את החלום הרע הזה, אדחיה סוועד בת ה-59 לא יכלה לצפות בשום אופן: מה שהתחיל כעירוי דם שקיבלה בבית חולים בצפון, הפך למסכת אשפוזים וניתוחים שהותירו אותה נכה וזקוקה לשיקום. בעקבות כך, הגיעה סוועד, המתגוררת בישוב הבדואי בושמת טבעון בצפון, לבית החולים לוינשטיין ברעננה, שם היא נמצאת בשבעת החודשים האחרונים בתהליך שיקומי ארוך וקשה.
"זה התחיל מכך שהגעתי לפני כשנה לאחד מבתי החולים בצפון כי לא הרגשתי טוב, ואבחנו לי אנמיה", מספרת סוועד, "בזמן שנתנו לי עירוי דם, נדבקתי בחיידק אלים, ושחררו אותי עם אנטיביוטיקה הביתה. חזרתי לבית חולים כי המשכתי להרגיש לא טוב, ואשפזו אותי כי אמרו לי שהחיידק האלים התיישב לי בגב, בעמוד השדרה. ניתחו אותי פעמיים בגב, ובפעם השנייה פגעו לי בעצב. איבדתי שליטה בסוגרים שלי ואיבדתי תפקוד ברגל שמאל. בסופו של דבר עברתי לבית חולים אחר, שם קיבלו אותי ורק ניקו אותי במשך חודשיים מחיידקים שנדבקתי בהם בבית החולים הראשון. הרגל שלי הייתה מתה, לא הייתי אותו הבן אדם".
איך המצב הבריאותי השפיע עלייך מבחינה נפשית?
"הייתי בדיכאון, לא אכלתי, ירדתי ל-47 קילוגרם. להישאר נכה על כיסא גלגלים עם חיתולים זו ההרגשה הגרועה ביותר. אני משאירה את הבית מאחורה, הבת שלי ילדה ולא יכולתי להיות שם בשבילה, הרגשתי חסר אונים".
בחודש דצמבר האחרון, הגיעה סוועד למחלקה לשיקום שדרה בבית החולים לוינשטיין ברעננה, והחלה תהליך ארוך כדי לשקם את הנזקים הנוירולוגים מהם סבלה. "התחילו לטפל בי לאט לאט, פיזיותרפיה, הרגל התחילה להתעורר, ופתאום קיבלתי תקווה בחיים", מספרת, "כולם תמכו בי ועזרו לי, גם נפשית, גם פיזית, גם בזמנים שלא היו צריכים לטפל בי, קיבלתי טיפול מכל כיוון. כל איש צוות כאן הרגיש לי כמו אבא ואמא. לא יכולה להסביר את הטוב שקיבלתי כאן. אחרי שלושה חודשים כאן גילו שאני צריכה לעבור עוד ניתוח לשיקום הנזק שנגרם לי בניתוח השני בגב. אז אחרי הניתוח חזרתי שוב לבית החולים לוינשטיין, להמשך שיקום".
ומה הלאה? מתי את צפויה להשתחרר?
"בעוד שבועיים צפויים לשחרר אותי. אני מרגישה מאושרת, חזר לי האור לחיים, מצליחה להרגיש את השליטה לאטה חוזרת. אין לי מילים. אני פה שבעה חודשים וזה מספיק זמן לדעת שהמקום הוא יוצא דופן. אין הזנחה. אני אומרת חד וחלק. יש חיים אחרי המוות, אני רואה את האור. הרגל אחרי שהייתה מתה במשך חודשים – התעוררה. אנשים שמגיעים לכאן, מקבלים תקווה".
אבי מהגליל
בזמן האחרון אני שומע הרבה על ניתוחים או התערבויות כירורגיות שנכשלות, אני אישית כמעט מתתי מניתוך להסרת כיס מרה,מניתוח שהיה אמור להיות שעה וחצי ושיחרור באותו יום,הניתוח הסתבך פגעו לי באזור הכבד כבר הזמינו את משפחתי להיפרד,אך הודות לפרופסור שניצל אותי שמחל על כבודו להזמין דוקטור קולגה שהציל אותי,אושפזתי 21 יום אחרי שבמקום 3 חורים בבטן יצאתי ים חתך של 50 ס"מ