סבב הלחימה האחרון בין ארגוני הטרור בעזה לבין ישראל הזכיר שוב את המציאות המורכבת באזורנו. מציאות זו התבטאה בדרכים שונות באמנות המקומית מקום המדינה ועד ימינו. אחד מאוספי האמנות הישראלית המקיפים בעולם, המאגד בתוכו בין היתר ביטויים שכאלה למלחמות ישראל ולמתיחות ביטחונית, הוא אוסף לוין שקובץ במשך כארבעה עשורים על ידי האוצר ומבקר התרבות והאמנות הנודע גדעון עפרת. לפני למעלה מעשור הוא נרכש על ידי עופר לוין, האסטרטג הפיננסי של קרן GTI, ומאז המשיך האוסף לגדול ולמשוך אליו תשומת לב ממומחי וחובבי אמנות בארץ ובעולם.
"מלחמות ומאורעות בעלי צביון בטחוני לא נפקדו מעולם, לא מהקנבס של אמני ישראל ולא מעדשת המצלמה של צלמיה. אחד מהאמנים הבולטים המוקדמים שסיקרו נופי מלחמה," מציין גדעון עפרת, "הוא לודוויג בלום, שנולד בעשור האחרון של המאה ה-19, והתגורר בתקופת התפתחותו האמנותית בווינה. בשנות העשרים הוא היגר לארץ ישראל וכאן קבע את ביתו עד מותו ב-1974.
היקף יצירתו מוערך בכמה אלפי ציורים, הידועים שבהם הם ציורי הנוף שלו, בעיקר של ירושלים וסביבותיה. עם זאת, בלום צייר גם נופי מלחמה בתש"ח. בציוריו לא מופיעים תיאורי קרבות, אלא מצבים שלאחר קרב, שאליו הגיע האמן: חלון עמדה בבניין ירושלמי מופצץ, הריסות בנגבה וברמת רחל ונופי הרס וחורבן. בעוד הצייר מרסל ינקו (1895 – 1984), שהיה חבר בתנועת 'אופקים חדשים', צייר בעיקר הריסות מלחמה של בתים ושל יישובים ערביים, הריסות המלחמה שצייר בלום היו בעיקר כאלה של יהודים או של מוסדות נוצריים בירושלים. הן בלום והן ינקו לא היו שותפים לאותו רגש אשם, שחלחל לציורי וסיפורי ההרס כפי שתוארו על ידי יוצרים ישראליים צעירים."
"לודוויג בלום," מוסיף עופר לוין "היה אמן מוכשר ומגוון של נופים, דיוקנאות ואירועים בולטים בראשית הקמתה של מדינת ישראל. במשך שנים דהתה חשיבותו של בלום בעולם האמנות המקומי. תערוכות היחיד שלו הוצגו במסגרות מוסדיות הקשורות בתש"ח בלבד כמעט עד סוף השמונים. התחייה שלו הגיעה לשיאה הסמלי באוגוסט 2014, כאשר ראש העיר ירושלים דאז, ניר ברקת, חנך רחוב הנושא את שם האמן בשכונת מוצא שבפאתי העיר. אני שמח מאד שנפל בחלקי להוסיף את ציוריו ורישומיו של בלום מתקופת מלחמת העצמאות לאוסף שברשותי."
ניצנים ראשונים לסוף עידן התמימות של הציונות הארץ-ישראלית ותהליך הכרסום והשבר של החלום הציוני החלו לצוץ באמנות הישראלית כבר בשנות החמישים. הצלם מיכה בר-עם אשר תיעד בספרו "על פני סיני" (1957 עם עזריה אלון) את מלחמות ישראל ולאחר 1967 את הסכסוך הערבי-ישראלי חשף, על פי עפרת, את התגובה האנושית לאירוע הקרב ואת פרשנותו למתרחש.
"קו השבר של האמנות הישראלית הוא כמובן 1967," מסביר עפרת "ומכאן גוברים הביטויים האמנותיים המשקפים את צידה השני של המטוטלת. אמירה נוקבת ניתן למצוא, למשל, בשנות השבעים בשפת הצילום הדוקומנטרי של משה גרשוני. הגל הגואה של ההתנחלות בשטחים מאז המהפך הפוליטי של 1977, בחסותו של אריק שרון שכיהן אז כשר החקלאות, החריפה את ביטויי הצילום של גרשוני, ואלו הגיעו לשיאם ביצירה שלו משנת 1979. היצירה מכילה צילום עיתונות כלשהו שבו נראית דמות של גבר בעל מימדי גוף, הדומים לאלו של אריק שרון, היורה ממשאית נוסעת. על גביה הדגיש גרשוני עננים בצבע זכוכית אדום ומה שנראה כשמש שוקעת, והוסיף את הכיתוב 'אריק שרון והאינדיאנים'. באותה שנה יכתוב גרשוני באדום בגירי שמן על קירות אחת מגלריות תל אביב: 'מי ציוני ומי לא', המסמל את הקיטוב בחברה הישראלית גם היום."
משה גרשוני | אריק שרון והאינדיאנים | באדיבות אוסף לוין
אמן אחר באוסף לוין שביטא מציאות ביטחונית הקרובה יותר למציאות כיום הוא דוד ריב, שהקדיש את רוב ציוריו לתיעוד המאבק הפלסטיני בשטחים והעמדתו כנגד הווי החיים בתל אביב. לעומת זאת, רביעיית הציורים המופיעה כאן – "הפצצה על קיבוץ" – מחולקת לרביעייה המייצגת אידיליה קיבוצית של עבודת שדה, לול תרנגולים ועוד. רביעייה נוספת מתארת את הווי הילדים בקיבוץ . בציור אחד מהארבעה ניתן להבחין בפגזים החולפים בשמים אדומים. שתי רביעיות בסימן הפצצה, צבע אדום, מתים והרס.
"שפתו הפיגורטיבית הפרימיטיביסטית של ריב," מסביר עפרת "שבראשיתה התבססה על האמן האמריקני, דיוויד סאלי ואמן הגרפיטי האמריקני, קית הרינג הורחבה והועשרה. ארבע הרביעיות ביצירה כאן יוצרות יחדיו מבנה של X – ציורי ההפצצה כנגד ציורי האידיליה – האמור לגרום למתבונן לעצור ולהרהר על 'המצב הישראלי'".
דוד ריב | הפצצה על קיבוץ | באדיבות אוסף לוין
”אוסף לוין הוא למעשה פסיפס צבעוני, עשיר ומרהיב של מדינת ישראל והחברה הישראלית שיושבת בתוכה, מראשית הציונות דרך גלי העלייה, ההתיישבות, מראות העיר והכפר, תושביה הערבים והיהודים, נופי הארץ ובייחוד ירושלים. וכן, גם נופי מלחמה ומתיחות ביטחונית הם חלק בלתי נפרד מהמדינה ומהאוסף," מסכם עופר לוין.
רוצים להישאר מעודכנים?
כתבה שיווקית
תגובות