אחת מחמש | הטור של חנה בית הלחמי

בתום שבוע שכו-לם הביעו זעזוע עמוק (ומוצדק, אגב) מאונס ילדה בת 7, זה בדיוק הזמן לרענן קצת את הידע הכללי של כולנו בנתוני הפגיעה בילדים. אולי, בזכות הידע הזה, תפסיקו לתפוס טרמפ פוליטי לעשיית הון פוליטי מאונס ילדות בנות 7, ותתחילו באמת לטפל בבעיה. כי יש הרבה ילדות וילדים כמוה, שאף אחד/ת לא מוציא בגינם הודעות דרמטיות לעיתונים. הציניות הפוליטית השבוע הרקיעה שחקים. נכון בעיני להנחית אותה קצת לקרקע המציאות הקשה עם קצת נתונים שאספו באיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.

ראשית, ילדות ונשים נאנסות לא בגלל דת, גזע, לאום או פוליטיקה. הן נאנסות כי גברים אונסים נשים וילדות. נקודה.
עד גיל 12, שיעור הבנים הנפגעים מינית זהה לשיעור הבנות. במחקר רחב היקף שנערך בישראל בשנת 2013 במסגרת מיזם טריאנה, נמצא כי 18.3 אחוז מהנערות הותקפו מינית בטרם מלאו להן 16 שנים. על פי המחקר, שיעור הפגיעות המיניות עולה עם הגיל: 14 אחוז מתלמידות ותלמידי כיתה ו' דיווחו על פגיעה מינית. 20 אחוז מתלמידות ותלמידי כיתה ח' דיווחו על פגיעה מינית. 24 אחוז מתלמידות ותלמידי כיתה י' דיווחו על פגיעה מינית. מבין כלל הילדים והילדות שנפגעו מינית, כמחצית (46.5 אחוז) ציינו שהפגיעה אירעה יותר מפעם אחת, ורובם/ן ציינו כי הפגיעה המשיכה במהלך השנה האחרונה.

על פי אחת ההערכות המחקריות הבולטות, אחד/ת מכל שבע/ה ילדים/ות עברו פגיעה מינית במסגרת המשפחה. לפי הערכות אחרות מהעולם, 30-20 אחוז מהנשים נפגעו בילדותן, כאשר לפחות כמחצית מהן נפגעו על ידי בני משפחה. על פי המחקר של מיזם טריאנה, כשליש (29.7 אחוז) מהפגיעות המיניות בקרב נערים ונערות יהודים/ות עד גיל 16 התרחשו בתוך המשפחה.

עוד קצת נתונים. במחקר מוקדם יותר, משנת 1994, אשר בחן את שיעורי הפגיעה בילדות בהסתמך על דיווחים של מבוגרות, עלה כי 31 אחוז מהנשים עברו פגיעה מינית בילדות. מעל 85 אחוז מכלל מקרי התקיפה המינית מבוצעים על ידי אדם המוכר לקורבן. מחקרים שונים בעולם מציגים נתונים על פיהם בין 25-20 אחוז מהנשים עוברות אונס, או ניסיון אונס, במהלך חייהן. על פי מחקרה של פרופ' אביגיל מור ממכללת תל חי, שנערך על נבדקות ישראליות, כ-21 אחוז מהנערות והנשים בישראל נאנסו. תסתכלו סביב רגע, על המשפחה המורחבת שלכם/ן למשל: אחת מחמש נאנסה. לו הייתם מייצרים עבורה סביבה מכילה המאפשרת תלונה, גם הייתם יודעים על זה.

כשאתם/ן שואלים "למה היא לא התלוננה", תסתכלו לעצמכם בעיניים. כי על פי מדד האלימות הלאומי של המשרד לביטחון פנים משנת 2014, רק שישה אחוזים מהפגיעות המיניות בכל הגילאים מדווחות לרשויות. רק השבוע כתבה לי בכאב עמיתה יקרה שמלווה ילדה קטנה שנאנסה על ידי סבא שלה, על מסכת האיומים המופעלת על אמה של הילדה על מנת למחוק את התלונה. ולא רק איומים מצד המשפחה, גברים ונשים כאחת, ש"לא מאמינים" ושרוצים לסגור את זה בבית, אלא גם מצד הרשויות. כן, אלו שאנחנו משלמות להם מיסים, ושראשיהן עשו השבוע הון פוליטי על הטראומה הקשה של ילדה בת 7, אחת מני רבות ומושתקות. יש מי שאונס, יש מי שמשתמש בה ובאונס שעברה כדי להרוויח מזה משהו. זה נבלה וזה טריפה.

ובואו נחזור לילדות. אחת משבע. הנתון העולמי מדבר למעשה על אחת מחמש ילדות ואחד משמונה ילדים. כשאתם עושים הון פוליטי בזוי כדי לנצח בבחירות ומתרגמים את הזוועה לימין נגד שמאל ודתיים נגד חילונים, יהודים נגד לא-יהודים או השתלחות גזענית בפליטים וערבים, אתם משתפים פעולה עם האנסים. ההבדל ביניכם לבינם, הופך להיות סמנטי. שיעור הפגיעות המיניות דומה בכל המגזרים ובכל התרבויות החיות פה. המכנה המשותף של הפוגעים הוא היות רובם המכריע גברים. ולא, זו לא אמירה שנובעת מ"שנאת גברים" או מפמיניזם. אלו הנתונים העובדתיים. תתמודדו אתם.
ותודה לאיגוד על המידע.

חנה בית הלחמי

חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה קהילתית וחברתית, מנחה ומאמנת, וממנהלות קבוצת חמ"ל הורים לחיילות וחיילים