"פתאום אתה רואה ששרת התרבות, מירי רגב, עומדת נגד התרבות"

באופן לא מפתיע, אני מדבר עם עומר מאיר ולבר בשדה התעופה, המקום אליו הוא מגיע פעמים רבות בשנה, כחלק משגרת חייו. במהלך השנה ולבר בן ה־36 מחלק את זמנו בין הערים פאלרמו שבאיטליה, דרזדן שבגרמניה ורעננה, בתזמורות של כולן הוא מכהן בתפקידים בכירים כמנהל מוזיקלי או כמנצח ראשי. בשבוע שעבר, הצטרפה לרשימת הערים גם מנצ'סטר, עיר הבית של התזמורת הפילהרמונית של ערוץ ה-BBC הבריטי, אותה נבחר ולבר להוביל כמנצח ראשי.

בוא נדבר רגע על המינוי שלך בהיבט הפוליטי. בחירת מנצח ראשי ישראלי על ידי ערוץ טלוויזיה בריטי, בשיא התקופה של החרם על ישראל ותנועת ה-BDS, זה לא עניין של מה בכך. אין התנגשות בין פוליטיקה לעבודה?
"אני חושב שבניגוד למה שקורה אצלנו בישראל כרגע, זאת דוגמה טובה לכך ששם קודם כל מגיעה האומנות ואחר כך מגיעה הפוליטיקה. הנה, העובדה הפשוטה שהתזמורת הבריטית בחרה מנצח ישראלי מוכיחה זאת. אף שר תרבות לא משפיע על בחירתם".

איך הם הגיעו אלייך?
"הם פנו אליי במרץ האחרון. ביקשתי להגיע להכיר את התזמורת. הגעתי למין פלירט קצר כזה והיה לנו קליק מאוד חזק. והיה ברור לכולם שזה טוב, זה מעניין. ומאז התחלתי לעבוד מול ההנהלה, על החוזה. הייתי שם שבועיים עכשיו עם המון עבודה, שבסופם היה את קונצרט ההכרזה בו בעצם הכריזו עליי באופן רשמי כמנצח ראשי"

מה מיוחד בתזמורת ה-BBC לעומת תזמורות אחרות? מדוע המינוי שלך דווקא שם קיבל חשיפה כה גדולה?
"היתרון כאן בעיניי לעומת תזמורות אחרות, זה שהפלטפורמה כאן היא עצומה. מרגע שלקחתי על עצמי לקחת חלק בפילהרמונית של ה-BBC, זה אומר שיש לי מקום להרבה יותר חשיפה. הפלטפורמה האינטרנטית שלהם, כמות האנשים שעוקבים וצופים בערוץ, בין אם באינטרנט ובין אם בטלוויזיה, היא אדירה. זה להגיע לקהל מאוד רחב, שכמוהו לא היה לי. אני אתן לך דוגמא – בית האופרה בדרזדן שאני עובד איתו, מחזיק בתזמורת שנמצאת בחמשת המקומות הראשונים בעולם. אבל כשחתמתי בדרזדן על חוזה, זה קיבל הרבה פחות תהודה מאשר העובדה שמוניתי למשרה בפילהרמונית של ה-BBC. זה רק מראה לך את כמות החשיפה. אם אני עכשיו חושב על רעיון לתכנית ילדים שקשורה למוזיקה, אני יכול לממש אותו. אני ניגש למנהלים שלי ב-BBC ואנחנו עושים מזה משהו. אין לי את זה באף מקום אחר ברמה הזאת".

ולבר הוא יליד באר שבע ומאז ומתמיד נמשך למוזיקה. הוא למד הלחנה ופסנתר בקונסרבטוריון בבאר שבע, לאחר מכן הגיע לאקדמיה בירושלים, הפך למנצח בית באופרה הישראלית וכבר הספיק לנצח על עשרות תזמורות נחשבות בכל העולם.

זה נפוץ להפוך למנצח בגיל כל כך צעיר?
"תראה, גם הייתי אמביציוזי, אבל גם אני מתעסק באופן מקצועי במוזיקה מאז שאני בן 12. נכון שזה נחשב צעיר, אבל בשבילי זה היה טבעי. הכרתי את האנשים, הכרתי את המוזיקה. זה לא היה כרעם ביום בהיר. זה היה חלק מהמסלול הטבעי שהייתי בו".

מישהו מהמשפחה שלך התעסק במוזיקה לפניך?
"הם כולם מוזיקליים, אבל בעבודתם כולם בעיקר מורים ואנשי חינוך. מי שהשפיע עליי במשפחה ללכת לכיוון אמנויות הבמה ולהתעניין במוזיקה, זה דווקא בן הדוד שלי, השחקן אלי דנקר. בתור ילד היינו הולכים לתיאטרון לפעמים ורואים את אלי. אלי היה בא אלינו הביתה המון. הנוכחות שלו הייתה ועד היום מאוד חשובה בשבילי. הבית של אלי היה לי בית שני. לא הרבה יודעים אבל אלי מנגן פסנתר בצורה מדהימה ויוצאת דופן. אתה כילד נמצא ליד במה, מאחורי הקלעים, רואה תיאטרון, שומע מוזיקה. זה השפיע עליי מאוד".

עומר מאיר ולבר. קרדיט – Wilfried Hoesl

הוא מתגורר במילאנו ולמרות שחלק גדול מהזמן הוא לא בביתו, ובכלל לא בעיר בה הוא מתגורר, הוא הקים משפחה מתגורר עם בת זוגתו, פסיכולוגית ממוצא איטלקי, ולזוג ילדה אחת בת שנתיים וחצי. "את רוב הזמן אני מעביר בין מדינה אחת לאחרת", מספר ולבר, "אני משתדל להיות בבית לפחות עשרה ימים בחודש. בשאר הזמן אני מסתובב בין מקומות שאני מנהל אותם, או מקומות שאני מגיע אליהם כמנצח אורח. לדוגמא, עכשיו אני נוסע לניו יורק לחודש שלם, כדי לנצח שם במטרופוליטן אופרה (אחד מאולמות האופרה הגדולים והאיכותיים בעולם). אני מאוד נהנה ממה שאני עושה, מאוד כיף לי במקומות שאני עובד בהם".

איך בת הזוג שלך והבת שלך מתמודדות עם זה שאתה כל הזמן בדרכים?
"זה משהו שמאז ומתמיד היה על השולחן. אני ובת הזוג שלי כבר הכרנו שהייתי בשיאה של קריירה עמוסה. כן, זה לא קל. ככל שהבת שלי גדלה היא מתחילה לשאול שאלות, היא רוצה שאני אהיה יותר בבית. היא כבר מבינה מה קורה סביבה, אז זה מתחיל להיות יותר מסובך. אבל אתה יודע, לכל ילד יש את ה'תיק' שלו, וזה שלה. יש לזה יתרונות וחסרונות. היא זוכה לעשות דברים שכמעט אף ילד בגיל שלה לא זוכה לעשות. היא טסה מעל חמישים פעמים והיא רק בת שנתיים וחצי. היא זוכה להיות בחדרי חזרות, באולמות קונצרטים, לראות, לחוות, להיות בהמון מקומות. יש לזה גם המון יתרונות".

בוא נדבר רגע על קור הרוח של התפקיד. אתה עולה על במה כמעט כל יום ומנצח על מאה נגנים מול קהל גדול, ואתה האחראי. כל הביקורת מתנקזת אלייך, בין אם הצלחה או כישלון. אתה לא נלחץ מזה?
"אלה החיים שלי, זה לא שאני עושה משהו שונה עכשיו כשהגעתי ל-BBC. זאת העבודה שלי, לקום בבוקר, לעמוד מול מאה איש ולנצח עליהם. אני עושה זאת שנים. לא באופי שלי להרגיש לחץ. אנחנו כולנו מוזיקאים שרוצים להגיע למצוינות מוזיקלית וזה מה שמעניין אותנו. זה בעיקר עבודה מאוד קשה ומורכבת להביא קבוצה גדולה של אנשים למצוינות, ובזה אני מתרכז".

מה אתה חושב על המוזיקה בארץ?
"יש בעיות בתרבות באופן כללי, לא רק במוזיקה. אם פעם היינו נלחמים בממשלה כדי לקבל תקציבים כששרת התרבות עמדה לצידנו, היום אנחנו צריכים להילחם בשרת התרבות עצמה. זאת תופעה שלא מוכרת בשום מקום בעולם. כשלימור לבנת הייתה שרת התרבות, היינו יחד איתה מנסים לעשות קמפיין כדי להשיג יותר תקציבים, ולימור לבנת הייתה בצד שלנו. ופתאום, אתה רואה ששרת התרבות, מירי רגב, עומדת נגד התרבות. האופן שבו מחלקים תקציבים הוא חשוב ונעשה באופן לא נכון. מה שהכי לא נכון זה הטון. היא לוקחת את הבורות שלה, ובעזרתה מזלזלת באלמנטים בתרבות. להתגאות בזה שאת לא יודעת מי זה צ'כוב, זה להתגאות בבורות. אם היא עושה את זה רק כדי לתפוס כותרות, אז זה עוד יותר גרוע. מה שהיא עושה הוא המשך ישיר של תרבות הזלזול הכללית שפועלת מכיוון ההנהגה, אז זה לא מפתיע. אבל זה מבאס את אנשי הרוח. למה אתה צריך להילחם במשרד התרבות כדי לקבל תקציבים שנועדו לקדם אומנות בארץ?"

אתה מרגיש שאתה מייצג את ישראל כשאתה מגיע להישגים בינלאומיים כאלה?
"כשנבחרתי למנצח של ה-BBC, היה כתוב בכל העולם 'המנצח הישראלי החדש של התזמורת', אז זה לא מוסתר. דבר שני, מבחינה מוזיקלית, אני הולך להביא לקדמת הבמה יצירות ישראליות של מלחינים ישראליים. דרכי, התזמורת הבריטית תכיר עולם שיעזור להם להכיר את הזהות הישראלית. יש דרך להגיע לדיון פוליטי דרך המוזיקה, וזה מה שאני הולך לעשות על הבמה. אבל באופן כללי אני לא מייצג אף אחד. לקח לי הרבה שנים להיפטר מהתחושה שיש להרבה ישראלים בחו"ל, התחושה הזאת שאתה צריך להיות דובר משרד הביטחון".

אתה עובד בכל העולם. איך אתה שומר על קשר דווקא עם סימפונט רעננה כבר 16 שנים?
"תראה, התחלתי שם כשהייתי עוד ילד. הייתי מנצח מאוד צעיר. שני אלמנטים שומרים אותי קרוב לסימפונט רעננה. האחד, זה אורית פוגל-שפרן, המנהלת, שנהייתה לנו חברות מאוד אינטנסיבית וקשר מעולה בינינו. השני, זאת התזמורת עצמה. אני מחובר אליה מאוד".

עומר מאיר ולבר וסימפונט רעננה
צילום סימפונט רעננה

יש לך איזשהו רגש מיוחד לעיר?
"אני כבר שנים מגיע לרעננה. כיום אם אני בארץ, אז אני ברעננה. גם אחותי גרה בעיר תקופה לפני שעזבה לארצות הברית. הקשר שלי לעיר הוא כמובן בעל חשיבות".

מה התוכניות שלך לשנים הבאות?
"אני כרגע עובד עם ארבעה מוסדות משמעותיים. ה-BBC, פאלרמו, דרזדן ורעננה. זה בעיקר אומר שאני אתרכז בהם, וזה מה שרציתי. חיים של מנצח בתחילת הקריירה, אם הוא טוב, מתנהלים בצורה כזו שכל שבוע הוא נמצא בעיר אחרת. עייפתי מלהתרוצץ בכל העולם. עשיתי את זה שנים. בא לי להתעסק עם אותם גופים, אותם אנשים, להעמיק, לבנות תכניות. וזה מה שאני הולך לעשות בשנים הקרובות בארבעת התזמורות הללו".

הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה