מישל שטיין-טיר, מומחית לרטוריקה פוליטית, חושפת את מה שהפוליטיקאים מנסים להסתיר ולא תמיד מצליחים

קרוב לוודאי שהמועמדים לראשות הממשלה, בנימין נתניהו ובני גנץ, לא הכי אוהבים את עמוד הפייסבוק של הכפר סבאית ד”ר מישל שטיין-טיר, מומחית לרטוריקה פוליטית ולפסיכולוגיה קוגניטיבית שמנתחת כמעט מדי יום, לקראת הבחירות, את שפת גופם.

לפעמים היא מחמיאה ולעיתים היא חושפת את האמת מאחורי כל תנועת גבה או גירוד שהמועמדים מבצעים בנאומיהם ובראיונותיהם בתקשורת. כך קרה כשראש הממשלה נתניהו עשה מחוות ידיים שלא מאפיינת אותו בראיון באותו מוצ”ש כשהפתיע באולפן החדשות בערוץ 12, כשקרן מרציאנו לחצה עליו בנושא הצוללות.

“מרציאנו עצבנה אותו טוב טוב בראיון ובשלב מסוים, כשלא הרפתה מפרשת הצוללות הוא אמר ‘אני לא הרווחתי שקל מהצוללות’ וסגר את הידיים על בית החזה, רפול סטייל”, היא מסבירה, “זה מזכיר בדיוק מעורר השתאות את הרגע בו הנשיא האמריקני ניקסון אמר ‘אני לא נוכל’ וסגר את זרועותיו על בית החזה בצורה דומה. אני צופה בנתניהו כבר עשר שנים ומעולם לא ראיתי אותו סוגר את בית החזה. פוליטיקאים נזהרים מהאקט הזה כדי לא להיראות סגורים, ומי יודע את זה יותר טוב ממנו. אני מאמינה ששם היה סימן ללחץ. אני גם אוהבת לבדוק אם יש גירודים לא מודעים, כמו הרגע שהוא נגע באף כשהאשים את שלישיית הרמטכ”לים בעלילת דם. גם לגנץ היה אחד כזה בנאום הראשון שלו כשהוא גירד במצח. בכל פעם שמישהו נוגע בפנים זה מעיד על מבוכה ולפעמים נובע משקר. אני לא אומרת שמי מהם שיקר, אבל אלו רמזים שגורמים לי לבחון אם אני מאמינה להם או לא”.

בנימין נתניהו צילום אוליבייה פיטוסי

רק יממה לפני שיחתנו קיבלה שטיין-טיר את הדוקטורט שלה בתקשורת. “זה ממש מגניב”, היא אומרת בשמחה. “זה היה מסע ארוך מאוד ומייגע”. בתזה שלה ניתחה את נתניהו ואת אובמה בנאומיהם באו”ם. “ניתחתי את שני המנהיגים האורטורים (אמני דיבור) היוצאים מן הכלל האלה”, היא מספרת, “המסקנה שלי היא שלכל אדם יש פרופיל תקשורתי אישי שאפשר לנתח אותו לפי פרמטרים מילוליים ולא מילוליים וניתן לזהות אצלו את ארבע האינטליגנציות של כל אחד מאתנו שמשפיעות על היכולת שלנו לעמוד מול קהל ומצלמה ולדבר. ככל שאנחנו מסוגלים להשתמש בארבעתם באופן יותר מעניין ומגוון האורטוריקן יותר מצליח. אני הראיתי אילו אינטליגנציות תופסות יותר בתקשורת ואיך הרטוריקה של המנהיג משפיעה על הסביבה התקשורתית”.

שטיין-טיר, בעלת תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בתקשורת ותואר שלישי בתקשורת פוליטית, בת 52, מתגוררת בשיכון ותיקים בכפר סבא, נשואה לבמאי ומספר הסיפורים עמי טיר (“מחוברים”), ואם לרומי, בת 21 ולאדם, תלמיד י”ב בתיכון כצנלסון. היא ילידת קליפורניה ובילדותה, מאז גן חובה, גרה בהוד השרון ולמדה בכפר סבא. מאותו הגיל בערך היא הייתה חברתה הטובה ביותר של עו”ד שלי עמרמי בוזגלו ז”ל שהלכה לעולמה במהלך כהונתה כיו”ר ועד ההורים העירוני. “היא מאוד חסרה לי היום”, מגלה שטיין-טיר, “הייתי שמחה לספר לה שאני דוקטור. היינו חברות מגיל חמש והיא חסרה לי מאוד. אני חושבת עליה לפחות פעם ביום. אני יכולה לספר לך שהקמנו לפני חודשים אחדים, אני והוריה, עמותה לזכרה שבאמצעותה אנחנו רוצים לתת לנשים בעיר את האומץ להעז ברוח חזונה. הכל עוד בבניה וזה יתקיים במועצת הנשים ובמקומות אחרים ובעיקר יתמקד בתחום של קידום שוויון מגדרי ששלי הייתה מהחלוצות שלו”.

מלבד העובדה שהיא מלמדת תלמידים עמידה מול מצלמה, בהם גם פוליטקאים בכירים – וחלקם אף מתמודדים בבחירות הנוכחיות (את שמם היא מסרבת לחשוף), שטיין-טיר גם עובדת עם גורמים בפרקליטות, בכנסת, במשרדי הממשלה ובחברות הייטק ואחרות ואנשים פרטיים על סודות הדיבור מול קהל. “באים אלי גם מארגונים שונים ושם יוצא לי לפגוש פקידי מממשל בכל הדרגים והרבה מאוד בכירים”, היא מסבירה.

אבל מתברר שבתחילת דרכה היא עצמה סבלה מחרדת מצלמה. “היה לי פחד קהל שהיה משתק אותי”, היא מודה. “באותם ימים, בתחילת שנות ה-90, למדתי תקשורת בארה”ב ואהבתי את עבודת הבימוי והטלוויזיה, לעשות כתבות. אבל בכל פעם שהייתי מול מצלמה השתתקתי. כשחזרתי ארצה סידרו לי אודישן באולפני מימד המיתולוגיים לאיזו תכנית ספורט (“בעיטת פתיחה”, א”א). הגעתי לאודישן ומי יושבת איתי שם ועומדת להיכנס לאולפן? צופית גרנט הצעירה, שהרגע הכירה את אברהם גרנט, אז יש לה חיבור לספורט הישראלי. באודישן הייתי מה זה גרועה. הם היו נחמדים והרגיעו אותי ונתנו לי שוב ושוב לנסות אבל בסוף ויתרתי. צופית כמובן לקחה את זה. היו לי עוד ניסיונות שונים שלא הצלחתי לעמוד בהם ורציתי לפתור את הפחד הזה אחת ולתמיד”.

שטיין-טיר הגיעה דרך חברה למורה למשחק מול מצלמה, רותי דייכס. “אותה חברה קישרה אותי איתה כי דייכס רצתה לכתוב ספר על שיטת העבודה שלה”, היא ממשיכה, “אני בדיוק סיימתי לכתוב ספר על רלף קליין וכדי לכתוב על משהו הייתי צריכה להבין בו, ולכן הלכתי לשיעור ראשון אצלה ומשם זה המשיך. פתאום הבנתי שניתן ללמוד את זה. בזכותה ובזכות תהליך הכתיבה והליווי שלה למדתי איך להפסיק לפחד. זה היה תהליך ההבראה שלי. משם היה לי טבעי לחבר את עולמות התקשורת ומדעי המדינה שבאתי מהם לרטוריקה. ואז למדתי איך ללמד אחרים. חשוב להבין שהפחד מקהל וממצלמה הוא אחת המגבלות הכי חמורות שיש לאנשים. זה גורם הרבה פעמים לאנשים לומר לא להזדמנויות”.

מה משדר נתניהו שגורם לכל כך הרבה אנשים לאהוב אותו?

“נתניהו משדר מעין אבא גדול וסמכותי שאפשר לסמוך עליו ושהוא יודע את המשחק הפוליטי. אנחנו שמחים שהוא מדבר כל כך יפה באנגלית אמריקאית לכל העולם ואומר להם מי אנחנו ומה אנחנו. זה נותן לאנשים את תחושת הביטחון שהם זקוקים לה. הוא עבד על זה קשה, משנות ה-80, כשאף אחד מהפוליטיקאים בארץ לא הבין לאן אנחנו הולכים מבחינה תקשורתית. הוא למד אצל ליליאן ויילדר ז”ל, שהיא הסבתא של המורות בתחום שלי. היא עבדה עם פוליטיקאים ומגישים בטלוויזיה כי פתאום היה צורך. עד בחירות 1996 הוא כבר למד את כל הטריקים והשטיקים כשפוליטיקאים אחרים היו עוד דינוזאורים. תחשוב על פרס ורבין לעומת נתניהו. הוא היה חדש, צעיר, חתיך ומדבר נורא בביטחון. נתניהו למד ש’איך’ משפיע יותר ממה שאנחנו אומרים ולכן 70 אחוז מהמסרים שאנו קולטים הם לא מילוליים. הוא ידע לשלוט במסרים הללו בצורה מעוררת כבוד. עד היום הוא תמיד מביא עוד טריקים”.

לשאלה מדוע יש תחושה שגנץ “לומד את החומר” תוך כדי ריצה היא עונה שלדעתה הוא למד זאת כבר לפני כן. “אבל בניגוד לגנץ, לביבי היו אין ספור טבילות אש”, היא מסבירה.

אז לגנץ יש את זה בעינייך?

“יש בו אותנטיות ישראלית חדשה לתקופה זו. דווקא כשהוא נאם באייפק, וחיכיתי לשמוע אותו נואם באנגלית, הוא היה מעבר לציפיותיי. לא ציפיתי שתהיה לו אנגלית כזו. אז נכון שיש לו קצת ‘איזראלי אקסנט’, אבל זה לא נורא. אלו טעויות קטנות, אפשר לשפר לו את הדקדוק והוא יכול להשתפר בדרך שהוא מעביר את המסרים. אבל כשהוא יצא מאחורי הפודיום זה היה מרשים. מזכיר את ביבי בנאום באמריקה שאחרי נאום ההמלצות הנורא שלו”.

בני גנץ. צילום אבישג שאר ישוב

מי לדעתך משניהם עובר טוב יותר היום? מי מנצח בנקודות?

“אפשר לראות את הסקרים. זה כבר יציב הרבה זמן. אבל בעוד שבוע נהיה חכמים יותר”.

בואי אני אזרוק לך שמות. אבי גבאי.

“גבאי גם עבר תהליך מאוד יפה. הוא השתפר מאוד ביכולות הרטוריות שלו ובאומץ שלו, למעט הרגע הזה שהיה לו עם ציפי לבני שלא אהבתי בכלל את הבחירה שלו לפטר אותה בשידור חי. אבל גם בנאום הזה הוא היה טוב. הוא היום הרבה יותר משוחרר, אוטנטי חופשי ויותר רהוט”.

יאיר לפיד?

“הוא היה המון זמן תואם ביבי וחיכיתי שישתנה, שיביא משהו מיוחד. אני מתבוננת ורואה שמאז שהוא עם גנץ משהו השתחרר אצלו לטובה מבחינה רטורית”.

רפי סער?

“(צוחקת) אני מאוד שמחה שהוא נבחר להיות ראש העיר. מזכירה, וזה גילוי נאות, שהייתי מקום 23 ברשימה שלו. אני אוהבת את הסגנון שלו. הוא מאוד אותנטי ולא מנסה להיות משהו שהוא לא. הוא חם ואישי. הוא ‘מענטש’. יש לו עקומת למידה והוא צובר ביטחון. אין ספק שצריך להתרגל לפוזיציה של התפקיד הבכיר שהוא נמצא בו”.

מי ינצח בבחירות?

"אני לא יכולה לומר אבל אני סקרנית מאוד. אלו בחירות קריטיות. חשוב שאנשים יצאו להצביע ויממשו את זכותם הדמוקרטית"