היישר מהמטבח האתיופי: המתכון של פנינה מולא לדאבו קולו

קצת על עצמך: פנינה מולא, בת 48, תושבת כפר סבא, אלמנתו של חבר מועצת העיר לשעבר אברהם מולא ז”ל. אמא לארבעה, מזכירה רפואית בבית החולים מאיר מאז 1993. “אני אוהבת מאוד את העבודה שלי, אני אוהבת לעזור לזולת ומנסה לעשות את העבודה שלי על הצד הטוב ביותר”, היא אומרת.

רקע בעיר: “אני גרה בכפר סבא מאז שנת 1990. לפני כן גרתי במרכז קליטה בעתלית ליד חיפה עם ההורים שלי. אני אוהבת לגור בכפר סבא, אוהבת את העיר ואת התושבים”.
מאיפה האהבה למטבח: “כבר בכפר באתיופיה, כשאמא שלי בישלה, היא הייתה מושיבה אותי לידה והייתי מסתכלת על מה שהיא עושה. ילדים קולטים מהר וככה המסורת עוברת הלאה. הייתי ילדה סקרנית וכל מה שהיא הייתה מבשלת אני מבשלת היום. אני זוכרת איך היא הייתה לוקחת את היד שלי ושמה אותה במחבת יחד איתה. ככה היינו מכינות את כל המאכלים שלנו, מהאינג’ירה שלנו ועד הרטבים. אל תשכח שבכפר לא כותבים את המתכונים, הכל בראש. גם תבלינים אתה שם לפי העין. עד היום אני אוהבת לבשל”.

פנינה מולא

שף או קונדיטור אהוב: “היום בארץ כולם טבחים וכולם מבשלים. אני פחות רואה טלוויזיה ולא טעמתי את האוכל של כל השפים המפורסמים האלה אז קשה לי לומר באמת עד כמה הם מבשלים טעים”.

מנה אהובה: “קוראים לה דָאבּו קוֹלוֹ, כמו עוגיות מטוגנות דקות שדומות לגרעינים. זה חטיף מאוד פופולרי באתיופיה ואני אוהבת לאכול את זה ליד הטלוויזיה או באירועים. אפשר להכין את זה מכל קמח. הסיפור מאחורי זה מרתק. כשיצאנו מאתיופיה אמא שלי הכינה כמות גדולה וזה מה שאכלנו כי זה לא מתקלקל. בדרך אין אוכל מבושל ואכלנו את זה עם כוס מים וזהו. ככה הגענו ברגל לגבול סודן. מאז זה בעצם האוכל שלי. אני אוהבת לאכול את זה עם קצת מלח וחריף”.

בישול או אפיה: “פעם אפיתי המון, אבל כשהילדים גדלו אני בעיקר מבשלת. אני אוהבת לבשל אוכל טרי למשפחה. אצלנו בעדה אוכלים טרי ולא שמים אוכל בהקפאה”.

תבלין אהוב: “צ’או. זה החריף שלנו. הוא עשוי מתערובת של תבלינים טריים. יש לנו חברים ישראלים טובים שכבר התחילו גם לאכול מהתבלין וזה משמח אותי מאוד. בדרך כלל אומרים על האוכל האתיופי שהוא עם ריח חזק – זהלא נכון. אני ממליצה לכל השפים והטבחים שישתמשו בו. זה הכי בריא והכי טבעי. אני שמחה שהישראלים נחשפים לאוכל שלנו ושיש הרבה מאוד מסעדות אתיופיות שמביאות את הבשורה”.

מה בתפריט של יום שישי: “אנחנו נוהגים לבשל בכמות גדולה. הבסיס הוא לחם האינג’ירה. יש לנו רטבים, עוף עם ביצים, ירקות בלי חריף, ירקות מבושלים, בשר בקר או בשר כבש ואנחנו גם מכינים סלטים חיים, עדשים, חומוס קלוף, לחם הדָאבּוֹ לקידוש. יש לנו את האָגוָואט שבלי זה אין קידוש – זו מעין גבינה שמכינים בבית מרתיחה של חלב, שמנת ואשל”.

המנה הראשונה שהכנת: “אני אספר על המנה הראשונה שהכנתי בפנימייה פה בארץ. הייתי סקרנית מאוד ללמוד עברית טוב ולהכיר את המאכלים הישראלים והכנתי שניצל. הוא נשרף, אף אחד לא פרגן לי וגם לא ידעתי איך לתבל את זה את כמו שצריך. האמת שנפגעתי כשלא אכלו והחלטתי לחזור לאוכל שלי, למורשת שלי”.

מה המומחיות שלך: “ דָאבּו קוֹלוֹ. אני עושה את זה באמת מיוחד, גם הקטנים אוכלים”.

מה לא תסכימי לבשל או לאכול: “מאכלים לא כשרים”.

מתכון לשבת: דָאבובּוֹ – לחם לשבתות, חגים ואירועים מיוחדים

דָאבובּוֹ

המצרכים:
1 ק”ג קמח, מים פושרים לפי העין, 2 כפות שמרים, 1 כפית מלח, כפית קצח, כפית כוסברה טחונה, כפית חילבה תימני טחון, עלי כרוב שטופים ויבשים.

אופן ההכנה:
מנפים את הקמח לקערה גדולה. יוצרים גומה בתוך הקמח ושמים בפנים את המלח, השמרים, הקצח הכוסברה והחילבה. מוסיפים מים פושרים לפי העין, ולשים כ-10 דקות עד לקבלת מרקם רך ולא דביק (שלא יהיה דליל מדי).
מרפדים את דפנות סיר קובנה גדול בנייר אפייה ובעלי הכרוב. לוקחים חצי מכמות הבצק ומניחים בסיר ומעל מכסים בעלי כרוב נוספים. את היתר אפשר להקפיא או להכין בסיר נוסף או ליצור מהן לחמניות קטנות בתבניות מאורכות. את הבצק שבסיר מניחים לתפיחה של שעה וחצי.

מחממים תנור ל-120 מעלות. מניחים את הסיר בתחתית התנור או על רשת נמוכה (אם על רשת אז 180 מעלות). אחרי כ-40 דקות, כשהלחם מקבל צבע זהוב הוא מוכן. מוציאים אותו מהתנור. לא נורא אם העלים שלמעלה נשרפו. מנקים אותם, מצננים מעט ואוכלים עם רטבים.

בתיאבון
שבת שלום!