חודש בלי הילדים: איך הורים ברעננה מחזיקים מעמד בעקבות עוצר היציאות בצה"ל?

"בקושי מדברים עם הילד"

גיל וינשטיין

גיל ויינשטיין. קרדיט פרטי

"הבן שלי משרת בחיל השריון, הוא התגייס במרץ 2019", אומר גיל וינשטיין, "הוא יצא מהבית ב-6 למרץ, ומאז לא חזר הביתה מהבסיס. הוא כרגע בחטיבת 188 באימון מתקדם בצאלים. כבר כמעט חודש וחצי שלא ראיתי אותו. נותנים להתקשר אבל זה שתי דקות פה, דקה פה. גם החברה שלו מתגעגעת אליו מאוד, גם אנחנו".

ספר קצת על התחושות שלך כהורה
"יש געגועים, דאגות, חששות. לילות ללא שינה. בקושי מדברים עם הילד. הבנתי ממנו שהיה מחסור של מזון בפסח. אבל לשמחתי הוא הסתדר, הוא בחור כזה שמסתדר. כל ההורים של הגדוד שלו התארגנו גם לשלוח להם חבילות לפסח, ככה לפני ליל הסדר. קצת לפנק אותם בתקופה הזאת שהם לא רואים את הבית. שלחנו להם חטיפים, עוגיות, ממתקים. קצת לשמח אותם".

"הבן שלי התגייס לחטיבת גולני לפני חודש, ומאז לא ראיתי אותו"

קארי פכטר

קארי פכטר. צילום עזרא לוי

"הבן שלי יאיר התגייס לחטיבת גולני לפני חודש, ומאז לא ראיתי אותו", מספרת קארי, "הוא בטירונות, ובקושי נותנים להם לדבר עם ההורים. אני מאוד מתגעגעת אליו, והלב כואב. מתי שהוא יכול הוא מתקשר אליי, אבל זה רק בערבים, וגם זה בקושי. יש לי שני ילדים, וזה הקטן, וזה ממש קשה לא לראות אותו חודש שלם. אני מגדלת את הילדים שלי לבד, ואת יאיר מגיל שנה וחצי. מאוד קשה לי, אני בכלל לא ישנה בלילות. שאמא מגדלת לבד ילדים זה לא כמו יש שני הורים. אני כל הזמן דואגת, קר לו שם, חם לו, האם הוא יסתגל, לא יסתגל. זה קשה ככה בלי לראות אותו. אבל ללא קשר לגעגועים העזים, הצבא לדעתי גם צריך לדאוג לת"ש (תנאי שירות) יותר טובים לחיילים שלו. אני נתקלת בהרבה משפחות שבגלל שהם איבדו את פרנסתם, החיילים מרוויחים משכורת נמוכה מאוד, ולא יכולים להיעזר בהורים. אז העזרה צריכה לבוא גם מהצבא".

מה הדבר הראשון שתעשי כשתראי אותו?
"אחבק אותו חזק חזק ואשתדל לא לבכות".

"אם לא יתחילו לשחרר את הטירונים, לקב"נית תהיה הרבה עבודה"

מרסלו גל

מרסלו גל

"לי יש שני ילדים בצבא", אומר מרסלו, "עידן בן 23 וחצי, הוא סרן, מ"פ בגבעתי של טירונים שהתגייסו זה עתה. הוא יצא בפעם האחרונה הביתה לפני 47 יום. הוא הגיע לצבא לפני שהיו צריכים לגייס את הטירונים, ומאז הוא שם. הבן השני שלי הוא לידור, מפקד במחלקת צלפים בגדוד שקד, שהוא לא היה בבית 39 יום. זה לא פשוט בכלל".

איך אתם כהורים מסתדרים עם זה?
"לא פשוט, בעיקר לאמא שלהם. יש את הקשר הטלפוני, עם לידור אפשר לדבר יותר, עם עידן הרבה פחות, כי הוא יותר עסוק. יוצא לי לדבר עם עידן כל יומיים – שלושה באחת, שתיים בלילה. זה לא קל, אנחנו כהורים לא רגילים לא לראות את הילדים כל כך הרבה זמן. הבית מרגיש הרבה יותר ריק. זה לא פשוט, אבל הם לא היחידים שלא רואים את הבית. אנחנו אפילו כהורים חושבים על הטירונים של עידן, שהתגייסו ועוד לא חזרו הביתה. זה מטורף. אני מקווה ששבוע הבא יתחילו לשחרר אותם. הבן שלי אומר לי שאם לא יתחילו לשחרר את הטירונים, לקב"נית תהיה הרבה עבודה".