הכירו את ענבר הוכברג, המתמודדת החדשה למועצת העיר

ענבר הוכברג, מתנועת "מקומי", תנועה פוליטית ארצית שעוסקת במנהיגות מקומית תתמודד בבחירות הקרובות על מקום במועצת העיר. הוכברג, בת 32, נשואה ואם לילדה, ילידת רעננה וגרה בעיר רוב חייה, מלבד פרק לימודים באוניברסיטת תל אביב, שם סיימה תואר ראשון בביולוגיה ובמדעי המדינה. לאחר סיום הלימודים היא חזרה לעיר.

 "אני פעילה כבר שבע שנים בעולם הסטודנטים", אומרת הוכברג, "מתוכם שנתיים כחברת הנהלה באגודת הסטודנטים ושנתיים כיו״ר אגודת הסטודנטים והסטודנטיות באוניברסיטת תל אביב. נבחרתי לתפקיד ב-2014 לאחר שלא כיהנה אישה בתפקיד יושבת ראש אגודה במשך 15 שנה.  ב-2016 נבחרתי לתפקיד סיו״ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית. ההתאחדות היא הארון הרשמי הייצג של כלל 350,000 הסטודנטים והצעירים בישראל הלומדים במערכת ההשכלה הגבוהה".

 מה גרם לך לחזור לרעננה?

"ההחלטה לחזור הייתה ברורה  כי בראש ובראשונה רעננה היא הבית שלי. לשמחתי גיליתי שיש עוד הרבה בני ובנות רעננה שחזרו לעיר ועוד רבים שרוצים לחזור. לי ולבן זוגי היה ברור שאנחנו מגדלים ברעננה את ילדינו כי זו עיר שיש בה חינוך טוב, אוכלוסייה מגוונת, פלורליזם וחברה אזרחית טובה, והיינו רוצים להעניק את הטוב ביותר לילדים שלנו".

ולמה החלטת לרוץ לפוליטיקה המקומית?

"תחושת האחריות ודחף למעורבות שהיו לי בכל סביבה בה פעלתי, התבטאו מאז ומתמיד גם בזירה הציבורית ברעננה. עוד בילדותי הייתי פעילה חברתית בזירה העירונית. כיו״ר פרלמנט הילדים העירוני, 6 שנים יו״ר מועצת תלמידים בחטיבת רימון ובתיכון אביב וסיו״ר מועצת הנוער העירונית. העולם הציבורי, החברתי והפוליטי קרוב לליבי ואני באמת מאמינה שהאחריות על מה שקורה בעיר שלנו ובמדינה שלנו, הוא בידיים שלנו ומחובתנו לפעול למען החברה הישראלית. עם חזרתי לעיר החלטתי שזה הזמן לקחת צעד אחד קדימה ולהביא את הקול והייצוג שלנו כשכבה הצעירה בעיר גם למועצת העיר. מבחינתי מדובר באמירה שהצעירים בעיר, אלה שמתכננים להקים משפחה, בעלי הילדים הצעירים והבוגרים או אפילו מי שיש להם נכדים בעיר, מעוניינים להיות חלק ממי שמוביל אותה. חשוב שיהיה לנו קול אותנטי וייצוג בתוך המועצה".

מה את מביאה במצע שלך שמועמדים אחרים לא מביאים?

"אני חושבת שאני מביאה את הקול שלי לצד ניסיון רחב בזירה הציבורית בעולם הסטודנטים שאפשר לי תמיד להיות מחוברת לציבור ולשטח, לצד היכולת לעבוד עם מערכות המדינה, העירייה וארגונים נוספים. אני מזהה היום בעיר את הצורך שהדור שלנו ייקח אחריות ויהיה שותף לתהליכי קבלת ההחלטות. הדור שלנו רוצה להיות מעורב בנושא הפעוטונים והגיל הרך, במערכת החינוך העירונית מגיל הגן ועד התיכון, ביכולת לייצר חיים עירוניים תוססים ודינמיים, ביכולת שלנו עצמנו וגם של ילדינו להמשיך לגור ברעננה. אני מאמינה שבכל הנושאים הללו ובנושאים נוספים שחשובים לנו, הדרך לעבוד היא בשילוב של רתימת יכולות ומשאבי העירייה לצד המעורבות והעשייה שלנו כתושבים פעילים שרוצים להגיד את האמירה שלנו כלפי מה שנוגע לנו ולילדינו בקהילה ובעיר שלנו".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק שלנו

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "צומת השרון רעננה"

ספרי קצת על תנועת מקומי, אליה את משתייכת?

"מדובר בקבוצת אנשים שמחזיקים בערכים דומים לשלי, אותן תפיסות של תושבים צעירים ברשויות שונות שמעוניינים להביא את הקול שלנו למועצה. קול שמייצג דאגה למערכת החינוך העירונית, יצירת חיי קהילה ועירוניות, עיר חופשית ושוויונית, שיפור התחבורה הציבורית בעיר. אולי חשוב מכך, מדובר בקבוצה של נשים וגברים ערכיים ואכפתיים, שלי יש מה לתרום להם ולהם יש מה לתרום עבורי כדי שכולנו נוכל לשרת את תושבי הערים שאנחנו מייצגים בצורה טובה יותר".

 כאישה שרצה לפוליטיקה המקומית, מה את חושבת על המצב של הנשים בפוליטיקה כיום?

"בשנים האחרונות אני עוסקת לא מעט בייצוג נשים בעמדות השפעה ובפוליטיקה בפרט. הנושא הזה חשוב לי מאוד ואני חושבת שזה מאבק משותף לגברים ונשים כאחד. בתפקידי הנוכחי כסיו"ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות לא הייתה אישה מעולם ומזה 15 שנה לא הייתה בהנהלת ההתאחדות אישה כלל (גילה גמליאל היא האישה היחידה שכיהנה בתפקיד יו"ר ההתאחדות). כשאני מסתכלת על העולם שאני נמצאת בו בשנים האחרונות, עדיין יש אחוז נמוך מאוד של סטודנטיות המכהנות כיושבות ראש של אגודות סטודנטים, בפרט במוסדות הגדולים, זאת למרות שיש רוב של סטודנטיות לתואר ראשון ושני, כך שיש גם בעולם הסטודנטיאלי עוד הרבה מה לעשות.  למרות האתגרים הללו אני בהחלט מרגישה שהצלחתי להשפיע במקומות שבהם הייתי ואני בטוחה שגם במועצת העיר זה יקרה. אין לי ספק שאסור לנשים להפקיר את הזירה הציבורית –פוליטית, להפך זה מקום טבעי שצריך להיות גם נחלתם של נשים. אני מאמינה שבעבודה קשה, בהסתכלות מפוקחת על המטרות, בקבלת החלטות נכונות, באמונה עצמית, ביצירת סביבה אוהדת ותומכת, ובהבנה כי צריך לעשות "חישוב מסלול מחדש" במהלך הדרך – וזה בסדר,  נשים יצליחו לפרוץ תקרות זכוכית נוספות. יש עוד דרך ארוכה אך אני אופטימית מאוד".