מתחם הבית

הכביסה, העוגות, המשפחה, השכנים, מד הסטורציה והאלפקה שירקה: גם במשפחה של ליאת קמחי נדבקו בקורונה, טור מסקנות ותובנות

התבאסתי. רציתי שירכבו יחד וייהנו כמו שרק שתי חברות בנות חמש יודעות ליהנות, רציתי שזה לא יהפוך שוב, כמו כל משחק או שעשוע, לסולם הצלחות

כל חופשת הקיץ הייתה עבורי בגישה של אכלי ושתי כי מחר נמות. לא התחשבנתי על כסף עבור בילויי המשפחה, כי מי יודעת מתי כל זה ייגמר שוב?

מקלחות משפחתיות זו אופציה נהדרת לפתור את הבעיות של אמא לבן צעיר או אבא לבת צעירה כשהולכים לבריכה. למה? ההסבר בפנים

הנורא מכל קרה. התקלקל לנו המזגן. לא ראינו את זה בא. לא היו שום סימנים מקדימים, או הכנה מראש. ככה סתם. היה מזגן ואינו עוד. ונשארנו אנחנו לבדנו. משפחה תמימה. באמצע הקיץ. הלוהט. למעשה אין לי מושג איך שרדתי עד עכשיו כדי לספר. מילים אלו נכתבות בעודי נמסה לשלולית אנושית חסרת שפיות בזמן ששני מאווררים […]

לפני מספר שבועות חזרתי הביתה מהעבודה והבן שלי הודיע לי חגיגית שהעליבו אותי בכיתה. 'מה אמרו?' שאלתי מבודחת תוהה האם זה לא מוקדם מדי שהקללה על המקצוע העתיק בעולם תגיע לכיתה ב' 1. 'אמרו שאת שמנה' הוא אמר לי תוך כדי בהייה במסך הטלפון שלו, שקוע במשחק יחד עם חברו הטוב. צחקתי. 'אני באמת שמנה,' […]

זה אולי נושא מעט מיושן, קצת 2020 שכזה, אבל הוא עושה קאמבק ובגדול

יש לא מעט גופים שיודעים לחייב אבל לא יודעים להחזיר גם אם לא מספקים את כל מה שעבורו שילמנו. אז מה עושים?

אז באופן לא מפתיע בכלל לשנת הלימודים לא התווסף ולו יום אחד, ועלות הקייטנות בקיץ מסתכמת באלפי שקלים. ועוד לא דיברנו על מסיבות הסיום המיוזעות

אף אחד לא הכשיר אתכם מעולם להתמודד עם מגיפה עולמית, השלכותיה, ומבצע צבאי בעקבותיה תחת טילים ואזעקות. אבל עברתם את זה בגבורה. טור הענקת מדליות

הפנייה הזו היא אליכם, אנשי מזג האוויר, נמאס לי מכם

ביום הזה קשה לי. קשה לי להכיל עוד סיפורים קורעי לב ועצובים כל כך. ובכל זאת, חשוב שנזכור, שנדע, שנבין שאי אפשר באמת להבין. לזכרם

יש כאלו שטוענים שהחזרה למשרדים עשתה להם רק טוב. שההפרדה הזו בין בית לעבודה גרמה להם להתמקד. אז אני משתייכת לסוג השני, הסוג האריק איינשטייני. אני נהנית להיות בבית

הפגיעה בילדים, חוסר ההגינות, הנהלים הלא אחידים, פילוג העם, הניתוק, הנזקים הגדולים: רגע לפני הבחירות מגישה ליאת קמחי כתב אישום חברתי-כלכלי נגד הממשלה

כמה זה לא מובן מאליו לצאת לבלות, לראות אנשים, לשוחח, לאכול אוכל טעים וטרי שהרגע יצא מהמטבח על צלחת אמיתית ולא בקופסת פלסטיק. אפילו הגעת הסכו"ם והמלח-פלפל לשולחן היה עבורנו טקס מרגש שלא רואים בכל יום

איבדתי תחושה של זמן, הידיים גירדו לי, הרגשתי שמבצעים בי ניסוי מיוחד. אבל מצד שני ניהלתי ממש שיחה פנים אל פנים עם אישה אחרת והקשבתי באופן כמעט מלא למרצה

התחפושות, משלוח המנות, הנפצים, אירועי ההפנינג, והקלישאה על אווירה פורימית. ליאת קמחי לא משתגעת על פורים ומסבירה למה

מסיבת תחפושות משפחתית בזום, משלוחי מנות לשכנים, השתתפות בקמפיין של דניאל עמית וגם הנאה גדולה מניחוח צרפתי כאן בישראל: איך נהנים מאווירה פורימית בפורים למרות הקורונה