מרגש: ונסה ואיתן תמן הגיעו מאנגליה כדי להודות לצוות הפגייה במאיר

"מאז שעזבתי, אני תמיד חושבת על הפגייה. כשאני רואה את איתן אני לא שוכחת מה הם עשו בשבילנו". כך אומרת ונסה תמן, שהגיעה השבוע לפגייה בבית החולים מאיר מאנגליה, שם היא מתגוררת עם משפחתה, כדי להודות לצוות הרפואי שטיפל בבנה. הבן איתן נולד לפני כשנה וחצי בבית החולים כשונסה היתה בשבוע ה־24 להיריון. הוא נולד במשקל 820 גרם, 15 שבועות מוקדם מהצפוי. תמן, תיירת יהודייה בריטית, הגיעה אז לביקור בן שבוע בבית הוריה בכפר סבא, ולא ידעה שהביקור הקצר ייאלץ להתארך בארבעה חודשים, משך הזמן שבו שהה איתן בפגייה של בית חולים מאיר ועבר ניתוח לב פתוח.

משפחת תמן

תמן, מספרת שמאז הזמן שעבר כשעזבו את בית החולים בפברואר אשתקד בחזרה לאנגליה, באמצעות אמבולנס מוטס להמשך אשפוזו של איתן במשך חודש בבית החולים הממשלתי בלונדון, ועד לשחרורו הביתה מבית החולים, הקפידה לעדכן את הצוות הרפואי שהיה צמוד לה בפגייה ולשלוח להם תמונות. "בכל פעם כשהוא הולך למקום כלשהו, או שהוא זוחל, וממשיך בהתפתחות שלו, אני מנסה לשלוח להם תמונות. רציתי לשמור איתם על קשר, ועכשיו הגעתי לבית החולים כי רציתי שהם יראו את איתן, בגלל שהוא התוצר של העבודה שלהם".

איתן תמן בבית החולים

המפגש השבוע, אליו הגיעה יחד עם בעלה דויד, כשהיא אוחזת באיתן ולצידה שני בניה הקטנים, היה לדבריה מרגש במיוחד. "היה מדהים לראות את כולם. אני מכירה שם את כולם ומאוד קרובה אליהם. החזקתי את איתן וצילמתי אותו איתם, והם שמחו כל כך לראות כמה הוא גדל. הם נגעו בפנים שלו, באף, והוא נישק אותם וחיבק אותם. בהתחלה הוא היה ביישן, אבל בהמשך נפתח. אני יודעת שזה היה מאמץ גדול מצד הרופאים להיות זמינים כדי לראות אותו במפגש, וזה היה פשוט מקסים".
במהלך המפגש בפגייה, היא נתקלה באם שיושבת לצד בנה באינקובטור וניסתה לשוחח עמה. "אני הייתי באותו תהליך שהיא הייתה בו, אבל כמוהן שכל מקרה כזה הוא ייחודי. היא ראתה את איתן ושמחה לראות איך הוא עכשיו, אחרי שגם הוא היה בפגייה. אני חושבת שלראות איך הוא גדל יכול לתת לה תקווה".

מה המסר שלך להורים שנמצאים באותה הסיטואציה שאת היית בה?

"תמיד להישאר חיוביים. כל יום מביא משהו חדש. המצב הזה הוא מאוד עדין, ולפעמים רואים שיפור במצב של הילד ולפעמים פחות. צריך להבין שהטבע הוא מאוד עדין, ויש תהליך שצריך לעבור".

תמן מספרת איתן גדל להיות ילד חברותי ושמח, והתפתחותו תקינה. הוא הולך לגן רגיל, ומדי פעם עובר טיפולי פיזיותרפיה: "איתן מאוד שמח, ואוהב מאוד ללכת לגן שלו. הוא מאוד אקספרסיבי ואנחנו יודעים תמיד מתי הוא עייף ומתי מישהו מציק לו. הוא יודע לתקשר, ורואים שהוא מתפתח ברמה של הילדים בגילו. הוא מתחיל לנסות ללכת והוא מדבר ויודע להאכיל את עצמו".

דויד, בעלה של תמן, הסביר למה היה חשוב להם כל כך לבקר בבית החולים: "אני חושב שזה משלים לנו את המעגל", הוא אומר, "זה טוב לנו כהורים כי זה מרגיש לנו שעברנו מסע, ורצינו להעניק להם תודה גדולה. אנחנו יודעים שיש להם עבודה מאוד קשה. רצינו מאוד להראות להם את התודה שלנו, והיה לנו חשוב להראות להם את התינוק שלנו כי הם עשו עבורנו דבר מדהים".