מיוחד ליום המשפחה: שלוש משפחות פותחות את בתיהן

משפחת אריאל מרעננה: הצעדים הראשונים של נטע, ושחר "המדיח האנושי"

משפחת אריאל צילום עידו סקעת

מי אנחנו: שחר (43) – מעצב גרפי, שירה – מנהלת פרויקטים באגף השירות באסותא (40), נטע בת ארבע וקרני בת שלוש, מתגוררים בשכונת נווה זמר. מצפים לבת שלישית.
מתי נפגשים: “בדרך כלל אנחנו נפגשים יחד לארוחת הערב”, מספרת שירה, “אנחנו בהורות בשותפות מלאה, שחר מעורב בגידול של הבנות כמו שאני מעורבת. מתעוררים בבוקר, שחר מכין את הבנות לגן ולוקח אותן. אני זאת שמוציאה אותן מהגן. אחר הצהריים הילדים מבלים עם חברים, הולכים לחוגי ספורט או משחקים ביחד משחקי קופסא. אחר הצהריים הבנות גם מאוד אוהבות לעשות לנו הופעות בכאילו עם מיקרופון ואורגן. בערב, ארוחת ערב משותפת ומקלחת ושני ספרי ילדים שהבנות לא מוותרות עליהם בשום אופן. אחת נטע בוחרת ואחת קרני בוחרת. לפעמים אנחנו מנסים לחמוק מזה אבל הבנות לא נותנות לנו. זה זמן התכרבלות, הן לא מוותרות על זה. זה נורא נחמד. זה זמן זהב עם הבנות”.
חלוקת מטלות: “הבנות עוזרות בעריכת השולחן, נטע מאוד אוהבת לעשות לנו הפתעה ולסדר את החדר. הן אוהבות לעזור לי להפעיל מכונת כביסה. מי שמדיח את הכלים זה המדיח האנושי, שחר אריאל בכבודו ובעצמו, גם בחמש וחצי בבוקר”.
מה עושים יחד בסופ”ש: “הרבה סופ”שים משפחתיים עם המשפחה המורחבת, או של שחר ברחובות או שלי ברעננה. אנחנו מנסים תוך כדי לשלב פעילויות משפחתיות עם חברים, בקטיף או בפארקים. משאלת הלב שלנו בסופ”ש היא לישון לילה שלם”.
האירוע הכי זכור כמשפחה: “ההצטרפות של קרני למשפחה. המפגש הראשון שהפגשנו את נטע וקרני בבית היולדות. היינו במלונית היולדות כמשפחה. אני זוכרת שנטע בדיוק התחילה ללכת. היא עשתה את הצעדים הראשונים שלה במסדרון במלונית. זו הייתה תחילתו של קשר אמיץ וחזק בין שתי הבנות שלנו. השאלה הראשונה שהן שואלות שהן מתעוררות בבוקר זה איפה השנייה. זה מבחינתנו אחד הדברים הכי מהנים לראות”.
יום המשפחה: “אנחנו לא יכולים לתכנן כרגע תכניות כי אני בחודש התשיעי, אנחנו מצפים ללידה”.

משפחת פילא מהרצליה: עם 15 מזוודות והמון שמחה בלב

משפחת פילא

מי אנחנו: הם עלו לישראל לפני שנה וחצי מצרפת, וכיום הם גרים בהרצליה, והם לא מתחרטים לרגע. הם מדברים בבית עברית וצרפתית וחלק מקרובי המשפחה חיים באותו הרחוב בבניינים סמוכים. הכירו את בני משפחת פילא: אושרת, בת 41, עוסקת בתקשורת וסטודנטית במכון אדלר; פרנק, בן 49, נולד בצרפת ועוסק בנדל”ן והשקעות. לאושרת ופרנק שלוש בנות: זוג תאומות – שרה ואביגיל בנות 9.5 ועידית, בת 7.5. שרה לומדת בכיתה ד’ בברנר מנגנת בקלרינט, מתעמלת בהתעמלות קרקע ומאוד אוהבת לנצח בתחרויות. אביגיל לומדת גם בכיתה ד’ בברנר אוהבת עיצוב אופנה ויצירה וממציאה שירים וריקודים. עידית לומדת בכיתה ב’ בברנר, מנגנת בפסנתר ועד לא מזמן גם בכינור אוהבת לרקוד לשיר וחולמת שיום אחד תהיה לה “מיס עידית” (מסעדה+עידית). יש למשפחה גם אוגר בשם אוגי ולפי אושרת הבנות דואגות לכל צרכיו (תרתי משמע).
מתי נפגשים: “כל המשפחה נפגשת מדי יום בשעות הערב לארוחת ערב משפחתית וגם כשפרנק לא בארץ אנחנו אוכלות יחד ארוחת ערב”, מספרת אושרת, “ אנחנו אוכלים בערב ארוחה קלה. הבנות מכינות בתורות חביתות וסלט ואחת מאתנו עורכת שולחן או כולם. תלוי באנרגיות ובזמן שיש לנו. אנחנו מקפידות מאוד על זמנים בבית.
“אני עובדת ברמת השרון וחוזרת לאסוף את הבנות בחלק מהשבוע. פרנק עובד מהבית ואוסף את הבנות בשאר הזמן. הבנות הולכות כל יום לבית הספר ברנר בבוקר, כולן מתעמלות פעמיים בשבוע בהתעמלות קרקע, כולן מנגנות בקונסרבטוריון והגדולות הולכות לצופים בזמן שעידית לומדת צרפתית. יש אצלנו תמיד חברות והבית פתוח לאורחים”.
חלוקת מטלות: “כולם עושים הכל בבית – כביסות, אוכל, קניות, ניקיון וסדר בבית, כולל הבנות. קניות אנחנו עושים באינטרנט ופרנק עושה השלמות בשישי בבוקר או ביחד כשבא לנו. אנחנו לא מבזבזים זמן על זה. שנינו אנשים מאוד עסוקים”.
מה עושים יחד בסופ”ש: “את יום שישי אנחנו תמיד מקדשים בארוחה משפחתית מורחבת עם אחי, אשתו והילדים וההורים שלי, ולקינוח הופעה של הבנות. יום שבת רגוע אצלנו. לפעמים לא אוכלים כלום כל היום, אולי איזה כריך, או שבשעה 11:00 בבוקר אנחנו מכינות פנקייק או פרנץ טוסט. פרנק מכין שולחן בשבת ואני נחה. בקיץ אנחנו אוכלים בחוץ, עושים פיקניקים בפארק ויוצאים למסעדות. בחורף אני אוהבת את כולם בבית, חם נעים וקרוב. בקבוק יין וכולם סבבה. אנחנו אוהבים הכל – להתפנק במסעדה או להזמין פיצה לצאת לטיולים, לטוס בעולם, ללכת לים או לבריכה. ללכת לחברים או עם חברים. אנחנו מאוד אוהבים תנועה, מוזיקה, קולנוע, אומנות, ארוחות בוקר במלונות, סוסים, מוזיאונים, בקיצור חיים”.
האירוע הכי זכור כמשפחה: “לא נשכח את ההגעה לארץ עם 15 מזוודות והמון אהבה ושמחה בלב”, מספרת אושרת, “הבנות מאוד רצו להיות עם המשפחה בארץ ולמרות שהיו לנו חיים נעימים, נוחים ומלאי עניין העדפנו לחיות את השנים הבאות פה עם המשפחה ובמקום הכי טוב בעולם להיות יהודי. ערך המשפחה עבורנו הוא ערך חזק וחשוב”.
יום המשפחה: “ליום המשפחה עדיין לא תכננו אבל כדאי שנתחיל. כל פעילות שדורשת שיתוף פעולה וחברים תעשה לנו טוב, וגם אם רק נהיה ביחד בבית ונראה סרט משפחתי מצחיק עם פופקורן ופינוקים זה בהחלט יהיה נהדר. אם היינו עדיין בפריז אז נראה לי שדיסנילנד היה יכול להיות בילוי אידאלי ליום המשפחה”.

משפחת נוי מכפר סבא: ארוחות צהריים משותפות וטיול משפחתי להודו

משפחת נוי

מי אנחנו: משפחת נוי. איה (12 וחצי), שירה (10), מיטל (41) ואסף (43). אסף הוא עורך דין מומחה לרשלנות רפואית ומיטל היא בעלים של “האקדמיה לליטיגציה” בשותפות עם השחקנית טלי שרון. גרים ברחוב הר כרכום בכפר סבא.
מתי נפגשים: “אנחנו משפחה מאוד מיוחדת בקטע הזה ונפגשים בעצם בכל יום כמעט לאכול צהריים ביחד וגם ארוחות הערב שלנו משותפות”, אומר אסף, “זה מתאפשר כי המשרד שלי נמצא בכפר סבא ומיטל עובדת מהבית. בשגרה, הבנות מתעוררות בשעה שבע בערך ומתארגנות ללימודים. בדרך כלל מיטל היא זו שמכינה להם את הסנדוויצ’ים ומפזרת אותם לבתי הספר. אני קם קצת יותר מאוחר ונוסע למשרד. בצהריים הילדות חוזרות הביתה או לפעמים לסבתות, אוכלות צהריים, מכינות שיעורים, ואז מתפזרות לחוגים ולחברות כשההסעות היא בחלוקה בינינו. שירה מנגנת בכינור בקונסרבטוריון והיא דורשת הרבה יותר תשומת לב מהבחינה הזו. אחרי ארוחת הערב עושים מקלחות ואז רובצים מול הטלוויזיה או משהו אחר”.
חלוקת מטלות: “מיטל אחראית על הבקרים, קניות, כביסות שיעורי בית עם הבנות ומבחנים. אני אחראי על הבישולים, על המדיח, הורדת פח האשפה, הסעות ולימודים בנושאים בסיסיים. בכל הקשור לניקיון יש לנו עוזרת”.
מה עושים יחד בסופ”ש: “בדרך כלל או שורצים בבית לצערנו, או שנוסעים לטיולים. אנחנו מאוד אוהבים את זה. למשל עכשיו, בחג המולד, נסענו לראות את כל מה שקשור לחג גם בנצרת וגם בחיפה. לפעמים גם נוסעים לחו”ל בקטנה או לאילת. אין ספק שאנחנו פחות אנשים של אוהלים, יותר מפונקים, אבל יש שאיפה כזו”.
האירוע הכי זכור כמשפחה: “מאז שהילדות נולדו אנחנו דואגים מידי שנה לנסוע לחודש בשנה לחו”ל – דבר שגורם לנו להיות המון ביחד. בכל שנה אנחנו נוסעים לשבועיים במדינה מסוימת ולאחר מכן לתאילנד, לא משנה איפה אנחנו בעולם. לפני שלוש שנים היינו בהודו ביחד עם אח שלי והמשפחה שלו. זה היה מיוחד כי זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשנו שהילדות גדלו מאוד ומאוד נהנו והעריכו כל דבר בטיול, אם זה המקומות המיוחדים שבילינו בהם, הטיפוס על ההרים והקושי עם האוכל. הן פתאום הבינו שלא הכל זה רק מסאז’ים ופינוקים”.
יום המשפחה: “מתכננים ללכת ביחד לאכול. בגדול, לדאוג לבלות ביחד”.