מיה גולדשטיין סוגרת מעגל בתיכון מטרו ווסט

כשמדברים על חייה של הצעירה הרעננית מיה גולדשטיין, אי אפשר שלא לסכמם עד כה בשתי מילים פשוטות – סגירת מעגל. מיה, לשעבר תלמידה בכיתת חינוך מיוחד בתיכון "מטרו ווסט", החליטה לחזור לפני כחודש למגמת העיצוב הגרפי של החינוך המיוחד, שלדבריה שינתה את חייה כתלמידה עם הפרעות קשב. הפעם חזרה מיה למגמה בתור סייעת מורה, כדי ללמד תלמידים בכיתת החינוך המיוחד בה למדה היא בעצמה. "הלימודים בעיצוב הגרפי היו מפלט מבחינתי", מספרת מיה, "ללמד זה כיף, אבל לא פשוט. זה להתמודד עם ילדים שלא תמיד יצירתיים וחיוביים כמו שאני הייתי".

מיה, בץ 21, נולדה בישוב מבועים שבנגב. משפחתה הגיעה לרעננה בעקבות בעיה רפואית נדירה שהתגלתה בליבה כשהייתה בת 12. "בגיל 12 היה לי התקף", היא מספרת, "לא הצלחתי לנשום והגעתי לקופת חולים, ראו שהדופק שלי נמוך מאוד וביקשו ממני להגיע לרופא למחרת. הוא עשה א.ק.ג וראה שהדופק שלי על 200. שלחו אותי לטיפול נמרץ בסורוקה, ושם גילו שיש בעיה בזרם החשמלי בלב. בעקבות המצב הרפואי שלי למדתי שנה בבית והייתי מטופלת בבית החולים סורוקה. ב-2010 התחלתי להיות מטופלת בשניידר, בגלל שאמא שלי שמעה שיש שם מומחה לבעיה הלבבית שלי, ובעקבות כך, מתוך רצון להיות קרובים יותר לבית החולים, עברנו כל המשפחה לרעננה".

מיה גולדשטיין

איך הגעת בסופו של דבר לכיתת חינוך מיוחד ב"מטרו ווסט"?

"הגעתי למטרו ווסט מאובחנת עם הפרעות קשב.בגלל הבעיה הרפואית בלב היה אסור לי לקחת ריטלין. עברתי ועדת השמה על ידי מנהל החינוך ברעננה כדי להבין מה המקום הכי מתאים, ובסוף הוחלט למקם אותי בכיתה של חינוך מיוחד ולקויות למידה. זו כיתה של ילדים עם הפרעות קשב ובעיות התנהגותיות".

איך מסתדרים עם הפרעת קשב שאי אפשר לטפל בה תרופתית?

"קודם כל צריך כוח רצון, זה הדבר הראשון. אם אין לך את זה אין לך שום דבר. זה קשה, זה לשים אוזניות, ללעוס מסטיק, לצייר, הייתי חייבת לעשות דברים תוך כדי בשביל להקשיב בשיעורים. אבל אז גיליתי את מגמת העיצוב הגרפי. זה באמת שינה אצלי דברים כי סוף סוף מצאתי משהו שאני יכולה להתרכז בו בלי מאמץ. אני זוכרת את השיעורים הראשונים של המגמה, הקשבתי והתרכזתי, התאהבתי במקצוע. תמיד הייתי ילדה יצירתית, אמנתית, מאז שאני זוכרת את עצמי. אבל באמת, הלימודים בעיצוב הגרפי היו נקודת מפלט מבחינתי, ממש נהניתי. מאז שהתחלתי ללמוד את זה גם התעסקתי בזה מקצועית. אני עוסקת עד היום בעיצוב גרפי לעסקים קטנים".

אחרי שסיימה את לימודיה עם בגרות מלאה, שירתה מיה בחיל המודיעין וטיילה בעולם. לפני כחודש, החליטה בעצת הוריה, לפנות לתיכון הישן שלה ולבדוק אם הם מחפשים סייעות לימוד במגמה שהייתה אהובה עליה כל כך.

"ההורים שלי זרקו יום אחד שאולי אני אלך להיות סייעת בבית הספר", מספרת מיה, "הסתייגתי מזה, אמרתי לעצמי שאני זוכרת כמה קשים הם תלמידי תיכון. סייעות הן בדרך כלל סטודנטיות להוראה, אז לא ציפיתי שיקבלו אותי בכלל. שלחתי למורה שלי הודעה, ואחרי כמה פגישות, הסכימו לקבל אותי. הכל באמת בזכות המחנכת שלי לשעבר, שלי כהן, והמנהל אמנון בר נתן. בלעדיהם אף אחד מהדברים האלו לא היו קורים".

מיה גולדשטיין

איך ההרגשה ללמד?

"אני מרגישה כאילו אני באה בתור תלמידה ולא בתור סייעת. תמיד הייתי עוזרת לחברים שלי כשהייתי תלמידה. התלמידים שלי מוציאים ממני את היצירתיות שלי, זה נותן לי הרבה מוטיבציה ודוחף אותי. התחלתי אפילו ללמוד עוד תוכנת עיצוב כדי להרחיב את האופקים שלי. זה אפילו גורם לי לחשוב על לימודים בתחום. יש תלמידים שאני רואה את עצמי בהם. הם יושבים על העיצובים גם בהפסקות, ואני בעד".

את רואה את עצמך מורה בתחום?

"אני לא רואה את עצמי כמורה, כי אני צריכה להיות עצמאית, אני רוצה להיות הבוסית של עצמי. אבל זה מאוד גורם לי להבין כמה אני רוצה להתפתח בתחום העיצוב הגרפי ודוחף אותי קדימה".