בזמן שכולנו עסוקים/ות בשחיתות שלטונית בממשלה, אנחנו לא ממש שמים ושמות לב למה שקורה לנו מתחת לאף, ולא מתרגמים/ות את זה למונחים של שחיתות שלטונית: רשויות מקומיות מוקפאות. זה קורה באזור השרון ובעוד הרבה מקומות בארץ. למה? ככה, כי ככה בנויה השיטה, המאפשרת את זה. בכפר סבא, ברור מה קרה. ראש עיר שהוגש נגדו כתב אישום. בהוד השרון, הודיע ראש העיר שאינו ממשיך לקדנציה נוספת – כך שהעיר צפויה לפחות לשנה וחצי – שנתיים בה לא יזמו ו/או יתחילו שום דבר חדש. כשמדובר בבניית המגדלים הפרועה שם – אולי זה לטובה.
ברעננה, הסיפור מורכב, כי קשה יהיה למצוא מי שיעז או תעז לכנות את מה שקורה בעירייה, במונח המפורש. ראש עיר שתפס טרמפ אופורטוניסטי על סידור עבודה לשלוש שנים, ואחריו המבול. מאבק איתנים מאחורי הקלעים, של כל מיני יועצי-סתר, שמנסים/ות לדחוף את המועמד/ת שלהם/ן להיות ראש/ת העיר הזמני/ת. גזברית שעזבה במפתיע, כתבה ענקית בדה מרקר על ניגודי עניינים נדל"ניים לכאורה של ראש העיר היוצא. בקיצור, כל החומרים שמרכיבים ספרות בלשית טובה, רק שתושבי העיר מעדיפים/ות לעצום עין דשנה ונהנתנית, גם למול תחזוקת העיר המתדרדרת והירידה בכמה וכמה פרמטרים חשובים, במקום להעתיק מהשכנה ממזרח את מרכיב האזרחות הטובה ולבקש ממי שצריך לבדוק מה לעזאזל הולך כאן.
מה ההשלכות של כל זה? שחיתות שלטונית, הורסת כל חלקה טובה. כשנופל מנוף והורג אישה שרק רצתה לחזור הביתה מהעבודה בשלום, זה שחיתות שלטונית. כשיוקר המחייה עולה, זה תוצר של שחיתות שלטונית. כשהחינוך מתדרדר, זה תוצר של שחיתות שלטונית. כשמערכת הבריאות קורסת, זה תוצר של שחיתות שלטונית.
לא כל השחיתות השלטונית היא לא חוקית. שחיתות שלטונית היא תרבות. תרבות של קומבינות, שמור לי ואשמור לך, העדפת אינטרסים של כוח סקטוריאלי על פני אינטרסים של הציבור כולו. חלק מהפעולות עוברות את הרף הפלילי, רובן נשארות בצילו של החוק. המונח "בצל החוק", למי שלא מכיר/ה אותו, מתייחס לעולם הצללים של אותן קומבינות, שהופכות את הממשק בין הפוליטיקאי/ת לדין הפלילי, למצופה טפלון חלקלק. מה שבעגה העממית נקרא "כשר אבל מסריח". השאלה, אם זה מה שאנחנו רוצות ורוצים לעצמינו. שאלה טובה. כי אלא אם הציבור מטומטם – אפשרות שאני לחלוטין לא פוסלת על הסף, הרי שכנראה שהציבור נהנה מזה. אולי מתוך איזו תקווה עמומה, שגם אנחנו נוכל לגזור מזה פעם קופון.
רוצים להישאר מעודכנים?
יש לי חדשות עבורכם/ן: אנחנו הקופון. אותנו גוזרים כדי להעשיר את הקופות הפרטיות של מי שבוחשים בזירה.
אם לחזור לערי השרון, הרי שממש נמאס לי להיות צודקת, אז לא אומר לכם/ן את צמד המילים "אמרתי לכם/ן". כבר לפני כמה שנים הגיעה לקליניקת האימון שלי פליטת הדרג הבכיר ברשות בה ראש העיר סופר צעדיו לכלא, וסיפרה על התעמרות קשה. צעקות, השפלות, מה לא. הבנתי כבר אז לאן מועדות פניו. בני ובנות שיחי אמרו לי אז, שאני "לא יודעת להפריד". אולי הוא לא נחמד, אז מה? הסברתי בסבלנות ובאריכות, שמי שלא יודע לרסן את עצמו מול גבולות האחר/ת, ואין לו כבוד למה שמעבר לאותו הגבול, יחצה בסופו של דבר כל גבול. גם את גבול הקופה העירונית. Well…צדקתי.
גם לגבי רעננה עירי, הסברתי לכל כך הרבה אנשים שלא רצו לשמוע, שצריך להיות אוויל/ה גמור/ה כדי להצביע לראש העיר שנטש כעת שוב את המשמרת עבור האקט החמדני הבא שלו. למה? כי סבתי ז"ל נהגה לומר לי, כעצה לחיים, שמי שעוזב את אשתו עבורך, יעזוב אותך עבור מישהי אחרת. דפוס כזה. הדפוס חזק מהאדם. Well…צדקתי.
תעשו טובה לעצמכם/ן, ותקשיבו לי בפעם הבאה.
חנה בית הלחמי
חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה קהילתית וחברתית, מנחה ומאמנת. לקראת הבחירות המקומיות ב־2013, היא ריכזה את מטה ההסברה של ראש עיריית רעננה לשעבר, נחום חופרי
תגובות