יוסי גולן מדבר על האירוע הטראומטי שעבר: "אתה צריך להבין איך אתה ממשיך הלאה"

אין תושב רעננה שלא מכיר את הפורומים הגועשים העירוניים בפייסבוק, במיוחד את הפורום השני בגודלו “פורום תושבים ברעננה”. גם מנהל הפורום, יוסי גולן, תושב העיר, הוא דמות שלא זרה לציבור המקומי והוא מרבה להתערב ולספק תוכן אקטואלי ל-13.5 אלף חברי הפורום. אבל לפני כשלושה שבועות קרה לגולן אירוע טראומטי רפואי שאותו לא יכל לשתף בקבוצה.

“יצאתי להליכה השבועית שלי – אני, אחי ואחותי, בפארק בהרצליה”, מספר גולן בן ה-67. “באמצע ההליכה אמרתי לאחותי שאני חושב שמשהו לא בסדר אצלי בריאותית. הרגשתי שהדופק שלי מואץ, לחץ בחזה והרגשה של נימול ביד שמאל. התחלנו להאט, ואחי הביא את הרכב. נסענו לאחותי ועשיתי בדיקת לחץ דם, שהיה מאוד גבוה יחסית. נסעתי הביתה בעצמי, אמרתי לאשתי שאני לא מרגיש טוב והלכתי קצת לנוח. כשהתעוררתי לאחר כמה שעות, הרגשתי תחושה של נימול גם בפנים. ענת, אשתי, אמרה לי כבר ‘אני לא שואלת אותך’ והזמינה אמבולנס. קטנוע של מד”א הגיע תוך שתי דקות, וכמה דקות אחרי הגיעה כבר ניידת טיפול נמרץ, ופינו אותי לבית החולים ‘מאיר’ בכפר סבא”.

למזלו של גולן, לפני כחודשיים הוא היה מעורב בתאונה שאילצה אותו להוריד הילוך. “אני עוסק באינסטלציה במקצועי והייתי מעורב בתאונת עבודה”, הוא מספר. “נפלתי ונפגעו לי הכתף והגב, אז בערך חודשיים לא עבדתי כלל. למזלי כל הזמן הזה לא עשיתי שום פעילות פיזית קשה. כבר אז הרגשתי לחץ במפתח הלב ועייפות. אז באירוע הלבבי בעצם הלב שלי היה במצב קשה, אבל לא התאמצתי והעמסתי עליו עוד יותר בזמן שקדם לאירוע. יכול מאוד להיות שאם הייתי מתאמץ בפרק הזמן הזה, זה היה מעמיס יותר על הלב ואולי לא הייתי מדבר איתך עכשיו”.

איך הרגשת באותו הרגע שהובהלת לבית החולים? פחדת?
“כן בטח, היו המון חרדות. ממש פחדתי לעבור צנתור ומאוד חששתי מלחטוף שבץ או שלא תהיה אספקת דם לחלקים מהגוף. זה שיקום ארוך מאוד”.

חשבת על המשפחה באותו הרגע?
“בוודאי, כל הזמן היה לי בראש מה יהיה, איך הם יסתדרו? איך אני אסתדר? למרות שעל אשתי ועל המשפחה שלי אני יכול לסמוך בעיניים עצומות שהם יעשו הכל בשבילי. אבל יותר דאגתי להם. הבן שלי עושה עכשיו התמחות במשפטים, אז אם קורה משהו הוא יפסיק את ההתמחות ויכנס לנעליים שלי בעסק כדי לשמור על הפרנסה. בדרך לבית החולים נתנו לי מדללי דם והכינו אותי לאינפוזיה. ואז בבית החולים התחיל הפחד האמיתי, התחלתי להבין מה קורה”.

יוסי גולן צילום עדו גולן

מה קרה שם?
“לקחו לי דם, כדי לבדוק אם אני נמצא במהלך אירוע לבבי או שהוא כבר מאחוריי. עברתי סדרה של בדיקות ואפילו הוציאו את כל המבקרים ואת צוות המיון בגלל הקרינה, כי הכניסו מכונת רנטגן ניידת כדי לצלם אותי במקום. אחרי שעתיים אמרו לי שאני נמצא באמצע אירוע לבבי. הראש שלי אמר לי ‘רק לא מעקפים’, כי זה משבית אותך לאיזה חצי שנה. השלמתי עם זה שאני עלול לעבור צנתור, אבל לא יכולתי להרשות לעצמי לא לעבוד שישה חודשים, אני מחזיק את כל המשפחה. קיבלתי ליווי צמוד מסניטר, אח ורופא למחלקה הקרדיולוגית עם דפיברילטור צמוד למקרה שהמצב שלי יחמיר. במחלקה הקרדיולוגית היו פשוט מלאכיות בלבן, אחיות רחמניות, צוות מדהים שטיפל ועזר. הייתי מרותק למיטה והן פשוט טיפלו בי”.

את גולן, שמתגורר ברעננה בשש השנים האחרונות, ליוו כל הדרך למחלקה הקרדיולוגית אשתו ענת, ושלושת ילדיו. כמה שעות לפני שעמד לעבור את הניתוח, הוא קיבל כמה טלפונים מפתיעים. “אני לא יודע איך השמועה התפשטה, אבל קיבלתי טלפון ממשה פדלון, ראש עיריית הרצליה, מחבר המועצה יקי ודמני, ואפילו מראש עיריית רעננה לשעבר, זאב בילסקי”, אומר גולן. “מזאביק הייתי ממש מופתע, איך בכלל השמועה הגיעה אליו. זאביק אמר לי בקול הזה שלו ‘אין לך מה לפחד, אתה בידיים טובות’, למרות שהוא קרוב אליי בגיל, זאביק מדבר אליי כמו אבא. נזכרתי באנשים שאני מכיר שנכנסו לצנתור, ואז בגלל שאי אפשר היה לפתוח להם את הסתימה בעורק שלחו אותם למעקפים. אמרתי לעצמי ‘אלוהים, מה שתרצה, רק לא מעקפים, ורק שזה יסתיים בטוב’. זה מפחיד, אין ספק’”.

ואיך עברה הפרוצדורה?
“זה היה ללא הרדמה. פתאום נכנס הרופא, פרופסור אסלי עבד, בקול בס הוא שאל אותי במה אני עוסק. אמרתי לו שאני פותח סתימות, אבל שאני עקשן, אין סתימה שאני לא פותח. הוא אמר לי ‘ויהי מה, אני אפתח את הסתימה שלך’. אחריו נכנס ד”ר בראשי, והם החלו בצנתור. לכל אורך הניתוח פחדתי ממש, שהוא יגיד לי ‘אני מצטער, לא הצלחתי’, ונלך למעקפים. במשך שעתים אתה מרגיש נגיעות בתוך החזה, כשהם סיימו ומשכו את הצינור, אז הרגשתי ממש כמו בעבודה שלי, כשאתה פותח סתימה. התברר שהייתה לי סתימה של 99 אחוז באחד העורקים של הלב. לא האמנתי שזה הסתיים כך בטוב”.
לאחר הניתוח, גולן החליט שהוא משנה את חייו ב-180 מעלות. הוא מספר כי הניתוח גרם לו להעריך מחדש את משפחתו, ואת בריאותו. “אני עכשיו צריך לקחת כדורים כל החיים. למזלי, אשתי ענת, כל הזמן דואגת להזכיר לי”, אומר גולן. “אחרי הצנתור, מבחינה פיזית, הרגשתי שאני יכול סוף סוף לנשום לרווחה, לקחת אוויר עד הסוף ולהוציא. לפני כן, זה לא היה אפשרי. אני מרגיש טוב יותר פיזית, וגם מבחינה רוחנית, נפשית, זה כמובן שינה אותי”.

איך?
“קודם כל אורח החיים שלי השתנה. התזונה, הכל. אני נזהר מהפחמימות, שותה רק מים. אחרי טראומה כזאת, אתה צריך להסתכל על החיים שלך ולהבין איך אתה ממשיך הלאה. כל הזמן אומרים העיקר הבריאות, אבל לא מבינים מה המשמעות שלה. אני עושה הליכה בכל בוקר, חצי שעה. לפני הניתוח מישהו היה מתקשר ואומר שהוא צריך אותי דחוף לעבודה, הייתי עוזב הכל, רץ למשאית ויוצא לעבודה. היום אני לוקח את זה הרבה יותר בקלות. אין דחוף יותר. הדחוף שלי זה לאכול ארוחת בוקר ברוגע, בשקט. לעשות את ההליכה היומית שלי. לבלות עם המשפחה שלי. לא להתעצבן ולהתרגז מכל דבר, לקחת דברים הרבה יותר בקלות. אני מתכוון מעכשיו להשקיע יותר באיכות החיים שלי, יותר בחופשות עם הילדים והמשפחה, זה מה שחשוב לי עכשיו. סדר העדיפויות שלי השתנה. המשפחה שתמיד נמצאת לידי, אני רוצה להחזיר להם את מה שהם נותנים לי”.

יש לך איזה מוסר השכל שיצאת איתו? עצה לבני גילך?
“יש הרבה שעוברים אירוע, ולא רוצים להגיע למיון, כי הם לא רוצים להתייבש שם, וחושבים שגם ככה אין להם שום דבר. אז חשוב ללכת מיד למיון, לא לדחות את הדברים האלה. אם אני לא הייתי מקשיב לאשתי והולך למיון, לא הייתי כאן היום כדי לדבר איתך על זה”.

הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה