בית ספר היובל מציג: כנס המחזורים הגדול

היכונו, היכונו: בחודש הבא חוגג בית הספר היסודי "היובל" הרעננה 40 שנה ולכבוד זאת הוא מקיים  כנס של כל המחזורים בחצר בית הספר. לכבוד החגיגות דיברנו עם בוגרים שלמדו בבית הספר, ביניהם המוזיקאי אוהד חיטמן ומנהל תחנת הרדיו רשת ב' עומר בן רובי. בוגרים מוכרים נוספים שיגיעו לכנס הם העיתונאי ומגיש הטלוויזיה גיל ריבה, העיתונאית תהל בלומנפלד, הזמר ותושב העיר ליאור פרחי, והעיתונאית עינת פישביין. מארגני הכנס קוראים לכל הבוגרים שמתכננים להגיע ובקשר עם בוגרים נוספים להפיץ את הבשורה כך שכמה שיותר בוגרים יגיעו ויפגשו. כנס המחזורים יתקיים ביום חמישי ה־14 בספטמבר החל מהשעה 19:00 בחצר בית הספר. ניתן לרכוש כרטיסים בעלות של 40 בטלפון – 8864*.

אוהד חיטמן, שגם יופיע עם כמה משיריו בכנס, למד בבית הספר בין השנים 1983-1989. חיטמן נשוי לבן זוגו רן הרוש, ולזוג תאומים שנולדו בתהליך פונדקאות. כזכור לאחר לידת התאומים, נקלעו בני הזוג איתם לרעידת האדמה שהתרחשה בנפאל בשנת 2015. כיום הם מתגוררים בתל אביב. בתקופה האחרונה עוסק חיטמן בכמה פרויקטים במקביל: הוא בשלבי הסיום של הקלטת האלבום רביעי שלו ובימים האחרונים הוציא שיר חדש שכתב על הילדה שלו "אוהבה את אוה". במקביל המחזמר שלו 'בילי שוורץ' ממשיך לרוץ ברחבי הארץ והוא בשלבי סיום של כתיבת מחזמר חדש.

"היום כשאני מבוגר אז אני מסתכל על כל מיני חוויות שהיו לי בתור ילד ואני מבין שלכל ילד יש החוויות שונות אבל הכל למעשה בחירה", אומר חיטמן. "היום אני יודע לנתח שהיו מקובלים וחנונים ואיתי זו לא באמת הייתה הסיטואציה, אלא הסיטואציה הייתה שאני כילד הרגשתי נטע זר, בין אם זה במיניות ובין אם זה בקטע של המוזיקה. כשכולם העדיפו לשחק כדורגל אני העדפתי לנגן שמונה שעות בפסנתר".

איזה זיכרונות יש לך מהיסודי?

"אני זוכר שכבר בשנים האלה אני מצאתי את הנחמה הכי גדולה שלי ואת החברים הכי טובים דרך הפסנתר. יש כמה חוויות שזכורות לי, אני זוכר שנגיד במקהלת בית ספר לא התקבלתי אפילו לקול ב'. זה רק דרבן אותי להיות יותר טוב. החוויה הראשונה שלי של השתתפות בתחרות הייתה בתחרות בה כתבו המנון לבית הספר היובל ואני כתבתי שיר מקורי, ומי שזכה היו ארבע בנות שלקחו שיר לא מקורי. עלי הכיתה אמרה שזה לא מקורי וזכיתי מקום שני. החוויה הזאת של המקום השני היא זאת שאני חושב שבזכותה אני הגעתי לאן שהגעתי היום כמוזיקאי. כי פתאום כילד אתה לא מקבל את כל מה שאתה רוצה ואתה ממשיך הלאה ולומד. אני הגעתי לפרס של מקום ראשון רק לפני שנה עם המחזמר שכתבתי, עליו קיבלתי את פרס התיאטרון. בכיתה ג' ו־ד' הייתי כותב סיפורים והייתי בהפסקות נשאר בכיתה ומקריא לילדים את הסיפורים שלי. הייתי מאוד פעיל גם בעיתון בית ספר. אגב, למסיבת הסיום של כיתה ו' לא התקבלתי לא כשחקן ולא כזמר, אני חושב שהייתי פשוט חסר ביטחון".

"חוויה לא פשוטה הייתה לי בכיתה ד': זו הייתה הפעם הראשונה ששיחקתי כדורגל והבקעתי באותו משחק שני שערים עצמיים והכיתה נורא כעסה עלי ולא דיברו איתי. מאז אני לא משחק כדורגל. היום זה נורא מצחיק. אני הייתי חנון ברמות קשות ועד כיתה ו' התעקשתי ללכת למסיבות בית הספר עם טרנינג. אני לוקח את החוויות של בית הספר היום כמשהו שמחשל".

יש מורה שאתה זוכר במיוחד?

"ברור. הייתה לי מחנכת בשם דורית ברעם שאני מת לדעת איפה היא ומה היא. היא הייתה אהובה עלי מאוד. אני מת לתת לה חיבוק, אני זוכר שהיא הייתה סוג של נחמה עבורי".

עומר בן רובי הוא מנהל את תחנת הרדיו רשת ב', שהחלה לשדר לפני 3 חודשים במסגרת תאגיד השידור הישראלי, כאן. בן רובי עבד שנים ארוכות בגלי צה"ל ובגלגל"צ ומילא שלל תפקידי שידור, עריכה וניהול. היה כתב תרבות בחדשות ערוץ 10, כתב בידיעות אחרונות ועורך חדשות באתר וואי.נט. הוא יזם את הפרויקט המוזיקלי ארון השירים היהודי. הוא נשוי ליסמין ואבא לנריה-לאון (נרי), בן שנתיים. הם מתגוררים ביפו. בן רובי למד בבית הספר בית בין השנים 1982-1988.

"איזה תלמיד הייתי? ילד טוב ושובב, קפיצי כזה", הוא מספר. "היום אני חושב שהיו לי בעיות קשב וריכוז שאז לא עסקו בהן. התחלתי כתלמיד טוב, ועם השנים נשארתי טוב רק במה שבא לי בקלות ולא הצריך מאמץ מיוחד (היסטוריה, עברית, מולדת…). כל השאר הלך ודעך.. (אנגלית, מתמטיקה ושאר המקצועות הקשים באמת). אני זוכר את עצמי מפריע ולא באמת מצליח לשבת בשקט בכיתה, אבל פיציתי על זה בידע כללי רחב ובהרבה הנחייה ומשחק בטקסים של בית הספר. בסוף כיתה ו' הייתי מהמנחים של טקס הסיום הגדול, "40 שנה למדינה". אפילו רקדתי בשיר השיירה של אריק איינשטיין".

אתה זוכר את מורות שלך? 

"שתי מחנכות שהיו לי, צפי רשף שהייתה בת המושבה רעננה (טרם הפכה לעיר בתחילת שנות ה-80), והכי חשוב היה לה ללמד אותנו בבקרים לשיר משירי ארץ ישראל, בעיקר את שיר השכונה. ואסתר גרין ממושב בצרה שאהבה תנ"ך ואילצה אותנו ללמוד בע"פ פסוקים שלמים. לימים הודיתי לה על כך מאוד".

מה אתה זוכר מבית הספר?

"הייתי שדרן הכדורגל של השכבה, בהפסקות, בהברזות משיעורים, אחרי הצהריים. ארגנתי טורנירים של הכדורגל ודימיתי כאילו שהם משודרים בטלוויזיה. אלה למעשה היו השידורים הראשונים בחיי. הייתי חלוץ לא משהו, אבל בלם טוב ושדר לא רע".

"בקיץ שיחקנו בגוגואים באותו מקום בדיוק שבו בחורף הייתה שלולית עצומה, קבועה, בחלק הדרומי של בית הספר" מוסיף בן רובי, "כשאני עובר שם היום עם נריה, הבן שלי בן השנתיים, הוא כבר יודע להגיד: "פה אבא היה בבית ספר, בית ספר היובל".

מה אתה חושב על הילדות בעיר? אתה מתגעגע אליה?

"כן. ילדות צנועה, לפני המחשב והפלאפון. המון משחקים ברחוב, שבת בהפועל רעננה, הליכה למרכז בערבים, רחבת המשביר, קו 29 לחוף השרון, קולנוע אורות, הספרייה באופסטרלנד והסנוקר באזור התעשייה, בריכת מכבי ומרכז הגרעינים, בית הכנסת של הרב פרץ ברמח"ל ולהבדיל דיסקוטק בבית הנוער".

נויה קסובסקי-ריסמני וחמשת ילדיה, עומר, בר, רועי, אור וקרן, כולם תלמידי בית ספר היובל ברעננה

תושבת העיר נויה ריסמני, היא בוגרת מחזור ג' (1981). היא אמא לחמישה, ארבעת הבנים הגדולים שלה כבר בוגרי בית הספר והבת קטנה תלמידה בבית הספר (עולה לכיתה ה'). ריסמני היא ילידת רעננה, נכדה לאחת המשפחות המייסדות, משפחת דוידובסקי. כיום היא ארכיונאית בארכיון העיר רעננה ואחת מחברות הצוות המפיק את הכנס, בשיתוף עם בשיתוף מנהלת בית הספר, מיכל כרמלי, וצוות המורות. "תהליך חיפוש ואיתור בוגרי בית הספר מעורר התרגשות לא קטנה", היא אומרת. "אספנו את כל תמונות המחזור ותמונות מהווי בית הספר, הכנו רשימות, ומכאן הכל בעצם התחיל, מאיתור החברים שלנו, וזו המשימה הקשה ביותר בסיפור. גייסנו מכל מחזור מתנדב או שניים שיעזרו באיתור חברים מהשכבה שלהם ולאט לאט גלגלנו את זה דרך טלפונים ומפה לאוזן. פתחנו קבוצה בפייסבוק, "בית ספר היובל רעננה חוגג 40". אנו מתכננים בערב תכנית אמנותית שתכלול שפע של זיכרונות, צחוקים והווי״, היא מסכמת.