הכפר-סבאית שתקבל את פרס גלר: "ויתרתי על תענוגות החיים למען הקהילה"

ד"ר שושנה בורין, בת 85, תקבל הערב את פרס גלר לעשייה התנדבותית משמעותית. ד"ר בורין ובעלה פרופ' חיים בורין, גויסו בארגנטינה בעת מלחמת יום הכיפורים לאור מחסור חמור ברופאים בישראל. מאז במשך כ-45 שנים עוסקת ד"ר בורין בפעילות התנדבותית למען הקהילה.

אף שהתנדבות אף פעם אינה מובנת מאליה, ד"ר בורין התנדבה לאורך השנים במספר בלתי נתפס של מסגרות: 40 שנה באגודה למען החייל, 30 שנה בביטוח לאומי, 15 שנה בסיוע לקשישים, 18 שנים באנוש בסיוע וליווי פגועי נפש והלומי קרב, שם פיתחה שיטה טיפולית לריפוי באמצעות תנועה ומוסיקה. כמו כן, הצטרפה לעמותת פו"ש להצלחה וסייעה לתלמידים בצמצום פערים לימודיים ולימוד אנגלית לתלמידי בתי ספר בעיר. בנוסף התנדבה באיוש קו תמיכה ומידע למשפחות חד הוריות.

בין שיקולי מתן הפרס היה כי "יותר ממחצית חייה הקדישה ד"ר בורין לעשייה התנדבותית מתוך ציונות ואהבת המולדת והזולת. שושנה ניחנה במסירות, התמדה, לקיחת אחריות חברתית ורצון לשינוי. שושנה היא דוגמא ומופת לנתינה למען האחר וכל זאת באצילות, שמחה גדולה, ענווה וצניעות".

לד"ר בורין, שלוש בנות, חמישה נכדים ונינה. לפני כשנתיים, בעת הסערה הגדולה באזור השרון, כשיצאה מבית הספר בר אילן בכפר סבא בו לימדה, מעדה ושברה עצמות רבות בגופה. מאז עברה שיקום ולא יכלה להמשיך במסגרות בהן התנדבה. "אני מאוד מתרגשת", היא אומרת היום. "זה שבועיים, מאז שנודע שאני מקבלת את הפרס, אני כמעט לא ישנה כי באים אנשים לברך ומטלפנים".

ספרי על העלייה ארצה.
"עזבנו כל מה שהיה לנו בארגנטינה כי השליח, מי שדיבר איתנו, שהיה המנכ"ל של משרד הבריאות אמר צריך רופאים בישראל דחוף. אז עזבנו הכל והגענו ארצה. בעלי נפצע קשה במלחמה בעת מילוי תפקידו כרופא. אני התנדבתי באותה העת באגודה למען החייל, וכשחיים חזר להכרתו בבית החולים סורוקה בבאר שבע, נדרנו נדר שאנחנו נשארים בארץ כדי להתנדב ולתרום לקהילה. מאז זה 45 שנה אני מתנדבת".

איך שעות ארוכות של מחויבות של התנדבות משפיעים על הבית?
"בהתחלה, בגלל הנדר וההתנדבות האינטנסיבית אני עזבתי הכל. אמנם עבדתי במחקר באוניברסיטה כמה שעות למחייתי, אבל הותרתי בצד את כל היתר. בזמן האחרון אני מודעת לזה שהרבה ממה שנתתי לקהילה בא על חשבון המשפחה. מעולם לא צאתי לחופש, אני לא יודעת מה זה מסעדה טובה, סופ"ש ארוך, נסיעות לחו"ל. שלא תבין, בחוץ לארץ היינו נהנתנים, אהבנו דברים טובים, אבל המלחמה שינתה את חיינו. ראינו כמה המדינה צריכה אנשים שיתרמו. ויתרתי על תענוגות החיים למען הקהילה. הסיפוק היה גדול כי עזרתי להמון אנשים והם אסירי תודה והם גם מראים לי את זה בהמון אהבה שהם מעניקים לי בחזרה. מבחינת הבית, בהתחלה הילדות היו אומרות לי הרבה 'אמא, עוד פעם את יוצאת, הולכת לאחרים'. אבל בסוף לילדים לא הייתה ברירה אלא להצטרף אליי להתנדבות כדי שנהיה ביחד. עכשיו, הנכדות והבנות שלי מחליפות אותי בהרבה מאוד מקומות, כי איך אומרים, אם אתה לא יכול לנצח אותם אז תצטרף אליהם".

בעלה של ד"ר בורין, פרופ' חיים בורין, שימש כיו"ר ההסתדרות הרפואית במשך 25 שנים, אחר כך ניהל את קופת החולים ברחוב ליכטנשטיין הגליל בעיר במשך 30 שנה. "הוא רצה נתינה בסתר, חיינו בצנעה מאוד גדולה, כרופא הוא טיפל ביהודים ובערבים באזור כולו. הוא גם עשה תוכנית קליטה מבחינה רפואית לעולים מאתיופיה".

יש משהו שאת מצטערת עליו?
"רק שנפלתי לפני שנתיים ושברתי את כל העצמות. זה עצר אותי. בקשר לכל מה שעשיתי אני מצטערת שלא הצלחתי לחלק את הזמן בצורה יותר נכונה. היום אני צריכה לדבר על הבמה, ואני לא יודעת אם כדאי להבהיר שהכלה ותרומה של אחרים היא חשובה אבל אסור לשכוח את עצמנו, להיות בשמחה עם עצמנו. אני חוששת שלא יבינו את זה נכון".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק שלנו

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "צומת השרון רעננה"

את אומרת שהיום בדיעבד היית משקיעה בעצמך ובאחרים קצת יותר?
"שאלו אותי למה אני מקדישה כל דקה להתנדבות. בשבילי זה היה דבר מובן מאליו. אני לא באתי לבקש שום דבר. גרנו חמישה נפשות בדירת עמידר בקומה רביעית בבאר שבע במשך 12 שנים והייתי מאושרת. לא היה חסר לי כלום. הייתי אסירת תודה על מה שהשגתי וזה החזיק אותי מאוד חיובית ואנרגטית ודחפתי קדימה. לא חשבתי על שום דבר אחר. עכשיו אחרי התאונה כל הפעמים שאמרו לי 'את פראיירית, זה בסדר להתנדב אבל למה בארבע או בחמש מקומות במקביל?', צחקתי אבל גם התחלתי לחשוב על זה. בסופו של דבר הייתי מאושרת שיכולתי לתת ואני לא מתחרטת על כלום. כמה שנתתי הרבה גם כן קיבלתי המון אהבה ויש הרבה אנשים טובים שכל עוד יהיו כמותם באזור שלנו אז זה כדאי. הכל היה כדאי".

נזכיר כי "פרס גלר להתנדבות" מוענק זו השנה ה-34, השנה ל-12 מתנדבים מכפר סבא. את הטקס ארגנה המחלקה למשאבי קהילה והתנדבות שבאגף לשירותים חברתיים קהילתיים בעיריית כפר סבא. הפרס נוסד בעיר לאחר מותו של זאב גלר ז"ל, במטרה להוקיר עשייה התנדבותית למען הקהילה. אלמנתו, טובה גלר, יקירת העיר כפר סבא ביקשה להנציח את מורשתו באמצעות חלוקת פרסי הצטיינות למתנדבים. זאב גלר ז"ל, ראש העיר של כפר סבא, היה ממנהיגי היסוד לפעילות התנדבותית, והענקת הפרס מידי שנה מהווה כעין נר לעילוי נשמתו.