חינוך מיני, ניהול תקציב, חשיבה ביקורתית: כמה הצעות לשדרוג תוכנית הלימודים | הטור של ליאת קמחי
משרד חינוך יקר, אלו הדברים שכבר היום אני מזהה את הצורך אליהם כמו אוויר לנשימה. אלו שיעורים לחיים, ואפשר להעביר אותם גם בזום
משרד חינוך יקר, אלו הדברים שכבר היום אני מזהה את הצורך אליהם כמו אוויר לנשימה. אלו שיעורים לחיים, ואפשר להעביר אותם גם בזום
וגם: למה קיבוץ ניר דוד חייב להסיר את הגדר ולמה כדאי לכם לאמץ חתול שחור
אם אתם מכירים אנשים בבידוד דעו לכם שכל תשומת לב קטנה יכולה לשפר משמעותית את התחושה שלהם. מנסיון
לא הופתעתי מהדרישה של חבורת הבריונים של "הצל" להסיר את יצירתו של האמן יעקב מישורי מהמרכז הרפואי. מי שכן הפתיעו, ולרעה, הם הנהלת המרכז, הממסד האמנותי ואנשי התרבות
ניסיונות לתכנן חופשת קיץ בזמן שהקורונה משתוללת חשפו את האמת המרה: הכל מפוצץ באנשים או בווירוסים או בשניהם יחד. אולי נסתובב קצת בשכונה
אין ישראלי או ישראלית שלא נושאים איתם/ן רסיס של פוסט טראומה. העמותה שאמורה לעזור לנו עם זה תאלץ להסתדר עם אחד חלקי 40(!) מהתקציב המקורי
לא יתכן שבפורום משמעותי כל כך כמו קבינט הקורונה יודרו רגליהן של נשים. במקום תשובות סתומות הלקוחות משיעורי זהירות בדרכים אפשר פשוט להגיד "טעינו"
כל חייל או חיילת, לו עשו כמעשה המדינה בהפרת האמונים החמורה הזו, היו מודחים מהמסלול, ובצדק. והמדינה? מרשה לאוצר לעשות את מה שאסור לאחרון החפ"שים
הנוכחות הפיזית של אנשים אחרים בחיי כה דלה שלא נותר לי למה או למי להשוות. לא מראה חיצוני, לא רכוש, לא חופשות ולא בילויים. רשימת המשאלות שלי כרגע עומדת על קולפן, שנשבר בשבוע שעבר
נמאס מהשחיתות, מכתבי האישום, מהרוע, מהמניפולציות, מהשקרים, מההסתה, מהשנאה. קח אתך את האספסוף האלים שאתה מטפח, וצאו לנו מהחיים הפוליטיים
לא משנה אם השמעתם עוד פליטת פה מטומטמת שמעידה על חוסר הבנה של הציבור. לא משנה אם שוב הצטלמתם מפרים את ההנחיות של עצמכם. לא משנה אם פיניתם מאהל מחאה כזה או הפגנה אחרת. אתם לא תישארו שם לנצח
בעוד שלילדים יש קרוב ל-80 ימי חופש בשנה, לנו, ההורים, יש ביחד קרוב ל-30. לא משנה מה החישוב המתמטי שנעשה, המציאות הזו בלתי אפשרית
כל חיבור בין המילים "מסיבה" ו"לא חוקי" הוא פאשיסטי ומעוות. וגם, כל מי שמבינ/ה הבנה הכי מינימלית בנוער יודע/ת שאיסורים מביאים להתנסות מוגברת בפרי האסור | טור מיוחד על רקע האירועים האחרונים ברעננה
נשים, תזכרו: מותר לכן להרוויח את הפנטזיה שלכן. גברים עושים את זה כל הזמן. פשוט תתאמנו על זה, למען הדורות הבאים
זו היתה שנה של מדידות חום בבקרים, של שימוש אובססיבי באלכוג'ל, של למידה מרחוק, של ריחוק חברתי. או כמו שהבן שלי סיכם: "כיף"
לימדתם אותנו שיעור שלא נשכח. לימדתם אותנו שאי אפשר לסמוך עליכם. שהכוחניות מוכיחה את עצמה. כפיים
מתברר שאם את רזה מותר להתייחס לגופך באופן חודרני ובוטה. אבל המשקל הוא בכלל לא הנושא
מי שלא מחייך אלי הוא לא נחמד. יפה שווה טיפשה. היצר ההישרדותי הקדמון שלנו הפך במרוצת השנים למערכת אמונות מגבילה שמפלגת ביננו. זה לא חייב להיות ככה