איך מתמודדים העסקים שכולנו מכירים? אסי זאודה מהחומוסייה של אסי והקוסמטיקאית מיכל מאיר מספרים על מצבם

אין ספק שאחת המצוקות הגדולות במשבר הקורונה היא מצוקת בעלי העסקים, אלו שביום אחד נאלצו לסגור את העסק, או לשנות פורמט ולרדת במהירות באופן דרמטי ברמת ההכנסות. ביניהם גם כאלה שכולנו מכירים ושאולים מה קורה אצלם. צומת השרון מתחיל בסדרת כתבות עם העסקים שכולנו מכירים, שזה בעצם, כמעט כל העסקים בעיר.

# # # 

"מידי בוקר אנחנו תורמים יחד עם חבר המועצה רחמים שלום אוכל לבתי חולים ולצוותים הרפואיים"

אסי זאודה החומוסייה של אסי, אחוזה 124.

"אני באופי שלי, מנסה לראות את הטוב, להדחיק את הדברים הלא טובים ומרבה לחייך", מספר אסי זאודה מהחומוסייה של אסי ברחוב אחוזה מספר 124. "אנחנו עובדים בעיקר על משלוחים, יש לנו בממוצע 15-20 משלוחים ביום ומידי בוקר אנחנו תורמים יחד עם חבר המועצה רחמים שלום אוכל לבתי חולים ולצוותים הרפואיים. כל שקל שאני עושה זה ברכה בשבילי. בשאר היום, אני בעיקר יושב, מחכה להזמנות ומנסה להיות אופטימי".

אסי נמצא במקום מידי יום משעה 9:30 בבוקר ועד השעה 20:00 בערב. "בשגרה יש לנו בדרך 5-6 עובדים ומאחר ואין עבודה אז רק אני והשליח נמצאים ואנחנו כבר מחכים לחזור במלוא המרץ", הוא אומר. הוא מאוכזב מאוד מהמדינה: "המדינה מתנערת מהעסקים הקטנים, היא בעיקר מדברת ולא עושה כלום ואם זה לא מספיק, אז שלחו לי לשלם 3,000 שקלים ביטוח לאומי. המזל שלי, שיש לי בעל נכס מדהים. הוא אמר לי שאם אני אקרוס, אז גם הוא יקרוס ואנחנו הולכים יד ביד וזה החודש השני שהוא לא מקבל שכירות, אחרי שהמצב יחזור להיות יציב, נשב ונתאים את עצמנו למערכת וכך נעזור אחד לשני. הלוואי ועוד בעלי נכסים היו נוהגים כמוהו. צריך להבין שהוא שכיר וזה הנכס היחיד שיש לו והוא משלם על המקום משכנתא ואין לי מילים לתאר את מה שהוא עשה".
אתה חושב כבר על היום שאחרי?
"אני צופה שהרבה עסקים לא יחזרו וכבר שמעתי על לא מעט אנשים שהחליטו לחזור לעבוד כשכירים. הם הבינו שיותר שווה להיות שכיר בימים אלא ולא עצמאי, כי המדינה לא רואה אותנו ממטר. אני בחיים שלי אופטימי, שם את הכל בצד ומתכוון להמשיך".

אסי נשוי ואב לארבעה ילדים. "האישה חזרה לעבוד השבוע והילדים בבית, בעיקר לומדים. ליבי בעיקר עם החולים והנפטרים ואני מתפלל שהקורונה תסתיים כמה שיותר מהר".

מיכל מאיר, קוסמטיקאית ומורה באיב סנטר

"הייאוש הוא די גדול, אני סבתא שלא ראתה את הנכדות שלה ובבידוד מוחלט"

מיכל מאיר היא קוסמטיקאית ומורה בבית הספר 'איב סנטר' ברחוב החרושת ברעננה. "אני מרגישה שהחיים נעצרו. אפשר מצד אחד להיות בהיסטריה ולהיכנס ללחץ מכל המצב ומצד שני אפשר להגיד שזה המצב ולקוות שאנשים יהיו ממושמעים על מנת שנוכל לחזור לעבוד בהקדם ולא יהיה סגר נוסף", היא אומרת. "מעבר להיותי קוסמטיקאית אני מורה לקוסמטיקה ויש לי כיתות לפני בחינות שממתינות שנחזור. אני מנצלת את הזמן לטובת לימודים, לשדרג את עצמי וללמוד דברים חדשים בתחום. הייאוש הוא די גדול, אני סבתא שלא ראתה את הנכדות שלה ובבידוד מוחלט. אני נמצאת בקשר עם הלקוחות שלי ואני לא דואגת, כי ברגע שיאשרו לנו לחזור לעבוד, אני אמצא אותן והן אותי. כרגע הכל עומד ולצערי גם את הפעימה הראשונה של המענק עדיין לא קבלתי".
היא מתייחסת גם לחזרה לעבודה: "אני מתקשה להבין למה לא נותנים לנו לחזור לעבוד. עבודת הקוסמטיקאית היא סטרילית. אנחנו עובדות כל השנה עם כפפות, כיסוי פנים ומצעים מתחלפים ומה שנשאר זה רק למדוד חום ולפתוח חלון. אפשר למצוא פתרונות".
את חושבת על היום שאחרי?
"אני מתגעגעת לחזור ללמד ולעבוד. לחזור לחיים שלי ולשגרה. לפגוש את הבת והנכדות ובעיקר לחזור לנורמליות".

הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה