היה חרא של עשור | הטור של חנה בית הלחמי

השבוע נתקלתי במכה ה-11 מתוך עשר מכות מצרים: סיכומי העשור ברשתות החברתיות. מאות אם לא אלפי פוסטים של א/נשים שמסכמים/ות את העשור האחרון בחייהם, בסוג של ספירת מלאי: עשיתי ככה וככה וקרה לי ככה וככה והייתי פה ושם וכולי. מהר מאוד החלה להיווצר תחרות סמויה בין המסכמים והמסכמות: מי הספיק/ה יותר. בעלי/ות הטרגדיות מתחרים ומתחרות למי היה יותר רע, ואלו ששפר גורלם/ן מתחרים/ות על הטוב.

אני, כמי שמתעבת בכל ליבי טרנדים, אופנות ומכתבי שרשרת, חשתי לא בנוח מול התופעה המשעממת וההמונית הזו, כבר מהפוסט הראשון בו נתקלתי ברשת. כשכבר אבדה היכולת לספור מרוב סיכומי עשור, הגבתי: "ההתקפים הסנטימנטליים המתקתקים שלכם/ן עושים לי צרבת. העשור האחרון היה חרא של עשור. יותר עניים, יותר מלחמות, בקלש מטורף על הישגי עבר בחקיקה בתחומי זכויות נשים וזכויות אדם, עליה מטאורית של פונדמנטליזם דתי ולאומני בכל העולם, נסיקה בהתאמה של ז'אנר המנהיגים המושחתים, הרעים, הלאומנים והטיפשים, העמקת הכיבוש, רדיפות פוליטיות, ביבי, טראמפ, פוטין, רציחות פוליטיות, רצח עם בסוריה ובטורקיה, רעב בתימן, ברקזיט, מה לא. המבול מעורבב בענישת סדום גרסה 2.0. אז תרגיעו. בואו נתכוונן ככה, שנוכל לומר ב-2030: היה עשור מצויין. כל אחד ואחת מאתנו, נעשה מאמץ קטן. ביחד, זה יהיה עשור גדול".

האמת היא, שגם אני חוטאת בהכללות, שכן היו גם דברים טובים בעשור הזה (תנועת ה- #MeToo, למשל), וכמובן שהמציאות תמיד יותר מרובדת, מורכבת ומגוונת מפוסט בפייסבוק, אולם נתתי מענה כוללני לתופעה כוללנית. ואני מציעה לכם/ן – תסכמו פחות לאחור, תחיו יותר קדימה – אל תוך העתיד. מה שכבר עשינו, בין אם חטאנו או עסקנו במצוות, בין אם כאבנו או שמחנו – כבר קרה. אז מה אתם רוצים שיקרה בעשור הקרוב?
יש לי רשימה קטנה וחלקית להציע כאן, ושכל אחד ואחת מכם יוסיפו את שלהם/ן.

1. סוף לסכסוך הישראלי-פלסטיני, סוף לכיבוש וחלוקה לשתי מדינות. למה זה ראשון? כי הסכסוך וכיבוש האוכלוסייה האזרחית בשטחים אוכלים בנו בכל חלקה חברתית, מוסרית, לאומית ותרבותית טובה, יותר מכל השפעה אחרת על החברה הישראלית ועל מדינת ישראל. הנזק שלהם עמוק, מחלחל ועלול להיות בלתי הפיך אם לא נצא כבר מהדבר הזה.

2. ממשלה אחרת. לא ליכוד, לא ימין, אלא ממשלת מרכז-שמאל רחבה שתחזור לראות אותנו, האזרחים, ולא תתעסק רק בכיסים האישיים ובמשחקי הכוח של חבריה. מגיע לנו, תושבי מדינת ישראל כולם/ן, ממשלה שרואה אותנו. שסופרת אותנו. כל הדיבורים על שמאל/ימין מתגמדים אל מול הזכות הבסיסית הזו, מה גם שהימין הוא לא באמת ימין אלא משתמש בדגל הימני כאצטלה לגרוף הון מסוגים שונים – הן אישי/פרטני והן פוליטי/מגזרי.

3. שיהיו לנו שר/ת בריאות ושר/ת רווחה במשרה מלאה, בדבקות ולאורך שנים. אני צריכה להסביר למה? כי אם כן, כנראה שמצבנו רע משחשבתי.

4. אני עצמאית. אני רוצה כל כך, שסוף סוף יביא עמו העשור הקרוב מזור וחקיקה הוגנת לעצמאים. שוק העבודה כולו עובר תהפוכות ונוטה להעסקת עצמאים, ונכון להיום אין לנו כלום חוץ מתשלומים כבדים לרשויות המס: לא חופשת לידה, לא חופשת מחלה, לא דמי אבטלה, לא הנחות במס – כלום. המגזר הכלכלי הכי חבוט במשק. העשור הקודם הסתיים בהתחלה של התקוממות (תנועת "שולמן" – חפשו בגוגל ובפייסבוק), אני מקווה שהעשור הקרוב יקטוף את פירותיה.

5. סולידריות, אחווה, ללמד כף זכות של כולם על כולם, כי גדשה סאת שיח השנאה בעם. שנחשוב פעמיים לפני כל מילה רעה שיוצאת לנו מהפה, ונגנוז את רובן לפני שהשתחררו לאוויר העולם.

ושתהיה לנו שנה אזרחית ועסקית טובה, עם פרנסה טובה, בריאות טובה ושלום.

חנה בית הלחמי

חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה קהילתית וחברתית, מנחה ומאמנת, וממנהלות קבוצת חמ"ל הורים לחיילות וחיילים