מברזיל לישראל: "לא רצינו להסתכל אחורה ולהרגיש החמצה"

מה מניע אדם עם עבודה יציבה ומשפחה, לארוז מזוודות, לעזוב את הכול מאחוריו ולטוס עשרת אלפים קילומטר אל הלא נודע? להתחיל חיים חדשים במקום זר לחלוטין? מבחינת מירנה הרצוג, 66, שעזבה יחד עם בעלה ושלושת ילדיהם את ברזיל לפני 26 שנה במטרה לעלות לישראל, התשובה פשוטה.

"ציונות הייתה בנו תמיד", מספרת הרצוג, "וגם הרצון לעלות לארץ. ובשלב מסוים אתה מבין שלא תהיה צעיר לנצח. ואתה מבין שאם אתה לא עושה את זה עכשיו כשאתה בגיל 40, אתה אחר כך תהיה הזקן הזה שיושב ובוכה שאילו היה עושה כך וכך חייו היו נראים אחרת. אנחנו לא רצינו להיות האנשים האלה, שמסתכלים ברטרוספקטיבה אל העבר ומרגישים החמצה".

למה בחרתם דווקא לעלות לרעננה?

"תחילה עלינו לרעננה כי היה בה מרכז קליטה. אך לאחר מכן התאהבנו בעיר, ונשארנו. אנחנו גרים הרי בעיר כבר 26 שנים, זה דורש כימיה וחיבור למקום".

הרצוג מנצחת ומנהלת את אנסמבל פניקס למוזיקה עתיקה, אותו הקימה לפני כעשרים שנה ברעננה. הכשרתה המוזיקלית החלה כבר בגיל 6 בלימודי פסנתר, ומשם והלאה גילתה את אהבתה למוזיקה עתיקה וכלים עתיקים. כבר בברזיל עבדה כמנצחת בתזמורת ה"ברוק" לכלים עתיקים, ואת אהבתה לתחום הביאה גם ארצה, לישראל.

מה בעצם גרם למשיכה לכלי נגינה עתיקים?

"התחלתי לנגן בגיל צעיר בפסנתר, אז עברתי לצ'לו ובסופו של דבר עברתי לכלי הנגינה העתיק וויולה דה גמבה. זו נטו תשוקה. זה כמו לשאול מישהו שמאוהב מה גרם לו להתאהב. זה הצליל הפנטסטי של הכלים. הצבעים המיוחדים שהמוזיקה מקבלת עם כלים עתיקים. זה שונה לחלוטין. זה כמו לקחת מוזיקה מזרחית או סינית ולנגן בפסנתר, זה לא יעבוד. אתה צריך את הכלים המקוריים שלשמן נכתבו היצירות. אלו כלים מאוד מיוחדים. אם נשווה את זה לבישול, לכל סוג אוכל יש את התבלינים והמצרכים שלו. אם אתה רוצה אוכל הודי, אתה לא יכול לבשל בלי קארי. המוזיקה העתיקה נכתבה לכלים עתיקים, וכשמנגנים איתם שומעים את המוזיקה כמו שהיא צריכה להישמע במקוריות. אנחנו מנגנים מימי הביניים עד היצירות המוקדמות של בטהובן".

כשעלית מברזיל לפני עשרים ושש שנה, לא פחדת שלא תמצאי בישראל עבודה בתחום?

"לא, כבר אז היה ביקוש מאוד גדול למוזיקה של כלים עתיקים והיו פה מספר מומחים למוזיקה עתיקה".

בינואר האחרון, שמה של הרצוג קישט כותרות בעיתונים ביפן, צרפת, הולנד ובמדינות נוספות כאשר הוויולה דה גמבה שלה נשברה בטיסה של חברת 'אליטליה', שלא השיבה לפניותיה לקבל פיצויים. הפוסט שפרסמה בנושא בפייסבוק, זכה ליותר מ-56 אלף שיתופים, והגיע לכלי תקשורת רבים. בסופו של דבר, חברת התעופה הסכימה לשלם על תיקוני הכלי הנדיר, שהסתכמו ביותר מ-60 אלף דולר.

מירנה הרצוג עם הויולה השבורה, קרדיט: אליהו פלדמן

"בכל שנה הייתי נוסעת לברזיל לבקר את ההורים שלי", מספרת הרצוג, "אמא שלי חלתה בשנים האחרונות, אז הטסתי לפני מספר שנים את הוויולה דה גמבה לברזיל כדי לנגן לאמי, והשארתי את הכלי כבר שם. בינואר האחרון אמא שלי נפטרה אז כמובן נסעתי לברזיל. כשחזרתי, לקחתי את הוויולה דה גמבה איתי. הבטיחו לי בחברת התעופה שיטפלו בו ידנית ובעדינות אבל זה לא קרה בפועל. הוויולה טופלה כמזוודה ונשברה לחלוטין. תחילה, חברת התעופה 'אליטליה' לא השיבה לפניותיי, אך לאחר שהעניין התפרסם בכל העולם החברה התחייבה לטפל ולשלם על התיקונים. הכלי כבר כמעט מוכן, הוא עובר כעת תיקון יסודי. בפברואר אני כבר אנגן בו בקונצרטים".

את רשימת הקונצרטים המלאה של האנסמבל ניתן לראות כאן