די ג'יי צ'ופי שומר על העמדה

לחבר’ה שנוגעים בגיל 40, השם Choopie לא זר. מדובר בדי ג’יי שכיכב במשך שבע שנים כרזידנט (תקליטן הבית) של המועדון המיתולוגי ‘’אלנבי 58’’ (מקום שלישי בדירוג המועדונים הטובים ביותר באירופה בשנת 1997),וגם במשכן הקיץ שלו, ‘’אוקטופוס’’ בנמל תל אביב. ימי חמישי, ליין הדגל של המועדון, היו מושכים מעל 1,500 קלאברים משולהבים שזכו לראות את צ’ופי לא רק מתקלט אלא גם מארח את השמות הכי חמים מהזירה הבינלאומית.

די ג'י צ'ופי. צילום פיני סלוקי

“זכיתי לארח בעמדה דיג’ייז מהצמרת העולמית, ביניהם סשה, פול ואן דייק, פול אוקנפולד, טייסטו, דייב סימן, רוג’ר סנצ’ז, ליטל לואי וגה, גרהאם גולד, טוני דה ויט ועוד רבים. בנוסף הוצאתי סדרת אלבומים רשמיים של המועדון במשך השנים, בשיתוף תמי שכנאי מחברתNMC “, נזכר צ’ופי בגאווה ומוסיף: “זו הייתה תקופה בה ניגנתי בכל רחבי ישראל וגם הנחיתי ברדיו 100FM בכל ליל שישי במשך ארבע שנים ברציפות. ניגנתי ברוב אירועי הדאנס הגדולים בישראל, שנטיפי, פסטיבל מידברן, ארבעה מצעדי אהבה (Love parade) בישראל, וגם בזירת הדאנס העולמית שאינה זרה לי”.
ומה אתה עושה כיום?
“את אותו הדבר, רק עם קצת שינויים כמו למשל המקומות בהם אני מופיע, המוזיקה שאני עושה וכו’”.
מאחורי המותג Agnosia Recordsוהשם צ’ופי,עומד שרון פרוינדליך (51), בזוגיות עם מירב קרוב ל- 11 שנה, ואבא לשתי בנות, קאיה(23) ואיימי (7) מכפר שמריהו, שם גם נולד. צ’ופי הוא ללא ספק מחלוצי המוזיקה האלקטרונית בישראל בסגנון טכנו האוס, מוזיקת עולם, צ’יל אאוט וניו אייג’, וגם יוצר מוזיקה, זוכה בפרסים ומלמד את דור העתיד.
מה זה אומר ללמד. אתה מורה?
“כבר הרבה שנים שאני מעביר סדנאות וקורסים למי שרוצה להיות די ג’יי. פונים אלי כל מני אנשים, מהורים שבילו אצלי ועד הילדים שלהם ואנשים שרוצים לדעת לעשות מוזיקה לעומק, למשל עריכה נכונה ולהרחיב את הידע. היום כל אחד יכול להוריד מוזיקה אבל צריך לדעת לבחור שירים, ממש לספר סיפור, התחלה אמצע וסוף, מקצבים. ישנה חשיבה בכל קטע וקטע ואת זה אני מנסה ללמד. לומדים אצלי גם די ג’יי שעובדים ולא רק מי שחולם להיות די ג’יי”.
מאיפה האהבה למוזיקה?
“מהילדות ומהבית, שם הייתה אהבה גדולה למוסיקה. אנחנו מדברים על שנות ה-60’ וה-70’, אז הקשבנו למוסיקה קלאסית ורוק, ורק בהמשך לגל החדש ולמעשה למוסיקה מכל העולם”.
האהבה למוזיקה סללה עבור צ’ופי את הדרך לקריירה בתחום שעבור רבים הוא חלום או תחביב. “התחלתי לנגן מוזיקה לאנשים עוד מהילדות וזה המשיך בגיל 17 שעזבתי את בית ההורים לטובת מגורים בתל אביב ועבודה במועדונים של תל אביב. עד המפגש שלי עם המוזיקה האלקטרונית, אי שם באמצע שנות השמונים, תקלטתי במועדונים שירוקו, פינגווין וליקוויד, ממש תקלטתי על תקליטים. כשנחשפתי לגל החדש של אמצע שנות השמונים, הבנתי שהמוזיקה שאנחנו מכירים הולכת לקבל תפנית משמעותית מכל מה ששמעתי וגדלתי עליו. זה היה הכיוון שסקרן אותי, נגיעות אלקטרוניות במה שמוכר. המשכתי לנסות ונמשכתי מתוך סקרנות. לא רק בשביל לדעת לאיפה זה יתפתח אלא מתוך רצון להכיר”.
מתי היתה ההופעה שבה הבנת שאתה די ג’יי שאנשים באים בשבילו?
“ההופעה הראשונה שלי מול קהל גדול שהיוותה אבן דרך עבורי בהתפתחות הקריירה שלי היתה בשנת 1984. הייתי רק בן 18 והופעתי מול אלפי אנשים דרך ‘’ארגונית הפקות’’, מול הבוהמה הישראלית של אותה תקופה, מהבימה והקאמרי. זו היתה הופעה מול קהל גדול שהיוותה עבורי התפתחות לכיוון אחר, כי בעקבות ההופעה קיבלתי הצעה מחברת ההפקה לשמש כרזידנט במועדון שירוקו בתל אביב, שם הבאתי לידי ביטוי את הז’אנר ואת ההכרה במעמדו של הדי ג’יי”.
היו שנים שנעלמת.
“בשנת 2003 בערך נעלמתי, כי לקחתי ברייק מהכל, מהמסיבות והמוזיקה, ואז גם נכנסתי לעשייה ויצירה של אולפן ויצירת מוזיקה. זה הכל היה קשור להכל. למשפחה, לעשייה. עדיין ניגנתי אבל יותר ייצגתי אומנים אחרים דרך הלייבל שלי ויצרתי מוזיקה. גם בעבר, בתחילת הקריירה שלי, בשנים 87’-88’, הייתי באיביזה כמה חודשים אחרי הצבא, שם ראיתי די ג’יי מכל העולם וזה מה שהבאתי לארץ. בשנת 93’ נסעתי לתקופה להודו וגואה. ממש רציתי לחוות חוויות עם המוזיקה. להכיר האוס מיוזיק בניו יורק וממש לחוות ולבחון את העשייה של האחרים ולקבל השראה. כל כמה זמן נסעתי לכמה חודשים וחזרתי, כי רציתי לנסוע ולחיות מספר חודשים במקומות מרכזיים בעולם בהם התקיימה הסצנה, כמו ניו יורק, הולנד והאי איביזה בספרד בשנות השמונים המאוחרות. שם התוודעתי לתרבות המועדונים שהובילו את הסצנה. הבנתי את החשיבות של הגשת המוסיקה לקהל על ידי הדי ג’יי,ועם הידע הזה חזרתי לארץ והובלתי את סצנת המוסיקה האלקטרונית כששימשתי כרזדינט במועדונים המטרו ואליזבט ויישמתי קו מוסיקלי ייחודי שלי”.
למה קו מוזילי משלך? לא התחברת למה שכולם עשו?
“יישמתי קו מוזיקלי ייחודי לי כי זו הייתה נקודה קריטית נוספת בקריירה. היה מיתוג ליין המסיבות של אגנוסיה (Agnosia) . מסיבות טבע, מסיבות טכנו שהפקתי בתחילת שנות ה- 90’ ומהן צמח הלייבל “אגנוסיה רקורדס” שבבעלותי עד היום. הלייבל נוצר מתוך כך שלא היה בזמנו בארץ ייצוג למוסיקה אלקטרונית בחו״ל ויצרתי לייבל שייצג אותי ואמנים נוספים. תחת הלייבל הזה, בשלהי שנות התשעים, שחררתי סדרת אוספים בשם “האוס אוף אגנוסיה” שהיו אבן דרך למאזין ולקהל. ימי הזוהר שלי ושיא ההצלחה הביאו עמם קהל מעריצים ושיתופי פעולה שונים ומגוונים. אני מאמין שכל מה שקרה בחיים שלי היה לטובה, כי נפלה בחלקי הזכות להיות חלוץ של המוסיקה האלקטרונית בארץ, ליצור ולגעת במה שאני אוהב ולהיות מחובר באמת לעשייה שלי. אני מאמין שהקריירה שלי התפתחה רק בזכות אהבה נתינה והתמדה. האמונה ביצירת מוסיקה חדשנית. אחרי הכל, המוסיקה האלקטרונית נמצאת יותר מעשור בכל מקום, בארץ ובעולם, בעידן האינטרנט והשיתוף הגלובלי, כך שהדור החדש בהחלט מעודכן. ולכן יש שפע הפקות של מוסיקה אלקטרונית ערוצי רדיו וטלוויזיה ייחודיים לתחום”.
איפה אתה רואה את ההבדלים בינך לדור הצעיר?
“את עבודת התקלוט הראשונה שלי בתור נער עוד עשיתי עם קסטות, ואת התקליטים החליפו המדיות השונות. אבל כמו שאני רואה את תפקידו של הדי.ג’יי, האמצעי לא משנה אלא האווירה שהוא יוצר, החדשנות שהוא מביא איתו, איכות המוסיקה והיכולת לקרוא את הקהל ולהביא אותו להתרגשות מעצם החוויה המוסיקלית. חוץ מזה, בשנות ה-90’ מעמדו של הדי ג’יי היה כשל מוביל דעת הקהל. כיום יש מעט מאוד מועדונים והקהל והדי ג’ייז נאלצים לנדוד בין אינסוף בארים שנפתחים ונסגרים בהתאם לטרנד. הסצנה התפזרה והיחצ”ן לרוב הוא המוביל של דעת הקהל כיום . מצד שני, דור התקליטנים החדש נהנה מאוד מהשיתוף הגלובלי ברשת. זה מסייע ללמוד מהר יותר על המתרחש בתחום בעולם ובארץ, וכמובן להתעדכן ולנסות להביא את הדבר הבא. קיימת הפריה שהיא חיונית, למעט ההורדות החינמיות שפוגעות בזכויות היוצרים”.
ואיך אתה שומר על רלוונטיות?
“כמובן שהרשת מאפשרת גם לי להיות מעודכן כל הזמן, לשמוע ולהשמיע. כיום יש הכרה במוסיקה האלקטרונית, היא הפכה להיות נגישה והתפתחו מאז הרבה מאוד ז’אנרים. היום לא צריך הרבה כדי לפתוח אולפן, לעומת פעם, שכדי.ג’יי מפיק היית צריך לטוס לחנויות תקליטים בעולם כדי להביא את הקו המוסיקלי הנכון לקהל שלך. ולסחוב ארגזי תקליטים כבדים מאוד. היום הכל קל יותר. הרשת מאפשרת לי להיות מעודכן כל הזמן, לשמוע, להשמיע. אני חייב לציין שקיים הבדל מהותי בהתייחסות בין ישראל לשאר העולם והיחס לדי.ג’יים שמביאים מחו”ל הוא מכבד. אני באופן אישי זוכה ליחס טוב מצד בעלי המועדונים, בניתי את המעמד לאורך שנים”.
איך השתנו החיים לאחר שהפכת לאיש משפחה?
“כשנהפכתי לאיש משפחה החלטתי לשנות קצת את החיים ולוותר על נסיעות בעולם. זה היה ממש אחרי תקופת אלנבי 58, אוקטופוס ו-TLV. אז גם הבנתי שאני רוצה להתפתח לכיוון המוזיקה האלקטרונית הרוחנית ונכנסתי למסע מוסיקלי אלקטרוני מקורי המלווה אותי בצלילים וקולות אקזוטיים וכלי מיתר, כלי נשיפה וכלי הקשה אותנטיים מכל העולם”.
מה עשית עד היום בתחום היצירה המוזיקלית?
“הוצאתי בשנת 2003 אלבום בשם זולה (Zoola) והאלבום פליי זון יצא בשנת 2009 ובשנת 2011 יצא לי אלבום בשם זן סטורי (Zen story). חברתי לאמנים ישראלים כמו דין דין אביב, מוש בן ארי, דיוויד ברוזה, זהבה בן, אסתר רדה, ליאורה יצחק, אריק בר וענת צחור למסע של מדיטציה מוסיקלית עם כוחם של הצלילים, הנשימה וכוחה של התודעה. בשנים האחרונות הוצאתי סינגלים של דיפ האוס סופר לייט בשיתוף פעולה עם עמית סגל, תחת הלייבל “לכל העולם”.
ומה הלאה?
“לדי ג’יי או מפיק מוסיקלי אין גיל. אני רואה את עצמי ממשיך לנגן בכל הבמות, הפסטיבלים והמועדונים בארץ ובעולם. בשנים האחרונות אני מופיע בכל הארץ. ניגנתי ביום חמישי האחרון בנמל קיסריה באירוע מדהים על המים ואנשים לא הפסיקו לפרגן, וקיבלתי הרבה מחמאות והודעות לפייסבוק ולנייד. זה גורם לך להבין שמה שאתה עושה זה נכון כי אני לא מנגן שירים עם מילים אלא מקצבים וקשה להחזיק כל כך הרבה אנשים על הרחבה כל כך הרבה זמן שהם נהנים. ממש השבוע הופעתי באילת ואני גם עושה קבלת שבת בארבע השנים האחרונות, בימי שישי קבוע בלייט האוס. ביום חמישי הקרוב אני מופיע בפרצל האוס, ובשאר הזמן מתארח בכל המועדונים כולל “החתול והכלב”, מסיבות פרטיות וגם עובד על סינגלים חדשים עבור האלבום החדש שיהיה בקונספט טכנו, רוחני אלקטרוני”.