גילי כהן, זוכת מדליית ארד, פותחת את הלב

"התמיכה שאני מקבלת עוזרת לי אפילו יותר מאשר הפן הכספי"

גילי כהן, זוכת מדליית הארד באליפות אירופה לג’ודו, גרה ברעננה

גילי כהן. צילום ניר קידר

גאוות הספורט הנשי של רעננה מגיעה ללא ספק מהג’ודאית גילי כהן. אלופת ישראל בחמש השנים האחרונות (במשקל עד 52 קילוגרמים), רק בת 26 וכבר מחזיקה בארון מדליית ארד מאליפות אירופה, 11 מדליות בתחרויות גראנד פרי ושתי מדליות בתחרויות גראנד סלאם. בדירוג העולמי מדורגת הרעננית כעת במקום העשירי בעולם.
“זה הבית שלי, פה גדלתי”, מספרת הג’ודאית, תושבת העיר מגיל 4, שעברה את כל בתי הספר, מהיסודי, דרך החטיבה והתיכון, ברעננה. “אבא שלי אהב מאוד ספורט וכשהייתי בת 4 הוא שלח אותי לחוג ג’ודו. ואז התאהבתי”. כהן התאמנה בתחילת דרכה ברעננה אך עברה בגיל 11 לבני הרצליה, כך שהיא עושה את הנסיעות הקצרות בין ערי השרון באופן קבוע.
“יש לי קשר טוב עם עיריית רעננה שעוזרת ותומכת, בעיקר עם ראש העיר זאב ביילסקי”, מספרת כהן. “הם מפרגנים לי, תומכים בי ותולים שלטים ברחבי העיר לכבודי. זה מרגש ולפעמים זה עוזר אפילו יותר מתמיכה כספית. ראש מנהלת העסקים בעיר, רואי דינוביץ, מנסה לעזור לי בגיוס ספונסרים. אני אשמח מאוד שהספונסר שלי יהיה מהעיר בה גדלתי. אני נוסעת כל יום מהבית שלי ברחוב הגליל לווינגייט, משם למועדון בהרצליה וחוזרת אחרי האימון לבית ברעננה. כל כולי בג’ודו. חשוב לי גם לציין את מאמן הנבחרת שני הרשקו ואת המאמנת האישית שני פייבלט, שהם חלק חשוב בהצלחה שלי”.
לא פעם אנחנו שומעים סיפורים על ספורטאים אולימפיים שמתקשים לתחזק את עצמם כלכלית. איזו תמיכה את מקבלת?
“אני מקבל מלגה חודשית מהיחידה לספורט הישגי וגם מעטפת טיפולים. קיבלתי מלגת לימודים מעיריית רעננה. כמו כן, אני מחפשת ספונסר שיסייע, שיהיה מחובר לרעיון, לדרך, לערכים שלי ולחלום שלי. כשיש מישהו כזה, הסכום כבר פחות משמעותי. אבל בוא נגיד שזה לא שאני מקבלת עכשיו סכומים מטורפים ואני חוסכת ליום שאחרי”.
בזמן הפנוי שנותר לה עם הנסיעות ושני האימונים שהיא עורכת בכל יום, כהן היא אוהדת שרופה של ליברפול האנגלית (“הקבוצה הכי טובה בעולם”, כהגדרתה) ולומדת לתואר ראשון במדעי הרוח והחברה באוניברסיטה הפתוחה. הג’ודאית גם חובבת חתולים ומחזיקה בשלושה כאלה בביתה.
איך את רואה את הקריירה שלך עד עכשיו?
“אני מבחינתי בעיצומה של הקריירה. יש לי לא מעט חלומות וקצת קשה להסתכל לאחור כי אני מנסה כל הזמן להתסכל רק קדימה. אני שמחה שגם בגיל 26 אני עדיין בג’ודו ואני עושה זאת מאהבה. התחביב שלי הוא גם המקצוע שלי. היו לי חלומות מגיל 4 שחלק מהם הגשמתי וחלק מהם אני עדיין אשמח להגשים. כשמתחילים מגיל צעיר רק רוצים מדליה באליפות ישראל, השאיפות עולות ואז רוצים להיכנס לנבחרת ולהשיג מדליה בחו”ל. בכל פעם החלומות גדלים אבל חשוב לא לקפוץ מעל הפופיק”.
אחרי שהודחת בריו בסיבוב השני, מה את מסמנת לעצמך כיעד בטוקיו 2020?
“החלום הוא מדליה אולימפית, אבל בין לבין אני עוד רוצה לזכות במדליה בתחרות בסבב האירופאי, מדליה בגרנד פרי, אליפות עולם וכל פעם החלום גדל. מדליה באליפות אירופה הייתה נקודה גדולה וחשובה בקריירה שלי ואולי ההישג הכי גדול שלי עד עכשיו ואני מקווה להמשיך הלאה. טוקיו זו מטרת העל ושם אני לא רוצה רק להשתתף, אלא לקחת מדליה. כבר טעמתי והבנתי מה זה אולימפיאדה כשהייתי בריו. ב-2018 תתקיים אליפות אירופה בישראל ואני אשמח לקחת חלק, לעשות תוצאה ולקחת מדליה פעם ראשונה בארץ”.
בעוד שבג’ודו הנשים מככבות, בשאר הענפים האולימפיים המצב יותר בעייתי.
“קודם כל אני חייבת לציין שאני זוכה להיות חלק מנבחרת הנשים הכי טובה שהיתה אי פעם בג’ודו. הענף שלי במגמה חיובית ובכיוון נכון. מבחינתי, כמה שיותר בנות שיעשו ספורט, אפילו אם זה מתחיל בצורה חובבנית, כך עדיף. חשוב שהבסיס יהיה רחב ואז יהיו יותר ספורטאיות בטופ. ברור שאנחנו לא במצב אידיאלי. הרבה גופים, במיוחד “אתנה”, שעוזר ועושה פרוייקט מאוד יפה בג’ודו, עובדים קשה בניסיון להשפיע על התקציבים ועל איכות המאמנים. כדי שספורט הנשים בארץ יתקדם זה לא תלוי רק בהיבט הכספי, הטכני והמקצועי. דרוש שינוי תפיסתי וחברתי בקרב בנות ובנים. לכבד, לתת זה לזה את המקום, לקבל חשיפה תקשורתית ולחזק מכל הכיוונים”.

"אני בהחלט רואה את עצמי בעיריית הרצליה יום אחד:

הגולשת מעיין דוידוביץ’, בת 29, מקום רביעי באולימיאדת ריו וסגנית אלופת אירופה. גרה בהרצליה כל חייה

מעיין דוידוביץ. צילום אי־אף־פי

אם לא שמעתם את השם מעיין דוידוביץ’ בשנה האחרונה, זה ממש לא באשמתכם. הגולשת הנהדרת מהרצליה לקחה לעצמה שנת חופש, מיד עם סיום האולימפיאדה בריו בה פספסה את המדליה ברגע האחרון ואגרה כוחות לקראת המשימות הבאות שעומדות בפניה, כאשר באמצע נובמבר היא תחזור להתאמן לקראת אליפות העולם שתיערך בדנמרק בעוד שנה. “אני בים מגיל 5, הייתי חייבת קצת חופש”, היא מסבירה. דוידוביץ’ פספסה את מדליית הארד בגלל טעויות קטנות כאשר לפני שיוט המדליות הייתה ממוקמת חמישית, עם מספר נקודות זהה למדורגת שלישית.
ההרצליינית גולשת על גלשן מדגם ‘ניל פרייד’ והיא אלופת ישראל בדגם זה מאז שנת 2005, סגנית אלופת אירופה ובעלת שתי מדליות ארד מאליפות העולם. דוידוביץ’ (29), כבר מתכננת את היום שאחרי, כשבימים אלו היא התחילה לנהל את מועדון השייט באשדוד. מעיין נולדה בהרצליה וגרה בעיר כל חייה. כשהיא התחילה להפליג עדיין לא היה מועדון שייט בהרצלייה והיא נאלצה לנדוד למועדון הפועל תל אביב. בימים אלו היא בוחנת מעבר למועדון אחר. “בתל אביב לא נותנים לי משהו מיוחד, שום תמיכה כספית”, מספרת הגולשת. “התמיכה היחידה שאני מקבלת היא מהיחידה לספורט הישגי. מעיריית הרצליה קיבלתי מלגת לימודים ואני סטודנטית בבינתחומי בעיר. עשיתי שם תואר ראשון במנהל עסקים בהתמחות מימון ועכשיו אני עושה את התואר השני במדעי ההתנהגות. היתה לי גם את חברת ‘מיטרלי’ מהרצליה שתמכה בי עד אוגוסט האחרון וכשאני אחזור לכושר מלא הם ימשיכו לתמוך בי”.
מעיין ניצלה את הזמן הפנוי בחופשה שלה לצורך לימודים. פרוייקט נוסף שנרקם על ידה ומספר חברים נוספים הוא פרוייקט “שגרירים”. הפרוייקט נועד לקדם את הספורטאים הישראלים ולתת להם כלים כדי שיציגו את הצדדים הטובים של ישראל ברחבי העולם, באמצעות הסברה. מעיין היא גם חובבת סקי וסנובורד, שני תחביבים שהספיקה לתחזק בשנת החופש שלה.
מה זו הרצליה בשבילך?
“אני הרצליינית ואני אגור כאן עד סוף חיי. אני מאוד אוהבת את העיר וגרה ליד הים. אני רצה באיזור המרינה וליד הים באופן קבוע ואני אפילו יכולה לספר שאני אוהבת לאכול בחומוס “הפרלמנט”. מבחינת הפעילות הספורטיבית שלי תמיד רציתי להיות מזוהה יותר עם העיר, אבל זה לא הצליח. היו לי שיחות עם גורמים בעירייה אבל לא נפתחה משרה פנוי עבורי. לפני האולימפיאדה נפגשתי כמה פעמים עם ראש העיר שהעניק לי מלגת לימודים. הייתי רוצה להיות יותר מעורבת בכל מה שקשור לעיר. יש בחירות עוד שנתיים והעיר כן חשובה לי בתור הרצליינית שגדלה כאן. חשוב לי שמי שייבחר יעשה טוב לעיר. אני בהחלט רואה את עצמי בעירייה יום אחד. אני כרגע כבר עובדת במשרה ציבורית בעיריית אשדוד, שמחזיקה למעשה את מועדון השייט”.
איך את מגדירה את הקריירה שלך עד עכשיו? מאוכזבת שאת בלי מדליה אולימפית?
“בקריירה האישית שלי לא הפתעתי את עצמי ולא עמדתי במטרות שלי. המטרה שלי היא להמשיך ולהצליח, שלא כמו באולימפיאדה האחרונה. באולימפיאדה האחרונה לא זכיתי במדליה ובגלל זה לא עמדתי במטרה שלי. יש לי עוד שאיפות ומטרות ואם אני אראה שאני לא בכיוון אני לא אמשיך. בשנת החופש התאוששתי מהאולימפיאדה האחרונה ואני אחזור בהדרגה לגלוש ולהתאמן”.
מה את חושבת על ספורט הנשים בארץ?
“כמו כל מצב הספורט בארץ, בינוני מינוס. קשה לי בדיוק לשים את האצבע ולהגיד למה. גם בענף שלי הייתי מגדירה את המצב רק כ’בינוני’”.

"הצלחנו להביא את כפר סבא הקטנה למפעל הבכיר באירופה"

גלית דבש, בת 31, כוכבת הפועל כפר סבא בכדורעף ובעלת 16 תארים בקריירה

גלית דבש. באדיבות אתר איגוד הכדורעף

לא בכל יום פוגשים ספורטאית שמחזיקה ברזומה שמונה אליפויות ושמונה גביעים. גלית דבש (31), כדורעפנית הפועל כפר סבא בשבע השנים האחרונות ותושבת העיר, כבר מתקשה למצוא מקום בארון התארים בביתה, אותו היא חולקת יחד עם בעלה סבסטיאן, קפטן קבוצת הגברים של המועדון. במדי הפועל כפר סבא זכתה קבלנית התארים באליפות וגביע היסטוריים, ובהמשך השלימה דאבל ועוד אליפות בעונה שעברה.
“הגעתי לכפר סבא ב-2010 אחרי שלקחתי תארים בקבוצות אחרות”, מספרת דבש על התהליך במועדון הירוק. “כפר סבא הייתה על סף להגיע לפירוק עונה קודם לכן, וההנהלה בראשות גרי ועופרה אברמוביץ' הצליחו להשאיר את הקבוצה בליגה. המועדון היה בתחתית ושנה לאחר מכן הגיעו אליי עם הצעה להגיע ולעזור להרים את המועדון מהתחתית. זה נשמע לי רעיון נחמד, לקחת קבוצה שהיא כמו תינוק בימיו הראשונים ולעזור בבנייה שלו. לאחר מכן הגיע חן הימלפרב המאמן ומבחינתי זו הייתה הזדמנות טובה, כי אני מאוד מתחברת אליו כמאמן”.
את השיפור בתוצאות ראו מיד בכפר סבא. “עשינו עונה טובה ולקחנו מקום שלישי בעונה הראשונה שהגעתי”, מספרת דבש. “כנגד כל הציפיות לקחנו אליפות. בהמשך התקציבים עלו ועשינו קבוצה טובה ורחבה יותר עם שחקניות בעלות שכר גבוה, עד ששנה שעברה הגענו לשיא והעפלנו לליגת האלופות. מבחינתי זה הישג מטורף, בשבע השנים שלי בקבוצה הצלחנו להביא את כפר סבא הקטנה למפעל הבכיר ביותר באירופה. אני זוכרת עוד כששיחקתי בקרית אתא, שכפר סבא הייתה מוקש שהיינו עוברות די בקלות, ממש בלי מאמץ. זה מדהים”.
עד לאן כפר סבא יכולה להגיע בליגת האלופות?
“זה הכל תלוי בתקציבים. אנחנו כרגע מול קבוצה פולנית שהשקיעה מיליונים ברכש. קשה לי לומר כמה רחוק נגיע כי כדורעף הוא משחק מלא תהפוכות, אבל אנחנו עובדות מאוד קשה והחלום שלנו הוא להגיע הכי רחוק שאפשר”.
במקביל לקריירת המשחק שלה, דבש גם עוסקת בקידום הדור הצעיר של שחקניות הכדורעף בכפר סבא, כשהיא מאמנת את קבוצת הנערות. בנוסף היא סטודנטית לתואר ראשון בכלכלה וניהול באוניברסיטה הפתוחה ומאמנת בחדר כושר.
עד מתי נראה אותך במגרשים?
“תמיד אמרתי שאם הייתה אפשרות הייתי משחקת עד גיל 80. אמשיך כל עוד הגוף ייתן לי. יש לנו שחקניות בנות 34 ו-35 בקבוצה. לא מזמן הייתי במשחק שבו ראיתי שחקנית איטלקיה בת 40 שעשתה בית ספר לכולם”.
מרגישה מחוברת לעיר כפר סבא?
“מאוד התחברתי לכפר סבא. אמנם אני במקור מתל אביב, אבל אני ממש מרגישה פה בבית. אני מאוד אוהבת את העיר, את האנשים פה. הפועל כפר סבא זה מועדון יוצא מן הכלל, מהקודקוד ועד לפרחי הספורט בגיל 5. כל המערכת מנוהלת בצורה יוצאת מן הכלל. אם הספורט הישראלי כולו היה מנוהל ככה, היה פה הרבה יותר טוב. מגיע שאפו גדול לכל המנהלים כאן”.
העירייה תומכת בפעילות שלכן?
“העירייה מאוד מאחורינו ותומכת במועדון. צביקה צרפתי, מחזיק תיק הספורט, מסייע בכל מה שקשור למועדון. הוא תמיד שם ומגיע למשחקים. רואים שהמועדון מאוד חשוב לו”.
אחרי כל כך הרבה תארים, עוד נשארו לך חלומות בכדורעף?
“דאבל זוגי, יחד עם בעלי. אני חולמת שקבוצות הגברים והנשים של המועדון יזכו באליפות ובגביע באותה עונה. שנהיה ביחד בטופ בשנים הקרובות. זאת תהיה חגיגה מטורפת. וכמובן יש גם חלום בחיים הפרטיים – להקים משפחה”.
את חושבת שהכדורעף בכפר סבא מקבל את החשיפה וההכרה הראויה לו?
“הילדים לוקחים דוגמא מהבוגרים, וכרגע הגברים והנשים בכדורעף נמצאים בטופ. אם ילד יתמיד ויעבוד קשה, הוא יכול להגיע עד לליגת האלופות כי בכדורעף, לעומת הכדורגל והכדורסל, זה אפשרי. חשוב להבין שהתקציבים יותר קטנים, מבחינת הילדים, הספונסרים והתקציבים. אפשר להגיע למקומות מאוד גבוהים באירופה. זה לא שאני כשרונית עם נתונים פיזיים מדהימים, פשוט עבדתי מאוד קשה”.
מה דעתך על ספורט הנשים בארץ ובענף שלכן בפרט?
“ספורט הנשים בארץ לא מפותח כמו ספורט הגברים, אי אפשר להתכחש לזה. כאן במועדון הכל שווה בשווה וזה משהו שלא רואים בכל עיר ובכל מועדון. הלוואי וכל המועדונים בארץ היו לומדים קצת מהפועל כפר סבא לגבי השיויון לנשים בספורט”.
“היא שחקנית שכיף לראות אותה משחקת, עם תשוקה מביאה אנרגיות, מחויבות, רצון לנצח וזה נמצא אצלה בכמויות”, החמיא לדבש מאמנה חן הימלפרב. “היא מודל לחיקוי והיא כל פעם מביאה את הקבוצה הזו לגבהים חדשים. זו הנאה צרופה מבחינתי לאמן אותה”.