בגלל גברים פחדנים ונשים ששונאות נשים

אישה: "הטרידו אותי מינית".
גבר: "מי?"
אישה: "אחד המנהלים".
גבר: "מה הוא מצביע בבחירות?"
אישה: "לא שאלתי".
גבר: "אז איך נדע אם הוא אשם?"
ממש כך תיראה שיחה עתידית בין אישה לגבר כשהיא תרצה לחשוף בפניו שהיא עברה הטרדה מינית. ולמה זה העתיד העגום? כי בעולם הרשתות החברתיות אם את נגד מישהו שהתלוננו עליו שהטריד מינית, את אוטומטית עושה את זה כי הוא מחזיק בדעה הפוליטית שונה משלך. ומי הכניס את הקשר בין הטרדות מיניות לפוליטיקה? גברים פחדנים ונשים ששונאות נשים.

זאב רווח. צילום אילן אסייג

בשבוע שעבר הופיעה ידיעה בעמוד הראשי של ידיעות אחרונות בה נכתב כי חני נחמיאס מספרת שהיא נאנסה על סט של סרט שביים זאב רווח. זאת בתגובה לכתבה שהתפרסמה ביום שישי האחרון, בה רווח הגן על אופק בוכריס שהואשם והודה באונס, ועל משה איבגי. באותו יום נחמיאס פרסמה פוסט בפייסבוק שלה בו כתבה שדבריה הוצאו מהקשרם והיא לא חוותה את האונס המדובר. לאחר מכן פרסמה השחקנית ריקי בליך פוסט משל עצמה בו היא מספרת כי היא יודעת דבר או שניים על התנהלותו של רווח על סטים של סרטים. ב"וואלה" פירסמו עדות של אישה שהתלוננה בעבר נגד רווח והתיק נסגר מחוסר ראיות.
לפוסט המדובר של בליך גם אני הגבתי. מה כתבתי? איזה עצבים. למה התכוונתי? לזה שעוד גבר מהדור הישן, מתברר לכאורה כחשוד בהטרדות מיניות. בתגובה לתגובה שלי מישהו שאל אותי אם גם איבגי עצבן אותי כשפורסם שהוא הטריד מינית, או שבגלל שאני שמאלנית וגם איבגי לא התעצבנתי. ואני, אני שרציתי להגיב לו במניפסט שלם, החלטתי שלא. פשוט לא. כי מי שחושב שכעס של אישה על גבר שמטריד מינית קשור לפוליטיקה הוא או אוויל או סתם לא מבין איך זה מרגיש להיות מוטרדת מינית.

חני נחמיאס. צילום ניר סלקמן

התגובה הזו, שעושה הקשר בין פוליטיקה לתגובות על הטרדות מיניות, לא הייתה בלעדית לאותו גבר. לפוסט של בליך הגיבו גם נשים ששאלו האם בליך יוצאת נגד רווח כי הוא ימני והיא לא. ואני שואלת את עצמי, אתן השתגעתן? מילא גברים (לא מורידה מהם אחריות) אבל נשים? אלו שכנראה חוו פעם או פעמיים בחייהן הטרדה מהסוג הזה או סתם אפליה על רקע מגדרי, אתן באמת מאמינות שמישהי תצא נגד איש מפורסם ותספר עליו שקרים רק בגלל הדעה הפוליטית שלו?
אין דבר שיותר מכעיס אותי מנשים שלא מאמינות לנשים כשהן מספרות על עוול שנעשה להן. ואני שומעת אתכם מגלגלים בראש את הטיעון הנגדי שיש גם נשים שבודות סיפורים ממוחן הקלוקל רק כדי לנקום במישהו. הטיעון הזה לא סוחב מים כי אם תסתכלו על הסטטיסטיקה, תבינו שהמספרים של אלו שבדו הם כעין וכאפס לעומת אלו שבאמת עברו חוויה משפילה, חוויה טראומתית, חוויה שנשארת כצלקת לכל החיים.
אני מוצאת את עצמי לא פעם מנסה להסביר לגברים סביבי כמה התנהלות מינית לא נאותה יכולה להשפיע על חייה של אישה. ותמיד אני מוצאת את עצמי באותו המצב, ייאוש. "אי אפשר לחזר אחריכן יותר" … "מה אתן קשות כל כך? רק רוצים להתחיל איתכן" … "הפמינסטיות הרסו את הרומנטיקה" … כל אלו הם רק חלק מהטיעונים שאני שומעת כשאני מדברת על הטרדות מיניות. הייאוש הגדול מגיע בדיוק בנקודה שאני מבינה שאין לי דרך להסביר, החומה בין העולמות גבוהה מדי. אבל לכל ייאוש יש תקווה והתקווה היחידה שלי היא שבקרוב הדור הישן ייכחד, הדור החדש התחיל את המהפכה והילדה שלכם אולי, אולי לא תצטרך לכעוס כמוני.