כמה עולים חדשים יתחילו את שנת הלימודים וכמה חשובה מעורבות ההורים?

כנס החינוך של רשת שוקן שהתקיים אתמול (א'), ננעל בשני פאנלים שכללו ייצוג מכל צדדי המפה החינוכית – הורים, תלמידים ומורים. הפאנלים הונחו ע"י העיתונאי והמגיש יגאל רביד.

בפאנל הראשון שעסק בנושא "כיצד משפיעה מעורבות ההורים על מערכת החינוך בעיר?", השתתפו  מנהלת תיכון אביב, אורנה אהרון, יו"ר מועצת התלמידים, מרים וניש, יו"ר הנהגת ההורים בבית הספר אריאל ומנכ"ל קרן רועי לא אחסר, דביר סקעת,  וחברת הנהגת ההורים בבית הספר פעמונים וגן תות, יפעת שוב.

הפאנל נפתח כשאהרון דיברה על מערכת היחסים המורכבת בין ההורים למורים: "הורים מאוד מפחידים מורים ומנהלים ומנסיוני צריך לדעת איך לעבוד עם ההורים. ככל שעובדים ביותר שיתוף פעולה עם ההורים, הרווח גדול יותר לבית הספר. אני חווה לעיתים מצוקות מינימליות, אבל אנחנו המחליטים כבית ספר, וזה מסר שאני מעבירה להורים, מאוד בנועם ומאוד באסרטיביות. בכל מקרה, ללא יוצא מן הכלל, אני תמיד מקשיבה להורים, למורים ולתלמידים. אם יש איזשהו רציונל להחלטה, הורים יודעים לקבל אותו כשמסבירים להם בצורה קוהרנטית, מנומסת ומנומקת. הורים מבינים שההחלטה היא בסופו של דבר של בית הספר".

בהמשך פנה רביד אל שאר המשתתפים בפאנל ושאל את דעתם על התערבות הורית במערכת החינוך. דביר סקעת הסביר את עמדתו בנושא: "הגעתי להיות יו"ר הנהגת הורים בבית ספר אריאל כי אני חושב שללא מעורבות הורים אי אפשר למקסם את ההישגים. כמובן שכל מערכת חינוך באשר היא יכולה להגיע עם ילד להישגים מסוימים. אבל כל הורה, כשהוא מגיע ליועצת, היא תמיד אומרת לו 'ללא השיתוף שלכם והגיבוי שלכם, ההורים, לא היינו יכולים להשיג את אותן המטרות'. אנחנו מאמינים במערכת והמערכת מאמינה בנו. אני חושב שרק מתוך כוחות משותפים אפשר להגיע להישגים בתחום החינוכי ובתחום הפדגוגי".

כשנשאל על הישגי הנהגת ההורים בבית הספר אריאל אמר סקעת:: "אני חושב שבית ספר זה לא בית חרושת לציונים, זה מקום שצריך להקנות אקלים נוח וטוב לתלמיד. הכוח של בית הספר ושל ההורים יחד הוא לפתח את האקלים הזה. קודם כל צריך לדאוג לפן הנראותי, הסביבתי. בית ספר אריאל כבר למעלה משנה בשיפוצים, ואתה רואה את האיפוק ואת החום ואת היד המושטת לגופים שמבצעים את זה מצד ההורים. אם זה היה בבית ספר אחר, ההורים היו עושים מהפכות. רק ממקום של לתת אמון או יד חופשית למערכת אפשר להגיע להישגים גם בצד הפדגוגי וגם בצד החינוכי. כשאני נכנסתי לתפקיד, לבית הספר אריאל הייתה רכזת לכל שתי שכבות. ואנחנו פנינו למנהלת ושאלנו אותה וביקשנו לשתף במה היא חושבת על להביא רכזת לכל שכבה. בזכות דיאלוג משותף של כולנו, כעת יש רכזות במקצועות שונים ורכזת לכל שכבה וזה מקל מאוד על דיאלוג מצד ההורים עם בית הספר ועל הרכזות עצמן".

בסיום דבריו של סקעת עברה רשות הדיבור ליפעת שוב, שהסבירה כי לא תמיד שוררת אידיליה בין המורים להורים: "להורים יש אחריות מסוימת. להורים התפקיד ליצור את מעטפת או מערכת התמיכה בצוות החינוכי, כדי שהם יוכלו לעשות את התפקיד שלהם כמו שצריך. אני חושבת שנכנסנו למעגל כזה שיש חשש וחשדנות משני הצדדים שצריך לשבור אותו איכשהו. אני חושבת שלכל הורה יש עולם משל עצמו והוא צריך להביא אותו למערכת".

כשנשאלה מה עמדתה כאשר מעורבות ההורים נתקלת בחומה מצד מערכת החינוך, ענתה: "זה נורא תלוי במקרה. היה את עניין שינוי התזונה בגנים, שהיו שם כל מיני דברים בקייטרינג שסיפק את האוכל שלא היו מקובלים, ובסוף הצלחנו לעשות שם שינוי. אז לפעמים מצליחים ולפעמים לא. לפעמים ההורים צריכים להיות יותר אסרטיביים בדברים שהם מבקשים. אני לא מסכימה שצריך לעבור גבול, אבל אני חושבת שאם בונים מערכת טובה בין ההורים לבין המערכת החינוכית, אז צריך לעתים לפעול יותר כדי להשיג מטרות". 

אורנה אהרון סיכמה את מערכת היחסים בין הורים למורים מנקודת מבטה: "לא להתבלבל, זה לא איזו אידיליה פסטורלית, יש עניינים. לדעתי החוכמה היא לדבר בשקיפות, בגובה העיניים, עם תלמידים, מורים והורים ולהסביר את השיקולים. לפעמים צריך לקבל את הדין, גם אנחנו. אני מסבירה לכולם שאני לא עושה מה שבראש שלי. יש מעליי רשות ופיקוח. בסוף ההיגיון חודר". 

בהמשך הדיון נשאלה מרים וניש, מה עמדתה כתלמידה בעניין ההורים והמורים, ענתה: "יש חשיבות מאוד גדולה לזה שהורים יהיו מעורבים, רק שזה לא יבוא על מעורבות התלמידים. הרבה פעמים לא מתחשבים בדעת התלמידים ולא משתפים אותם. אנחנו בסופו של דבר משתנים כל דור, ואני חושבת שאנחנו יודעים מה מתאים לנו הכי טוב אבל לא בהכרח מה הכי נכון לנו. אנחנו בדרך כלל מתארגנים ופונים שכבתית לרכזת או למורה או למנהלת. אנחנו דור שיודע להביע את דעתו ויודע להגיד מה שהוא רוצה".

מיד לאחר סיום הפאנל, התקיים פאנל נוסף שעסק בנושא מערכת חינוך קולטת עלייה ברעננה. בפאנל השתתפו יו"ר סניף השרון של הסתדרות המורים, ענת רז, מנהלת מחלקת קליטת עלייה בעיריית רעננה, נחמה אפרתי, אם לתלמידים עולים חדשים מבי"ס אריאל, אודרי לוי ומנהלת אולפן העולים בבי"ס אריאל ומנהלת בית התלמיד, יהודית דנסס. כל המשתתפים בפאנל, מלבד ענת רז, עלו מארצות זרות לישראל.

פאנל בנושא קליטת עלייה. צילום: עזרא לוי

את הפאנל פתחה ענת רז כשאמרה: "אני חושבת שקליטת עלייה מאוד חשובה, גם להתפתחות של עיר וגם למרקם האנושי. העליות שמגיעות לרעננה הן בדרך כלל אנשים מהפן הסוציואקונומי הבינוני-גבוה, ומראש מיועדים לבוא לרעננה. זה לא עליות מנוסה, אלא עולים מתוכננים, הם בדרך כלל מגיעים, בודקים, שוכרים או קונים בית ואז מגיעה המשפחה. רובם הם אנשים בעלי מקצועות ומשכילים. כל עלייה מביאה את נכסיה התרבותיים, דבר שמעשיר את העיר מבחינה תרבותית ומאפשר גם לילדי העיר להיחשף לתרבויות אחרות. רעננה היא עיר שערוכה לעלייה, עיר שמקצה הרבה מאוד משאבים כלכליים ואנושיים לעלייה, דואגת שהעולים בה יקבלו את המיטב, גם במערכת החינוך וגם מבחינה מוניציפלית".

לאחר מכן, סיפרה אודרי לוי, על חוויותיה האישיות כאם לילדים עולים בעיר: "אנחנו עלינו לפני שנתיים והילדים שלי מדברים עברית יותר טוב ממני, בעיקר בזכות יהודית דנסס, מנהלת האולפן בבית הספר אריאל שם הילדים שלי לומדים. לפני שעלינו שאלנו חברים שכבר עלו לרעננה, חיפשנו באתרים ודיברנו עם הסוכנות היהודית והם אמרו לנו שזו עיר שהרמה של החינוך מאוד גבוהה ושהעיר משקיעה המון כסף וזמן בחינוך. לכן בחרנו ברעננה, אבל לפני שעליתי לא הייתי ברעננה מעולם".

בהמשך לסיפורה של לוי, סיפרה יהודית דנסס כיצד תפקידה כיום הוא סגירת מעגל: "הגעתי לישראל לפני שש שנים, למדתי בארגנטינה וגם בצ'ילה שם לימדתי כגננת, מורה ופסיכולוגית בבתי ספר יהודיים. היום יש לי את הזכות להיות מחנכת ואחראית על האולפן בבית הספר אריאל, שם האמינו בי לפני שש שנים שעליתי ונתנו לי הזדמנות. זו ממש סגירת מעגל בשבילי להיות אחראית על עולים כשלפני פחות מעשור עליתי לארץ".

בהמשך הדיון, סיפרה נחמה אפרתי, על נתוני העולים ברעננה: "מדי שנה מגיעים לרעננה בין  800 ל- 1,400 עולים מ-22 מדינות והנתונים דומים לאורך כל השנים. זו עיר שעולים אליה בגלל מערכת החינוך ואיכות החיים שלה. מדי שנה מתווספים למערכת החינוך ברעננה בין 250-450 עולים. בחטיבת השרון כ-50% מהתלמידים הם עולים. בבית ספר אריאל מסתובבים ומרגישים בדיוטי פרי. אנחנו לא מדברים על מדינת מוצא אחת. היום כ-20% מהאוכלוסייה ברעננה הם אוכלוסיית עולים. אנחנו מדברים פה על קליטה ישירה, הם מגיעים לסיור גישוש בדרך כלל לפני העליה, מגששים, מחליטים על איזה בית ספר הילדים ילכו".

כשנשאלו חברי הפאנל מה צופנת השנה הקרובה מבחינת עלייה ברעננה, ענתה ענת רז: "בשנה הקרובה כשנים עברו, ימשיכו להגיע לרעננה עולים חדשים. בתוך העבודה הסדורה שלי מול מחלקת החינוך פה, קולטים כל העת תלמידים עולים, נקלטים גם מורים עולים למקצועות שונים. סניף השרון בעצמו קלט מורה לצרפתית, עולה חדשה. כשגילינו שיש לה איזושהי מצוקה והעבודה שלה בבית הספר לא מספיקה לפרנס אותה, הצענו לה לעבוד אצלנו בסניף לפתוח חוג לצרפתית למורים גמלאים, והשנה היא כבר השנה השלישית והחוג מפוצץ עד אפס מקום". 

נחמה אפרתי הוסיפה: "כל בית ספר שהוא קולט עלייה בארץ, מקבל תכנית סדורה של משרד החינוך. חשוב לציין את הערך המוסף שרעננה נותנת. יש לנו מגשרות תרבותיות חינוכיות במערכת החינוך בעיר. יש עבודה בתחום הרגשי, בשילוב החברתי של העולים. השירות הפסיכולוגי ברעננה מציב פסיכולוגיות ייעודיות שילוו עולים בבתי הספר. רעננה מתכוננת השנה כמו בכל שנה לתת את כל הכלים המקסימליים שהיא מסוגלת לתת לעולים, במערכת החינוך ומחוצה לה".