ארגנטינה פינת צפון קוריאה: סיפורו המרתק של אדוארדו אלפרין

סופרים אומרים שיצירותיהם הטובות ביותר נלקחו מהמקום הכי אישי שיכלו למצוא בעצמם. במקרה של אדוארדו אלפרין מרעננה, מהנדס תוכנה במקצועו, שהוציא לאור בחודש שעבר את ספר הביכורים שלו “עקבות נסתרות” (הוצאת אוריון). מדובר בסיפור הכי אישי שהיה יכול למצוא – סיפור שנלקח ממחוזות ילדותו בארגנטינה, שם גדל בימי המשטר הצבאי האלים וה”מלחמה המלוכלכת” – העלמתם והוצאתם להורג של עשרות אלפי מתנגדי משטר.

“לכאורה אתה חי בעולם סטנדרטי, אתה לא חשוף לזה, אף אחד לא אומר את זה בקול, אתה לא יודע שאנשים נעלמים בין לילה”, מספר אלפרין על ימי ילדותו, “לכאורה זו סביבה סטנדרטית לחלוטין. זה לא נוכח כל רגע, אבל סתם לדוגמה לא דיברו פוליטיקה בבית, לא הביעו ביקורת. מעבר לזה, אני לא זוכר משהו מיוחד. קשה לתפוס ש-30 אלף איש נעלמו ברחבי ארגנטינה באותם הימים. היו מגיעים באמצע הלילה, תופסים אנשים אם חשדו שהם בעלי רקע פוליטי כזה או אחר, פעילים פוליטיים שהתנגדו למשטר, ומעלימים אותם. בסופו של דבר המעשה ה’רע’ שהאנשים האלה עשו זה שהם פשוט לא רצו בטובת המשטר ולא תמכו בו. היו מבצעים מעצר, מענים אותם כדי להוציא מהם מידע, ואז פשוט העלימו את האנשים האלה. היו זורקים אותם ממטוסים. לא פגעו באף אחד שאני מכיר באופן אישי, אבל הכרתי הרבה אנשים בשם. הבן של ההוא, השכן של ההיא”.

אלפרין נולד ב-1965 בבאיה בלנקה, עיר נמל בדרום פרובינציית בואנוס איירס שבארגנטינה ועלה לרעננה עם הוריו ואחיו כשהיה בן 16. “הייתי ילד מופנם. גדלתי בתנועת נוער ציונית ודיברנו על לעלות לישראל לא מעט במשפחה”, הוא מספר, “המשפחה החליטה לעלות לארץ לא ממניעים פוליטיים, אלא ציוניים”.

לאחר שהגיעו ארצה, למד אלפרין בתיכון אוסטרובסקי ואת התואר הראשון במדעי המחשב עשה באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר מספר שנים ברמת גן, חזר לרעננה עם אשתו, בה הוא מתגורר עד היום עם שלושת ילדיו. את “עקבות נסתרות” החל לכתוב לפני כחמש שנים, לאחר שהסיפור עצמו התבשל במוחו במשך לא מעט זמן.

“חלק מהמחשבות שלי שמופיעות בספר הן בנות שנים רבות”, אומר אלפרין, “אבל ההבנה שזה מתגבש לי לסיפור עלילתי ולספר של ממש קרתה תוך חודשים ספורים. לפני בערך שש שנים הצגתי את העלילה לפני אשתי וחבר שלי, והם שאלו אותי, ‘אוקיי, אז מה אתה הולך לעשות עם זה?’. אז חשבתי, וקמתי בוקר אחד, והחלטתי שאני הולך להכניס את זה לספר”.

אדוארדו אלפרין, צילום_ רמי לוי

עלילת הספר עצמו מגוללת את סיפורו של פרננדו באטלר, נגן כינור בתזמורת הפילהרמונית בוינה, שמקבל הודעת מייל מפתיעה שמוציאה אותו מחיי השגרה השלווים למסע בעקבות עברו של אביו. מסעו של באטלר, שזור באירועי ה”מלחמה המלוכלכת” בארגנטינה של שנות ה-70, כאשר נחשפים מעורבותם של גורמים עלומים, כמו מדינת ישראל, באירועים אלה. הספר עוקב אחר מאבקו של פרננדו לגלות את האמת, ומאבקו בכוחות מסתוריים שרודפים אותו ומנסים למנוע ממנו להוציא את תגליותיו לאור. במהלך הספר, מעלה אלפרין שאלות מוסריות על כוחה של הטכנולוגיה, שרלוונטיות היום יותר מתמיד.

“הסיפור בסופו של דבר הוא סיפור משפחתי”, אומר אלפרין, “יש בו מתח, אבל גם היסטוריה משפחתית מסוימת. זה בן אדם שקם באמצע חייו, מקבל הודעה מסתורית מהעבר, ומתחיל לחקור מה עבר על המשפחה שלו. העלילה עוברת בין ארצות – אוסטריה, ישראל ואמריקה הלטינית. ואנחנו מתחברים לסיפור הזה. אנחנו מבינים מי הוא אביו של הגיבור, ואת מעשיו – הוא היה מהנדס שהיה קשור לחונטה הצבאית של השלטון בארגנטינה, והייתה לטכנולוגיה שהוא פיתח המון כוח בזמנו. זה רלוונטי גם היום. הכוח שנמצא למשל בידיו של מהנדס תוכנה להשפיע על החיים שלנו, הוא ענק. אפילו למהנדס בגוגל, שיש לו השפעה על תוצאות החיפוש שלנו, יש יכולת להשפיע באופן אימתני על האנושות. או לדוגמה באיזה אופן הלייקים של פוסט גורמים לו להופיע בקיר כזה או אחר. זו השפעה שבסופו של דבר מגיעה למיליארדי אנשים. חשוב להבין שגורמים מסוימים יכולים להשתמש בטכנולוגיה באופן שלילי, כדי להשפיע על דעת הקהל בצורה נחרצת. רוסיה וצפון קוריאה לדוגמה השקיעו משאבים עצומים, בלנסות לעצב את דעת הקהל המערבית לצרכים שלהם”.

מה הפתרון שלך?
“אני נגד צנזורה, אני לא אומר ‘בואו לא נאפשר דברים כאלה’. אבל אני חושב שמהנדסי תוכנה בעלי כוח גדול מאוד שהם צריכים להיות מודעים אליו. יש חברות בארץ שמתמחות בפריצה לטלפונים ויודעות איך לעקוב אחרי אנשים. הן עושות את זה באופן חוקי, אבל הטכנולוגיה הזאת יכולה להגיע לכל אחד. זה ידוע שהרבה מאוד מידע מגיע היום לארגונים, ולא רק לארגונים הטובים, ובסופו של דבר הטכנולוגיה הזו יכולה להגיע לידיים הלא נכונות”.

אתה חושב שהילדות שלך תחת משטר דיקטטורי הפכה אותך לזהיר יותר?
“לילד קשה להשוות לדברים שהוא לא מכיר. אני חושב שאם יש הבדל, אז אפשר לראות אותו היום, בזה שאני קצת יותר ער לנסיבות שבהן אנחנו חיים. השינויים בתקשורת שיש בארץ בשנים האחרונות, משפיעים עלי יותר מהישראלי המצוי”.

אילו שינויים?
“בוא נתחיל מהרשתות החברתיות. כל אחד מאיתנו עוקב אחרי אנשים שהוא רוצה לעקוב אחריהם, ורק אחריהם, ושומע על מי צריך לכעוס או להביע ביקורת רק לפי הבן אדם שהוא עוקב אחריו, ואנחנו בטוחים שהעולם נראה ככה, צר. אם אנשים היו קוראים את שני הצדדים הם היו מבינים שהאמת נמצאת איפשהו באמצע. מאוד קל לשלוט כיום בדעת הקהל, ברגע שאתה שבוי של מישהו. אתה חושב מה שהוא אומר לך לחשוב. היום כמעט לכל עיתון יש אג’נדה, וכך הוא מצייר את המציאות. אנחנו בכלל לא חושבים על העיתונאי החוקר, שרצה להגיע לחקר האמת, אלא מחפשים את האג’נדה שלו, מה הוא רוצה להגיד לי? למה אני לא מאמין לו? המושג של ‘אמת’ כיום מאוד שונה מזה שהיה בעבר”.

איך אתה רואה את מושג האמת בעוד עשרים שנה? שלושים שנה? אתה חושב שתנועת המטוטלת תחזור לצד השני, או שכבר עברנו את נקודת האל חזור?
“אני לא יודע. מה שמעניין להגיד, שאם פעם היו רק אוגרים מידע, אז אנחנו בשלב שלא רק יודעים עליך, אלא יודעים להשפיע על מה שאתה חושב, באמצעים כמו בינה מלאכותית, שרק הולכים ומתפתחים עם הזמן. אלה תהליכים שאני לא חושב שאנחנו מספיק מודעים אליהם. אני לא חושב שאנחנו שואלים את עצמנו כמה הדברים שאנחנו קוראים באינטרנט, ברשתות החברתיות או בעיתונים הם באמת המציאות או פשוט דברים שאנשים רוצים שנקרא ונהיה מושפעים מהם. בני אדם מכל קצוות הקשת, אבל מהנדסים בעיקר, צריכים להיות מאוד ערים לחלק שלהם בהטבעת מושג ה’אמת’ ולקחת אחריות חברתית על אותה אמת”.

איך כתיבת פרוזה מסתדרת עם הנדסת תוכנה?
“זה לימוד של משהו חדש. נעזרתי בעורכות ספרותיות שמאוד עזרו לי ולימדו אותי לבנות דמות וסיפור, ואני חושב שיחד איתן התחלתי להבין את הנושא. באמת הייתה לי המון סקרנות לבנות את השפה כמו שאני רוצה, ואת הדמויות כמו שאני רוצה. אני חושב שהגיוון הזה הוא חשוב, הוא נותן משהו. זה כאילו לא הולך ביחד, אבל זה מוסיף. הייתי כותב בעיקר בערבים, אחרי העבודה, ויתרתי על טלוויזיה תקופה ארוכה”.

ואם הספר מצליח? תעזוב את העבודה?
“אני אוהב להיות איש תוכנה, במיוחד היום כשיש לזה פנים מאוד מקצועיים ומעניינים. אני מניח שאם יתגבש לי עוד פעם סיפור ברמה הזאת, אז אני אכתוב עוד ספר. אני לא חושב שאני אעזוב דבר אחד כדי לעשות את השני, אם כבר אז אני מקווה שאצליח להתמיד בשניהם”.

מהי משאלת הלב שלך כסופר מתחיל?
“אני מקווה שיהיה בן אדם בעולם שיקרא את הספר שלי ויגיד, ‘נהניתי’, זה פחות או יותר העניין, שבאמת נגעת במישהו. אני מכיר את מצב שוק הספרים, עם ישראל מאוד מבורך באנשים שיודעים לכתוב, יש לנו הרבה מאוד אנשים מוכשרים שרוצים להביא את הקול שלהם למדפים, ופירוש הדבר הוא שקשה להגיע לקהל רחב מאוד, ולצפות לכך שהספר שלך הוא זה שיבלוט מעל כל כך הרבה סופרים מוכשרים. אבל אני נהנה מהכתיבה, ומקווה שמישהו פשוט יהנה מהספר, ושיגיד ‘הנה, הוא חשב על משהו שאני לא חשבתי עליו קודם’”.

הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה