סיפורה של משפחת פוזיילוב הוא מצד אחד סיפורן של עשרות אלפי משפחות עולים, אך מצד שני סיפור יוצא דופן. ב-1924 אבי המשפחה דאז ולימים דמות מוכרת בקרב הקהילה הבוכרית בארץ, הרב רפאל פוזיילוב, שלח מעיר הולדתו סרקנד שבאוזבקיסטן מכתב לסוכנות היהודית בו ביקש לעלות לארץ. עד לפני שבוע, בטקס חגיגי במעמד יו"ר הסוכנות היהודית יצחק הרצוג שהתקיים ביד לבנים ברעננה, לא זכתה משפחת פוזיילוב לתשובה או התייחסות מצד הסוכנות. בטקס בבית יד לבנים מי שקיבל באופן סימלי כמובן את המכתב מידי הרצוג היה נינו של הרב, תושב העיר רעננה יוסי פוזיילוב, אשר במסגרת האירוע השיק גם את ספרו "שער הזהב", שמספר על העדה הבוכרית ועל מורשת משפחת פוזיילוב.
"לפני 94 שנה המשפחה שלי, בראשותו של סבא רבא שלי רפאל פוזיילוב, רצתה לעלות ארצה", מספר יוסי פוזיילוב בן ה-70. "היא שלחה מכתב לסוכנות היהודית, בו כתבה: 'אנחנו יהודים עשירים, בעלי מקצועות. יש לנו מספיק כסף, אנחנו לא צריכים מכם דבר, רק הכוונה ודרך לעלות לארץ'. אבל הם לא קיבלו תשובה מהסוכנות היהודית, אלא התעלמות מוחלטת".
חרף ההתעלמות מצד הסוכנות, רפאל פוזיילוב ובני משפחתו עלו עצמאית לישראל באותה שנה, 1924. "ביום הראשון שהגיע", מספר יוסי, "הדבר הראשון שהוא קנה היה חלקות קבר לו ולאשתו על הר הזיתים. לאחר שסוף סוף הגיע לארץ המובטחת, למרות שלא היה כה מבוגר, הדבר הראשון שעשה היה להבטיח שייקבר בארץ ישראל".
אך מזלה של המשפחה לא שפר עליה לאורך זמן. לאחר שקנו וילה מפוארת בפתח תקווה, איבדו רפאל פוזיילוב ובני משפחתו את מרבית רכושם בשל המשבר הכלכלי הגדול שפקד את העולם ב-1929. משם המשפחה עברה לתל אביב. ב-1956 נפטר הרב רפאל פוזיילוב. "עד שהוא נפטר, לוויה כזאת בתל אביב לא הייתה", מספר הנין, יוסי פוזיילוב, "אלפים הגיעו להלוויתו. הוא היה אדם מאוד מכובד. הודיעו על מותו בקול ישראל. לפני כשנה הלכתי לתל אביב לחנוך רחוב על שמו. שתבין איזו דמות הוא היה".
בצעירותו פנה יוסי פוזיילוב לעסקי היהלומנות, שעד שלבסוף עזב את הארץ. "כשהייתי עוד צעיר, עברתי מתל לאמריקה ב-1980", מספר יוסי, "ושם התעסקתי ביהלומים. היו לי חנויות תכשיטים בארצות הברית, פולין, סינגפור. בכל מיני מקומות בעולם. בסופו של דבר רציתי לעלות חזרה לארץ, אשתי מאוד רצתה גם. החלטנו שהגיע הזמן".
כשחזרה לארץ, התיישבה המשפחה ברעננה. "אני אדם ירא שמים, חובש כיפה. יש לי אפילו מקווה מפואר בביתי ברעננה שבערב כיפור פתוח לכל הקהילה לרעננה, ולאורך כל השנה אני טובל בו", אומר יוסי. "אז כשרציתי לחזור לארץ לפני 25 שנה, התייעצתי עם האדמו"ר מנדבורנה מבני ברק איתו הייתי בקשר כל השנים. הוא אמר לי לעלות לרעננה, וכך עשיתי, נשמעתי לעצתו".
במשך שנים רצה יוסי פוזיילוב לכתוב ספר על משפחתו ועל העדה הבוכרית, אך לפני כשלוש וחצי שנים התעוור כמעט לחלוטין כתוצאה מהסוכרת ממנה סובל עשרות שנים. דווקא בנוכחות מגבלה שכזו, החליט פוזיילוב לכתוב את ספרו, "שער הזהב". "היות שאני אדם פעלתן", אומר פוזיילוב, "לא נתתי לזה לעצור אותי. אמרתי לעצמי שאולי זה הזמן שהקדוש ברוך הוא רוצה שאני אכתוב את הספר שרציתי כבר שנים לכתוב, על הקהילה הבוכרית. על המסע של משפחתי ועל המורשת שלנו".
איך הצלחת לכתוב ספר כשאתה כמעט עיוור לחלוטין?
"הייתה מישהי שמגיעה הביתה ועוזרת לי לכתוב. יש לי מסך 65 אינץ' בבית עליו ראיתי את מה שנכתב. יש לי גם מצלמה עם אוזניה שמצלמת דף ומקריאה לי אותו באוזן. יחד עם העזרים הללו, הגשתי לשאול מייזליש העורך את כתב העת, והוא סגנן וערך את זה באופן מקצועי ויאה".
טקס השקת הספר ביד לבנים
"אני מרגיש שזכיתי בשמחה כפולה", אומר יוסי פוזיילוב בהתרגשות, "גם להשיק את ספרי 'שער הזהב' בפני רבים מבני העדה, וגם זכיתי בשם משפחתי למכתב מענה מהסוכנות היהודית למכתב שסבי הרבי רפאל פוזיילוב שלח לפני 94 שנה. כל זה התקיים לפני מכובדים כמו הרב לאו, ראש העיר גינזבורג ויו"ר הסוכנות היהודית הרצוג. זה מאוד משמעותי בעיניי. אני בעצם יזמתי את המהלך הכפול הזה. אני פניתי לסוכנות היהודית לפני ההשקה וביקשתי שיעניקו למשפחתי מכתב תגובה. כי כל השנים גירד לי לגלות, מדוע הסוכנות היהודית לא החזירה תשובה לבני משפחתי באוזבקיסטן. אבל בהשקת הספר, קיבלתי מכתב תגובה שמשבח את את אבות העדה שגילו להט ציוני ואנשיה בארץ ישראל שתרמו בכל תחומי העשייה והרוח. זאת סגירת מעגל מבחינתי שאין לתאר".
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
מרגש לקרוא את הכתבה-יוסי היקר תרגישו טוב.