזוק חוקת שיבוץ חיילים מסדיר למילואים הנקראת "חוקת ספר חום" אשר קובעת את שיבוץ כלל חיילי צהל המשתחררים באותה שנה. על תפקידו מספר: "אני נהנה מאוד בתפקיד, מהאחריות ומהחשיבות שלו".

המצטיין החמישי מרעננה הוא סמל מיכאל אברוטיס, רכז מבצעי בגדוד קשר בפיקוד דרום, אשר זכה עקב תפקודו באות מצטיין אלוף פיקוד דרום.

סמל אברוטיס בן ה-23 עלה לארץ והתיישב ברעננה כחייל בודד. הוא מספר כי לקראת קבלת אות ההצטיינות, אמא שלו מגיעה לארץ לכבוד הטקס והוא מאוד מתרגש.

סמל מיכאל ברוטיס. קרדיט דובר צה"ל

״כשהתגייסתי, חששתי מכל מיני סיבות", מספר סמל אברוטיס, "בין היתר כי עליתי וזמן קצר יחסית, אחרי חצי שנה, התגייסתי, בלי לדעת עברית  כל כך תקינה. היום אני חייל חובה בתקן נגד, המפקדים אוהבים אותי, ואני יודע למה אני מסוגל״.

על העלייה לישראל הוא מספר בהתרגשות: ״מגיל ארבע גדלתי עם המחשבה הזאת, שאיפשהו רחוק יש מדינה שבה יש מישהו שאכפת לו ממני. ככה גדלתי, וכל חיי וישראל הייתה מאוד חשובה לי. מדינת ישראל מאוד עזרה לי כשהייתי קטן ואני חייב להחזיר לה. אני אתן לצבא את כל מה שאני יכול. ידעתי שלא משנה לאיזה תפקיד אני אגיע, אני אתן את כל כולי. הגעתי למפקדים הכי מקצועיים, והכי טובים ואני מרגיש הכי טוב בעולם".