קול נדרי: החזנים שינעימו לכם את יום הכיפורים

אריה פרידמן (53), יו"ר המועצה הדתית רעננה איננו חזן מקצועי, אבל בתקופת הימים הנוראים וביום הכיפורים הוא מחזן בבית הכנסת הפועל מזרחי ברחוב ברנדס בעיר. את הלחנים בהם משתמש פרידמן הוא למד מרבו, בני דומוביץ'.

אריה פרידמן. צילום עזרא לוי

איך התחלת לחזן?

"נולדתי בארצות הברית, כשעלינו לארץ ההורים שלי התמקמו בבת ים. לרעננה עברתי בשנת 1970 כשהייתי בכיתה א'. למדתי בבית הספר היסודי "יבנה" וממנו המשכתי למדרשיית נעם בפרדס חנה. גדלתי בבית דתי, עם אווירה דתית ואת "קריירת" החזנות שלי התחלתי בבית הכנסת לכו נרננה. יש חזנים שזה המקצוע שלהם והם עושים את זה כל השנה, קהילות גדולות שוכרות אותם לימים נוראים או לשבתות במהלך השנה כדי שיחזנו, זה כמו הבדל בין זמר לבין מישהו שמעביר שירה בציבור. לרוב בבתי כנסת בוחרים מתוך קהל המתפללים את מי שיעבור לפני התיבה, קוראים לזה חזנים אבל אלה בעלי תפילה, שליחי ציבור מה שנקרא. אני מתפלל היום בבית הכנסת הפועל המזרחי שברחוב ברנדס. אני לא ברמה של חזנים מקצועיים, ואת כל מה שאני כן יודע בחזנות אני יודע מהסבא שלי, ומאיש מאוד מאוד יקר שלצערי הלך כבר לעולמו, הרב בני דומוביץ'. הוא היה החזן בבית הכנסת לכו נרננה, וממנו אני מכיר את כל המנגינות והנעימות של ימים נוראיים. פלוס תוספות שאני הוספתי".

מה סגנון בית הכנסת בו אתה מחזן?

"הנוסח בבית כנסת הוא אשכנזי ספרד (SFARD), ההבדל בסגנונות הוא בעצם בין הליטאים לחסידים מחלוקה שהייתה לפני 200 שנה באירופה. התפילה זהה למעט כמה פסוקים. הפועל המזרחי הוקם בשנות ה-40 של המאה הקודמת, וכשאני גדלתי ברעננה הוא נחשב לבית כנסת של ותיקים. לפני כעשר שנים בית הכנסת התרוקן לגמרי מכיוון שכולם הלכו לעולמם. קבוצת צעירים שנכנסה לשם החייתה את המקום, ממש כמו בסיפור על עוף החול. הבניין הזה חידש את פניו והיום יש שם מכל הגילאים ומכל הגוונים. המון ילדים קטנים, מה שלא היה בכלל לפני עשר שנים. מניין מאוד מאוד תוסס, אי אפשר להכניס לשם סיכה. כמו כל בתי הכנסת ברעננה, צריכים עוד ועוד מקום, ובימים נוראיים הבעיה מחריפה שבעתיים. בגלל כאלו שבדרך כלל  במהלך השנה לא מגיעים ועכשיו כן. החזנות היא חזנות של מנגינות קליטות, לא של אופרה, כלומר מנגינות שהקהל מצטרף אליהן ומעט אופרה של סולו".

יש אירוע מיוחד שזכור לך מבית הכנסת?

"בתקופה שלי במדרשיית נועם, הייתי נמצא שם במשך כל השנה ואחת לשלושה שבועות חוזר הביתה. כמובן שבימים הנוראים כולם נמצאים ומתפללים שם, אבל אני מכל מיני סיבות משפחתיות לא הייתי נשאר, והייתי חוזר הביתה לבית הכנסת שלי. למדתי את הנעימות מבני דומוביץ' שהיה החזן בבית הכנסת שבו התפללתי. את המנגינה שבה אני משתמש הכרתי מבני. בשנים האחרונות המדרשייה הוציאה לזכרו של מנהל המדרשייה, רבי יוגב כמה נעימות שהשתמש בהן ליום כיפור וראש השנה, ואני לתדהמתי גיליתי שמה שאני למדתי מבני דומוביץ' הוא למד בעצמו מרבי יוגב".

מה דעתך על הסטטוס קוו בעיר?

"כיום אני יו"ר המועצה הדתית, ובקדנציה הקודמת הייתי סגן ראש העיר. כשחתמנו על ההסכם הקואליציוני היה כתוב בו "שימור הסטטוס קוו בעיר", שהוא פשרה מעצם מהותו. אף אחד לא קיבל את כל מה שרצה, אבל הגענו להסכמה. בשביל שנוכל לגור ביחד כל אחד צריך לוותר על משהו, וזוהי באמת הדרך היחידה שנוכל לחיות ביחד דתיים, חרדים וחילונים. ויש פגיעות בסטטוס קוו דוגמת חילולי שבת במקומות ציבוריים, שלא אמורים לקרות לפי ההסכם. ולא משנה אם אני כן רוצה תחבורה ציבורית בשבת או לא, אם אני כן רוצה שיפתחו את כל המסעדות ברעננה או לא. יש סטטוס קוו שלפיו כל החברה הישראלית חיה, וצריך להתנהל לפיו! קיימת פגיעה בסטטוס קו. מוסדות ציבור שבקדנציה הקודמת לא פעלו – כן פועלים עכשיו. ויש ניסיונות לפתוח מחדש את הסטטוס קוו, אבל אני חושב שצריך להשאיר אותו כמו שהוא – וכמו שהיה. לא לפגוע בו ולא לשנות אותו. לא לטובת אלה ולא לטובת אלה. הסטטוס קוו לדעתו צריך ויכול להיות מכובד ביתר כבוד, שכן כרגע זה לא המצב. "אם רוצים שיהיה אפשרי שכל הגוונים בציבוריות הישראלית יחיו ביחד, ושלא יקומו ערים לחרדים לבד, לדתיים לבד ולחילוניים לבד, אם מעוניינים בחיים משותפים – כמו שאני מאמין שצריך להיות בישראל, אז חייבים לשמור בקפדנות על הסטטוס קוו"

איציק פריינטה (70) תושב העיר וחוקר פלילי בעברו, הוא מוזיקאי, סולן התזמורת האנדלוסית נתניה, פייטן בנשמתו וחזן הבית של בית-הכנסת קהילת ישורון. פריינטה מספר שבתור מי שחי ונושם מוזיקה כל-כך הרבה שנים היה זה טבעי בשבילו לחזן.

איציק פריינטה. צילום פרטי

איך התחלת לחזן?

"עליתי לארץ ממרוקו בשנת 1970, לאחר מכן התגייסתי למשטרת ישראל שם הייתי חוקר פלילי במשך 20 שנה אבל אז נפצעתי ויצאתי לפנסיה מוקדמת. בהמשך עבדתי בעיריית רעננה במדור רישוי עסקים. במקור אני מוזיקאי, כותב שירים, חזן, פייטן ומסיים לכתוב ספר בקרוב. אבל אני בעניין של המוזיקה, אני גם סולן בתזמורת אנדלוסית נתניה".

מה הסגנון בבית הכנסת בו אתה מחזן?

"ירושלמי. זה בא ממש מירושלים, זה ערבוב של עדות. זה מצרי, ומרוקאי וספרדי ואלג'ירי וטוניסאי, מכל הערבוב הזה עשו סגנון אחד שנקרא ירושלמי. זה מושתת יותר על המוזיקה הערבית. בית כנסת שלי הוא בכלל של יוצאי עיראק, אבל בגלל שאני גר קרוב אליו אז התחלתי להתפלל שם. יצא לי להסתובב הרבה בבתי כנסת בגלל שהוזמנתי הרבה לחזן. בסופי שבוע הסתובבתי בין בתי כנסת, ובימי חול הייתי בקהילת ישורון. אני הקמתי את תפילות הבוקר שם, שלפני כן היו מתקיימות רק בימי שבת".

אירוע שזכור לך מבית הכנסת?

"יום כיפור אחד כשיצאתי מהבית כנסת היה בחור אחד חילוני שישב בחוץ, שאלתי אותו אם הכל בסדר או אם הוא צריך משהו. אז הוא ענה לי שהוא אף פעם לא היה בבית-כנסת, ושהוא מתבייש ולא יודע אם להיכנס. אז לקחתי אותו איתי, הושבתי אותו לידי והבאתי לו ספר וטלית, אפילו את הספר הוא לא ידע איך להחזיק. ומאז עברו עשר שנים, שבכל יום כיפור הוא מתקשר אלי ושואל איפה אני נמצא והוא בא לבית הכנסת שבו אני מתפלל. הנה, שבוע שעבר הוא התקשר אלי ושאל איפה אני, ואמרתי לו איפה אני והוא יבוא. הבן אדם חילוני, לא חזר בתשובה או משהו, אבל בכל יום כיפור הוא ממשיך להתקשר אלי ולשאול איפה אהיה. אין פה עניין של חילוני או דתי, אבל אתה רואה בן אדם שצריך עזרה, לא משנה מי אתה או מה אתה, אתה קודם כל צריך לעזור איפה שאתה יכול".

מה דעתך על הסטטוס קוו בעיר?

"לדעתי הסטטוס קוו מצוין. משך שנים רבות ומאז שהגעתי ארצה, הסטטוס קוו נשאר אותו דבר. לא מפריעים אחד לשני, כל אחד עושה את מה שהוא חושב לעשות, מאמין. צריך לתת את רעננה כדוגמא לדו-קיום השורר בין דתיים לחילונים. עובדה שאין שום עסק פתוח בתוך העיר, ורק מחוץ לגבולותיה. מי שרוצה לבלות יש לו מקומות לצאת אליהם באיזורי התעשייה, ובלי להפריע לאף אחד. אבל בערים אחרות אנחנו לפעמים רואים ריבים בנוגע לנושא, אבל פה אני לא רואה את זה. רעננה היא באמת הדוגמא לשאר הערים בנושא הזה".