רזה, עם ריסים ארוכים וציצים מכוסים: הטור של חנה בית הלחמי

שבוע טוב הוא שבוע שבו הצלחתי לעורר איזו סערונת או שתיים בכוס המים של הרשתות החברתיות והתקשורת. זה התחיל מכך שפגשתי בהתנגשות חזיתית את היוזמה הלכאורה טובה של חברת אסם, לכבוד יום האישה, להפיק מהדורה מוגבלת של במבה, בה מוחלף התינוק של במבה בתינוקת. רק שהתינוקת לא באמת תינוקת ולוקה בכל סטריאוטיפ שוביניסטי קיים, ואולי עוד כמה. אז כתבתי על זה פוסט, שהגיע מהר מאוד ל”סטטוסים מצייצים” – דף שמפיץ סטטוסים ייחודיים מרחבי הרשת ומניב אלפי תגובות, רובן במקרה דנן תגובות אלימות ומתבהמות, כרוח ההתנגדות ששוויון, ריבונות נשית וביקורת על הפטריארכיה, נוטות לייצר.

בין השאר, ציינתי שם כי לתינוק של במבה יש תלתל שובב באמצע הראש, אולם התינוקת, שעברה דיאטת הרזייה, מתגאה בכמות שיערות של גיל 8, עם מספר קוקיות. טוב, נו, ילדה צריכה להיראות מסודרת ובתוך הקווים! ועם רגליים צמודות בצניעות לעומת הפישוק החינני בין רגלי התינוק. לתינוק של במבה אין ריסים. כי ככה זה אצל הרבה תינוקות משני המינים, בעוד התינוקת כבר צרכנית פוטנציאלית של מסקרה. התינוקת לכאורה, נקרא לה מעתה במבת, מצוירת כילדה בת ארבע – ארבע וחצי בערך, בעיכוב התפתחותי, שבא לידי ביטוי הן בגובהה והן בכך שטרם נגמלה מחיתול. לאסם היה גם דחוף לכסות לה את הציצים, ועוד בחולצה ורודה.

על עולם הפרסום הישראלי, שדלות החשיבה שלו מקוממת אותי כבר שנים, ומקוממת כפליים בנטייתו האנכרוניסטית להעמיק סטריאוטיפים מבזים כלפי נשים, אין לי מה להוסיף. הבמבת מייצגת אותו נאמנה. רק שאלה למפרסמת: האם לא נמצא/ה בכל שרשרת האישורים של הקמפיין ולו צדיק/ה אחת בסדום שהבינ/ה מה קורה פה?

לגבי התגובות, מרגע שהפוסט יצא מהקיר האישי שלי את מרחבי הסייבר ופגש את המוני עמך ישראל (גברים ונשים כאחת), צפה ועלתה אלימות קשה, כולל גינונים העוסקים בחיי המין הפרטיים שלי ומה צריך לעשות לי על מנת “להוציא לי את השטויות מהראש”. היקף ההתלהמות היא למעשה ה-הוכחה הניצחת לכך שכל מילה בניתוח הדמויות שלי מדויקת. לולא הייתה כך, לא הייתה מתעוררת כזו היסטריה המונית.

וטוב שהתעוררה. במכלול השיקולים בין רעש שלמעשה מגביר את החשיפה למוצר לבין הגינוי על האופן בו אנו מוצגות בקמפיין, אני לא חוששת להגברת החשיפה ועיני אינה צרה ברווחיה של אסם ממנו. עיני בהחלט צרה בכך שחברות מסחריות מגדילות את רווחיהן תוך שימוש באמצעים פרסומיים פסולים מסוג זה שפוגעים בי ובכל אישה ואישה, כולל נשים שלא השכילו להבין שזה פוגע בהן, ונבהלו כי הזזתי להן קצת את הגבינה.

הנושא השני שעורר מהומה-זוטא השבוע, הוא פסק הדין של העליון שהעניק מעמד פליטים לזוג הורים מאריתריאה, מכיוון שבנותיהן תהיינה שם בסיכון של “מילת נשים”. אחרי ששמעתי את כל הטיעונים המגוחכים, הגזעניים והסוציופתים על כך שהפסיקה תביא לחורבנו של המפעל הציוני, בואו נבין על מה מדובר: טרור אכזרי נגד נשים, שראוי להגן עליהן מפניו. אין מדובר בברית מילה. מילת גברים היא חיתוך עור העורלה, שנעשית אצל יהודים בגיל 8 ימים, מוסלמים עד גיל 13 ואצל רוב הגברים האמריקאים והאסייתיים מיד אחרי הלידה. יש סברה שהיא מפחיתה את ההנאה ממין, לפי מחקרים היא מפחיתה הידבקות במחלות מין שונות. מבחינה ערכית – התפיסה שהיא נגד הטבע צוברת תאוצה. הנזק, שולי וקטן, גם אם יש דמגוגיות שמאדירות אותו. זהו אקט אליטיסטי במהותו הסוציולוגית (רק הגבר בא למשל בבריתו של אברהם אבינו, ואצל המוסלמים זה טקס התבגרות של גברים), שנועד לסמן גברים כאלפא של הקבוצה.

מילת נשים אינה מילה אלא היא כריתה של האיבר כולו (הדגדגן ולרוב גם השפתיים) בסכין מטבח חדה. משול לכריתת הפין של גברים, ולא לחיתוך עור העורלה. היא נועדה ליצור שליטה ודיכוי, נעשית ללא הרדמה בתנאים סניטרים איומים ועל ידי נשות המשפחה, המשמשות זרוע הדיכוי עבור הגברים. היא נועדה להפוך את הנשים לנטולות מיניות, שוללת מהן הנאה מינית לחלוטין לכל חייהן, אצל רובן המכריע אף לכאבים קשים בקיום יחסי מין כל חייהן, נועדה לפגוע בהן, להטיל אימה ולהתאכזר אליהן לצרכי שליטה. רבות מתות מזיהומים או מאובדן דם, לרבות יש השלכות בריאותיות קשות. התקיפה הקשה הזו נכפית על כ-200 מיליון נשים ברחבי העולם. כל אישה שחוששת עבור עצמה או בנותיה, ראויה למעמד פליטה באשר היא. כל מי שחושב/ת אחרת, שותפ/ה להתעללות ההמונית הזו בנשים.

חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה קהילתית וחברתית, מנחה ומאמנת, וממנהלות קבוצת חמ"ל הורים לחיילות וחיילים.

הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה