שני דימנט:
"נוכח ההיסטוריה שלנו כעם יהודי, קשה ואפילו קשה מאוד לשבת מהצד ולראות התנהלות חסרת אנושיות שכזו. תוכנית גירוש הפליטים צריכה להיעצר. מדינת ישראל מושתתת על חירות, צדק ושלום. אנחנו כעם יהודי חיינו כפליטים לאורך השנים- נשלחנו אל התופת אז אנחנו אלו שנגרש? קל וחומר כאשר מדובר בפליטים שברחו ממלחמות. על מדינת ישראל חלה החובה להיות אנושית ומוסרית ולעצור את הגירוש. צריך לנהוג פה אחרת ולא להעמידם אל מול הקלון. בעוד ממשלת ישראל גינתה בתוקף את החוק הפולני, שמשכתב את ההיסטוריה בכל הקשור למעורבות הפולנית בשואה. מדינת ישראל חייבת להבין שגירוש הפליטים – דינם לא בטוח ויש סיכוי סביר שימצאו את מותם. כולי תקווה שתעשה פה מחשבה של מוסריות חמלה ואנושיות. יש כאן ילדים שנולדו פה ומגיע להם לחיות. בואו לא נשכח שמדינת ישראל חתומה על אמנת ג׳נבה. יש חוקים באמנה זו- רצוי שמקבלי ההחלטות יקראו את האמנה".
מארי פארי הלן:
"אני מאוד מתביישת, במיוחד במילה "גירוש". אני חשה צמרמורת לשמע המילה גירוש שלוקחת אותי היישר לתקופת השואה בה גורשו היהודים. אין מנוס מהחיבור של השניים. אני מבינה שיש בעיה של אוכלוסייה לא רצויה במרכז תל-אביב, אך בין זה לבין גירוש –המרחק רב מאוד. אם איפשרו להם בדרך זו או אחרת להיכנס, להסתנן לארץ, ו/או לא מנעו את ההסתננות שלהם לארץ, הרי שיש למצוא פתרון יותר הומניטרי מגירוש. המילה הזו מזעזעת אותי. אני רואה את אוכלוסיית הזרים/פליטים בתל-אביב בתחנה המרכזית הישנה ומבינה כי גם היא משתנה מעת לעת, וכיום מצויים בה הרבה יותר סודנים שהסתננו לכאן מאשר אריתראים פליטים. לא ספרתי, ולא ערכתי בדיקה מדוקדקת אך בהיותי מבקרת שם מדי חודש, בענייני העבודה שלי אני מבחינה במובהקות הזו שבולטת לעין. גם לאזרחי תל-אביב מפריע שאין פיקוח על כניסתם של הזרים/פליטים לתל-אביב. ויש להדגיש כי באמת לא כולם פליטים. יש הרבה מאוד מסתננים, ואת זה אני שומעת מפיהם. הייתי מצפה לפתרונות יצירתיים יותר מקברניטי הכנסת והממשלה".
קאר פכטר:
"מבקשי מקלט לא רק בישראל הינם אנשים מוחלשים שאין ביכולתם לעבוד באופן חוקי, אין להם מסגרות קבועות של תנאים בסיסיים כמו רפואה ביטוח לאומי אבטלה ועוד. אנשים אלו לעיתים מגיעים מארצות אוייב מהן ברחו כדי לשמור על חייהם. לא פעם בריחה מארצותיהם נועדה להציל את חייהם. מאידך צריך לזכור שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי , מדינת חוק שכל עובד משלם מס כחוק יש לתושב חובות כמו שירות צבאי וכעוד. אכן מצער מצבם האישי של אותם מבקשי מקלט, והמדינה צריכה לבחון כל מקרה לגופו, אם אותו פליט עלול להיהרג עם הגעתו למדינה ממנה הגיע, הרי לא הגיוני להחזירו למדינה זו. מבחינה הומנית עלינו לבחון כיצד לסייע להם ואולי את חלקם לקבל עד למצב בו לא תעמוד כנגדם סכנת חיים בארצותיהם. אינני מתביישת בהחזרתם לארצותיהם מפני שאנו מדינת חוק, אנשים אלו נכנסו לארץ ללא אישור , כפי שאני ואחרים לא יכולים להגיע לארצות אחרות ללא אישור. אני רואה חשיבות לבדוק כל מקרה לגופו ולסייע להם בעת שהותם בארץ ולהעניק להם סיוע רפואי ונפשי".
תגובות