"שלוש בלילה, יש לי ירידת מים, אני מבינה שאני בתחילת לידה וזה קורה במצרים"

הם יצאו לסיני ארבעה, וחזרו חמישה עם תינוק שרק נולד. הדרמה הזו שחוותה משפחת לוסטיג, התרחשה במהלך חג סוכות.

המשפחה יצאה לחופשה בשארם, סיני, בהרכב של אמא מיטל, אבא דן, סבתא ציפי ואורי בן הארבע. מיטל, שהייתה בחודש השביעי להריונה, תכננה חופשה משפחתית רגועה ומפנקת בשארם, אך לתינוק שבבטן היו תכניות אחרות. יומיים לאחר שהחופשה החלה הוא החליט שהגיע הזמן לצאת לאוויר העולם. בדרך לחדר הלידה בבית החולים בשארם ולאחר מכן לארץ, הייתה דרמה לא פשוטה שבטח לא תישכח על ידי המשפחה, שפגשה אנשים מדהימים שעזרו לה ברגעים לא פשוטים, החל מנהגי המוניות המצרים שהסיעו אותם לבית החולים ולא היו מוכנים לקבל תשלום ועד אנשי הצוות הרפואי בשארם, החברים בבית, אנשי חברת הביטוח, השגרירות ועוד רבים שעשו הכל על מנת להחזיר אותם במהרה ובצורה בטוחה לישראל.

צפו בפינוי של משפחת לוסטיג לישראל, צילומים דן לוסטיג, פודקאסט ריפוי עצמי

"הגענו לסיני בטיסה קצרה ביום רביעי בלילה וביום חמישי התעוררנו לקול המהמם של סיני והתחלנו את החופשה שלנו", מספרת מיטל. "היו לנו יומיים מדהימים של שנירקולים באתרים מרהיבים שכנראה היו הכנה לכל מה שהולך להגיע. בלילה שבין שישי לשבת, אני מתעוררת בשעה שלוש לפנות בוקר ומרגישה שיש לי ירידת מים, אני קמה ומבינה שאני בתחילת לידה. נכנסתי להתקף חרדה והבנתי שאנחנו הולכים ללדת במצרים, זה היה רגע מאוד מפחיד. אני תכננתי ללדת בבית כמו הלידה הקודמת. התקשרתי למיילדות שלי שהמליצו להגיע כמה שיותר מהר לישראל במידה וזה אפשרי מבחינת התפתחות הלידה. עשינו חישוב שמדובר בשלוש וחצי שעות נסיעה לגבול והבנו שלא נספיק. הזעקתי חברה טובה שהייתה איתנו בחופשה בסיני שדוברת ערבית ונסענו למיון. התקבלנו במיון בבית החולים הבינלאומי בשארם, המיון היה באמצע שיפוצים, היו סיגריות וטרפנטין בכל מקום, על המיטה במיון לא היו סדינים ובחדר לא היה מוניטור. זה הרגיש כמו בית חולים מהעולם השלישי, אבל בהמשך במחלקה זה כבר נראה אחרת והיה ציוד והכל היה מאובזר".

מיטל ממשיכה ומספרת: "למיון הגיעה רופאה מדהימה, שבדקה אותי ואמרה, כך הבנו, שאנחנו צריכים להתייצב בבית חולים תוך 24 שעות ולכן החלטנו להשתחרר. בזמן שאנחנו עומדים בקבלה, נאמר לנו לפתע שאנחנו צריכים לחתום על ביטול ואז הסתבר שהרופאה אמרה שאנחנו צריכים להיות בבית החולים בהשגחה במשך 24 שעות ובגלל השפה, לא הבנו אותה טוב. ברגע זה אני נושמת עמוק ומבינה שהצירים מתחילים ושהלידה יכולה להתפתח כל רגע. שאלתי את הרופאה איך מחלקת יולדות והיא אמרה שהיא מסודרת".

בזמן שמיטל ודן מבינים שהם לא עוזבים את בית החולים כל כך מהר והלידה בפתח, מועברת מיטל למיטה והם רצים לכיוון החדר ניתוח. הכל קרה מהר, כפי שמיטל מתארת: "אנחנו עוברים דרך מסדרונות ערומים לחדר ניתוח ששם מיילדים וכמו שנכנסנו לחדר ואני על המיטה בה העבירו אותי, התינוק קפץ החוצה, מיד חותכים ומוציאים אותו. כולם מסביב היו קצת בשוק מהמהירות שזה קרה ואני הייתי בסטרס ובסיטואציה לא פשוטה. במהלך כל הזמן הזה, תפסתי את היד של הרופאה שפגשה אותי בקבלה ולא שחררתי אותה. אני חייבת לציין שהצוות היה מאוד מקצועי וקשוב ורצה רק לעזור ולסייע".

המטוס שהביא את משפחת לוסטיג לארץ

במטוס בדרך לארץ

ומה היה השלב הבא?
"אני נשארתי עם החברה שלי שלא עזבה אותי לרגע, התינוק הועבר לפגייה שהייתה מאובזרת ועם טכנולוגיה מתקדמת, היה שם צוות מקצועי ואנושי ששיתף איתנו פעולה בכל מה שביקשנו, למרות בעיות השפה. הם ראו אותנו בכאב שלנו ובמקום הפגיע שלנו. דן קפץ ביני לבין הפגייה. הרגשתי מתח באוויר ובהמשך הסתבר לי שהייתה סכנה לתינוק והוא לא היה במצב יציב. דן היה בלחץ מכך כי היו רגעים שהייתה בסכנה לחייו. לי הייתה אמונה מאוד גדולה שאם הוא הגיע עכשיו זה הזמן שהוא היה צריך להגיע והוא פה בשביל להישאר. יש לו שליחות, הוא הישראלי הראשון שנולד אי פעם במצרים והוא הולך להביא הרבה שלום לעולם. לכן קראנו לו נהר אור. יש שיר שאני שרה לו מאז שהוא נולד של נתנאל גולדברג, שאומר 'למד אותי להיות נהר של אור ללבבות העולם'. יש בינינו לבין חלק מהמדינות דברים שמפרידים בינינו, מנטליות והרבה שיפוטיות, אבל בסופו של דבר מה שמאחד אותנו זה הטבע האנושי והלבבות מחברות ים בינינו".

ואז התחיל התהליך להחזיר אתכם לישראל?
"אני הייתי במקום שהבנתי שאני צריכה להרפות ולדאוג לעצמי כי החלב הראשון קריטי לתינוק. דן ניהל מבצע צבאי שהיו מעורבים בו גורמים רבים, החל מאשת ראש הממשלה, משרד החוץ, שגרירות ישראל במצרים, יעל גרמן, ישראלים שמתגוררים בסיני, חברת הפניקס שניהלה את המבצע הזה, חברת ההטסה הרפואית מדאסיס, בהנהגתו של ד"ר ירון נווה משערי צדק, שלמרות שזה היה חג היו זמינים 24 שעות קודם לכן, ארקיע שעזרו לנו להחזיר את הבן השני שלנו שנשאר במלון עם סבתא והיה בלחץ, כי הוא לא רגיל להיפרד מאמא שלו מאז שנולד. קיבלנו רוח גבית ואת הרוח ותמיכה רגשית ואנרגטית ממנחי פרואקטיב רפואת על ומנחי MetaFeelings בהובלתה של מיכל מילגרום מור. מדהים לראות כמה אהבה יש בלבבות ושאנשים רוצים לעזור הדרך נפתחת".

תחזרו לסיני?
"ברור. סיני מדהימה ואני נשארתי עם חוויה מדהימה. בנוסף, הצוות הרפואי מחכה לי שאחזור עם ילד בן שנה".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק שלנו

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "צומת השרון רעננה"

דן ומיטל מתגוררים במושב אומץ, הסבתא ציפי התגוררה שנים רבות בהרצליה ומתגוררת כיום ברמת השרון. ציפי מספרת על החוויה שלה: "שנים שלא ביקרתי בסיני ומיטל ודן הציעו לי להצטרף לחופשה שלהם. הגענו לסיני וחגגנו יומיים לא נורמליים. היינו בראס אום סיד וראס מוחמד ובילינו ממש בעונג, היה ממש כיף. בלילה השלישי מיטל הודיעה לנו שהתחילה לה ירידת מים והוחלט שהיא תתפנה לבית החולים בשביל לא לקחת סיכון. אני נשארתי לשמור על הילד ופחות משעתיים מהרגע שהגיעו היא ילדה והיא בסוף חודש שביעי בלבד. הרופאים שיילדו אותה היו מדהימים, אנשים משכמם ומעלה, רגישים ומקצועיים שנתנו את כל מה שהם יודעים ועשו את הכי טוב עבור מיטל והתינוק כדי שייצאו משם בריאים ושתהיה להם חוויה חיובית".

משפחת לוסטיג, הסבתא ציפי

עד כמה היית בלחץ כשמיטל הייתה בבית החולים ואת במלון?

"הרבה. גם אם היא הייתה יולדת בארץ הייתי חוששת, אז על אחת כמה וכמה במקום שהוא זר שאתה לא מכיר ולא יודע את השפה. לפני שהם נסעו לבית החולים הייתי בלחץ וניסיתי לדמיין מה עובר עליהם, כשהגעתי לבית חולים נרגעתי".

ואת תחזרי לסיני?
"אני במיידי ככל האפשר. הייתה לי חוויה מדהימה בסיני, עם האנשים, בבית החולים וכל מי שהיה סביבנו. כולם נכנסו ללב שלי ואני הולכת להשלים את החופשה".

הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה