קרישיות דם: “צריך להפחית את הפחד בנושא”

את לימודי הרפואה שלו עשה פרופסור מרטין אליס, תושב רעננה, ביוהנסבורג בדרום אפריקה. בשנת 1989 הוא עלה לארץ והתמחה ברפואה פנימית בבית החולים מאיר בכפר סבא. לאחר מכן התמחה בהמטולוגיה באוניברסיטת הארוורד בבוסטון, ארצות הברית ומשם חזר לארץ, בית החולים מאיר, שם הוא מנהל את בנק הדם ומ־2008 הוא גם מנהל את המחלקה ההמטולוגית שמונה עשרה רופאים המטולוגים.
“המטולוגיה מורכבת מכמה גושים של מחלות”, מסביר פרופסור אליס. “הגוש המרכזי זה המחלות ההמטולוגיות הממאירות, לוקמיה (סרטן דם) לימפומה (קבוצה של סרטנים של בלוטות הלימפה ושל מח העצם) ומיאלומה (מחלת מח עצם ממארת). מעבר לזה במחלקה מטפלים במחלות דם וקרישה. אנשים שיש להם נטייה לדימום יתר, והפוך, אנשים שיש להם נטייה לקרישיות יתר. קבוצה שלישית של בעיות שאנחנו מטפלים בהן נקראות הפרעות בכדוריות הדם כמו אנמיה”.
אחד הדברים השכיחים בהם מטפלים במחלקה ההמטולוגית במאיר הוא הנושא של קרישיות יתר בדם. פרופסור אליס מסביר כי יש לכך השלכות בכמה שלבים בחיים: “הדם שלנו הוא נוזל אבל הוא גם יודע להפוך להיות מוצק. לדוגמא, כשאנחנו נחתכים מהסכין במטבח פתאום הדם הופך מדם שנוזל מהפצע לדם שנקרש. זה כמובן תקין, הקרישה הזאת מתרחשת אודות למשפחה שלמה של חלבונים שנקראים חלבוני הקרישה שעובדים יחד עם תאים מסוימים בדם וביחד הם מייצרים את קריש הדם. כשזה קורה על גבי פצע זה מה שמציל את החיים שלנו וגורם לנו לא לדמם למוות מכל חתך קטן. לעומת זאת, אם יש מצב שהחלבונים האלה הם בפעילות יתר והם גורמים לקרישת הדם בלי שיש פצע, אלא תוך כדי זרימת הדם באופן נורמלי בוורידים ובעורקים שלנו, אותם קרישונים יכולים לחסום את כלי הדם ואת זרימת הדם בתוכו ולגרום להשלכות שעלולות להיות קשות. לדוגמא אם זה קורה בעורק שבלב אז הדם לא יזרום לכיוון הלב וזה מה שגורם בסופו של דבר להתקף לב. אם זה קורה במוח אז יש לנו אירוע מוחי. אם זה קורה ברגל, בווריד בדרך כלל, אז זה גורם לנפיחות ואודם ברגל ולכאב קשה ויש לזה השלכות קשות אחר כך על התפקוד של הרגל. יותר חמור מזה הוא מצב שבו חתיכה קטנה של קריש נשברת ונסחפת בזרימת הדם מהרגל. אז זה עלול להגיע לריאה וזה מה שנקרא תסחיף ריאה, ושם ההשלכות יכולות להיות קשות. אם התסחיף גדול הוא יכול לחסום את זרימת הדם בריאה ולגרום אפילו למוות פתאומי”.
פרופ’ אליס מסביר גם כי בדרך כלל יש מספר גורמים למקרים אלו. “בדרך כלל זה לא יהיה גורם בודד אלא שילוב של גורמים”, הוא מציין. “יש גורמים שהם גנטיים של פעילות יתר של חלבוני קרישה, אבל לרוב אם יש את הנטייה הגנטית שום דבר לא קורה, אלא אם יש גורמים נוספים ושלבים בחיים שבהם יכולה להיות נטייה נוספת לקרישיות יתר של הדם. למשל, אצל נשים, אחד הדברים שמשפיע על מערכת הקרישה בקרישיות יתר של הדם הוא ההורמון הנשי אסטרוגן שמצוי בגלולות למניעת הריון, גלולות לגיל המעבר וגם בהיריון עצמו. בכל אחד מהמצבים האלה יש נטייה לקרישיות יתר של הדם. הטיפול במקרים של קרישיות דם צריך להיות מידי והוא כולל מתן תרופה שפועלת נגד אותם חלבוני קרישה. חלק מהתרופות ניתנות בהזרקה וחלקן ניתנות בכדור. הגישה שלי היא לנסות להפחית את הפחד שיש באוכלוסייה בנושא. יש קצת היסטריה סביב הנושא ואני חושב שזה טיפה מוגזם, זה נושא מאוד שכיח, חשוב, אבל הוא צריך להילקח בפרופורציה”.

המדור רופא מומחה הוא מדור מקודם הנעשה בשיתוף עם בית החולים מאיר.