חליפת ההשמנה החזירה את קורל קרואני אל הימים שהיא מעדיפה לשכוח

בימים אלה עלתה על במת בית הספר למשחק בית צבי, ההצגה "המטבח", אשר מספרת על 'העובדים השקופים' החיים במטבח, היחסים בין העובדים, הכסף, הפרנסה ועוד. מי שמשחקת את התפקיד הנשי היחיד בהצגה, את דמות 'המאמא' המלאה, היא השחקנית קורל קרואני בת ה-24 מרעננה. קורל לומדת משחק בבית צבי זו השנה השלישית. לפני מספר שנים היא השילה ממשקלה כ-20 ק"גו והפכה למדריכת זומבה פופולארית. החזרה לדמות הנשית המלאה, שהייהת כרוכה גם בלבישת חליפת השמנה מיוחדת, הייתה לא פשוטה עבורה והחזירה אותה לימים שבהם התמודדה עם נושא המשקל.

"אני משחקת את הדמות של ברטה, בת 43 מאנדורה, שהיא אישה שמנה. גם אני הייתי בעצמי בחורה גדולה ובגיל 19 החלטתי שאני עושה שינוי בחיים ומורידה במשקל", מספרת קורל. "הסיבה הייתה שראיתי שהחברה מסתכלת רק על החיצוניות שלי וכל הזמן העירו לי איך אני מרשה לעצמי להשמין, איך אני אוכלת מה שבא לי ולא סופרת קלוריות וכו'. זה היה בגיל מאוד קריטי, גיל ההתבגרות, זה השפיע עלי בצורה משמעותית והחלטתי לרדת במשקל. עד היום אני אובססיבית לכושר, למה אני אוכלת, וכמה אני ישנה ומפחדת לחזור אחורה", היא מספרת בגילוי לב.
כאמור, לצורך התפקיד, צריכה קרואני ללבוש על הבמה חליפת השמנה. "בהתחלה היה לי מאוד קשה עם זה, לחזור להיות שמנה, גם אם זה בשביל הדמות. הרגשתי כאילו חזרתי אחורה והחלטתי לעשות ניסוי חברתי. ליד בית הספר שלנו יש סופרמרקט שבימים ארוכים של הלימודים אני קונה שם משהו קטן, בדרך כלל מתייחסים אלי יפה ופונים אלי בצורה נחמדה ומוערכת. החלטתי להיכנס לסופר עם התלבושת של הדמות והמוכר לא הרים את העיניים מהמחשב להגיד לי כמה המוצר עולה. לא אמרתי לו שזו אני, אבל זה יצר אצלי עלבון וכעס, שלא מתייחסים לאדם כאדם, אלא מסתכלים על החיצוניות של האנשים".

השחקנית- קורל קרואני. צילום יוסי צבקר

עדיין מאוד חשוב לך מה חושבים עליך ועל החיצוניות שלך?
"מאוד. כשמגיעים אנשים מבחוץ לראות את ההצגה, מאוד חשוב לי בסופה להוריד את החליפה ושיראו את האני האמיתי שלי ושאני לא באמת שמנה ולא באמת שקופה. לצערי קשה לחיות בחברה כזו ועם מה שהחברה מכתיבה כל הזמן. אני מפחדת לחזור להיות שמנה וחוששת שכל הזמן שופטים אותי לפי המראה ולא לפי הדמות".
מאז ילדותה אהבה קרואני את המשחק והיה לה ברור שבשלב כלשהו היא תעלה על הבמות. "אני מרגישה שנולדתי לזה. מהשנייה שהתחלתי לדבר, התחלתי לשיר ומגיל צעיר אני על הבמות. אני אף פעם לא הרגשתי מוצלחת, אני לא גבוהה, רק 1.51 מטר, לא יפה במיוחד ורציתי שיראו את הבפנים ועל הבמה זה אפשרי, אתה יכול להראות דברים נוספים שלך. זה הופך את השחקן ליפה ורואים את מה שהוא מביא מתוכו ולא רק את איך הוא נראה".

השחקנית- קורל קרואני. צילום אור דנון

קרואני גדלה ברמת גן ולרעננה עברה בגיל החטיבה, לבית הספר בית צבי ניסתה קרואני להתקבל פעמיים, בפעם הראשונה קיבלה תשובה שלילית, אך במקום להתייאש היא החליטה לא לוותר על חלום המשחק וחזרה שלוש שנים לאחר מכן. "כבר הייתי יותר מוכנה ויותר בוגרת ולכן ניגשתי פעם נוספת ואז קיבלו אותי. אף פעם לא וויתרתי על החלום וגם המשפחה מאוד תומכת ומפרגנת לי, הם יודעים שזה לא ג'וק שנכנס לי באמצע החיים, אלא משהו שהיה שם תמיד".
כמו לא מעט מתושבי ישראל והעולם, תקופת הקורונה השפיעה גם על קרואני, סגר הקורונה גרר איתו משבר, הלימודים הופסקו וכך גם החזרות וההצגות עליהן עבדו במהלך השנה האחרונה, אך רגע לפני שהכל ירד לטמיון, התקבל האישור לחזור לחזרות ולעלות על הבמה. "זה היה חור מאוד גדול, היינו במצב של שיא העבודה על שלוש הפקות במקביל והיו לי תפקידים במספר הצגות ואז ברגע הכל נפסק ולא היה צפי מתי חוזרים ואם בכלל. במהלך החודשיים האלה הייתי בבית. היו הרבה מחשבות, כמה המקצוע הזה לא יציב ומה אני אעשה. אבל אחרי פחות מחודש, אתה מבין שתיאטרון אפשר לעשות בכל צורה. גם פעם לפני שהיינו קיימים, היו מגפות, מלחמות והתיאטראות נסגרו ונפתחו. אתה ממשיך לשרוד ויש הרבה צורות של אומנות שאפשר לעשות והקורונה לא תעצור אותנו. כשחזרנו לעבוד, נשמנו עמוק, אתה מזמין אנשים וקצת חושש, כי בכל זאת יש קורונה. אני משתדלת לא לחשוב על הגל השני ובעיקר לשמור על אופטימיות, כי גם אם יסגרו אותנו, אנחנו נמשיך לעבוד ולעסוק בתיאטרון".
ומה החלום שלך?
"אני רוצה לעבוד בתחום ולדעת שאני יכולה להתפרנס ממנו בכבוד, וכשישאלו אותי מה אני עושה בחיים ומה המקצוע שלי אני אוכל להגיד שאני שחקנית ולא שחקנית ועוד משהו".

הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה