הוא עמד שם במרפסת ביתו ברחוב בלפור, מאופר למשעי, כשטיפות הגשם טפטפו מול המצלמות, כאילו מספרות לנו את הסיפור האמיתי. סיפור של ראש ממשלה שנואם לאזרחיו ונתיניו היקרים בגאווה כשהכול מתפרק סביבו. הוא לא רואה את הפירוק, לפחות לא מול המצלמות. מבחינתו לא היה כלום, לא יהיה כלום, וכולנו כלום אחד גדול.
הנאום של נתניהו ערב פרסום המלצות המשטרה היה המראה של עם ישראל, זה שהולך בכל בחירות לקלפי ושם פעם אחר פעם את הפתק עם השם של נתניהו. כי גם את העם הזה, כמו ביבי, לא מעניין שום דבר חוץ מהפחד. כי גם נתניהו יודע שכל עוד אין לו חלופה ביטחונית שתחליף אותו, כזו שתדע “לנהל” מלחמה כמוהו, הוא יישאר השליט בממלכה. אז הוא דיבר על סיירת מטכ”ל, על מטוס סוואנה על העבודה החשובה כשר אוצר, הוא שיבח והלל את עבודתו, אבל שכח שלפעמים כל מה שעשית לא משנה אם נתפסת במערומיך פעם אחת.
חבריו של נתניהו לסיעת הליכוד זועמים על המשטרה, זועמים על התקשורת וזועמים על כל מי שמעז לחשוב שאולי יש דברים בגו. למי אכפת מהמלצות המשטרה כאשר יש לנו מלך שתוקף בסוריה? למי אכפת שאולי הוא העביר את חוק מילצ’ן כדי לפרגן לחבר טוב על המיליונים שעשה על חשבון המיסים של כולנו, כאשר איראן יושבת על הגבול? למי אכפת שמשטרת ישראל חקרה, בדקה, הצליבה מידע והחליטה שראש הממשלה צריך להיות מואשם בשוחד (לכאורה) כאשר השמאלנים הם האויב האמיתי? את אף אחד לא מעניינת כבר האמת. גם לא את המלך, העירום.
ומילה לחבר הכנסת אמסלם: שטינקר? יאיר לפיד שטינקר? אתה בטוח שבזמן שחברך הטוב דוד ביטן נמצא תחת חקירה, אתה רוצה להמשיך להשתמש בטרמינולוגיה של משפחות פשע?
תגובות