זוכרות וזוכרים את הימים בהם שילמנו מדי שנה תשלומי הורים לבית הספר, בצ’קים שנשלחו במעטפה עם הילד או הילדה לבית הספר? ובכן, התקדמנו. החברה לאוטומציה בשלטון המקומי בע”מ, חברה המוחזקת בבעלות משותפת של מרכז השלטון המקומי (60%) ומשרד הפנים (40%), הקימה עבורנו מערכת תשלומים אינטרנטית, מהבית. אלא, אולי מטעמי חיסכון ואולי מטעמי קהות ואדישות לכבוד ציבור ההורים, מבוססת המערכת על הורה אחד/ת מבין השניים, לרוב – האב.
את המערכת הזו פגשתי בשנה שעברה לראשונה, כשהקשת תעודת הזהות שלי הניבה הודעה סתמית לפיה יש טעות במספר תעודת הזהות של “בית האב” (מינוח בעייתי לכשעצמו בפניה שירותית לציבור מעורב), בלווי הנחייה להקיש את מספרו הנכון של בית האב על מנת להמשיך בתהליך. פניתי אז לבית הספר ולעירייה שלי, והובטח לי שאם נעקוף את המערכת ונשלם ישירות לבית הספר, תדאג העירייה בתורה לתיקון המעוות לשנה הבאה.
ואז הגיעה השנה הבאה. בשמחה רבה של מי שמאמינה עדיין שהבטחות יש לקיים, הקשתי את תעודת הזהות שלי, רק על מנת לגלות שוב, שמה שהיה הוא מה שיש. ב־20 בספטמבר כתבתי מכתב לבית הספר, לראש העיר, לראש מינהל חינוך, למרכז השכבה ולמחנכת, לפיו אשמח לשלם ברגע ששני ההורים יהיו רשומים כהוריה של הילדה – גם במערכת תשלומי ההורים. ואפילו, כשפגשתי את ראש העיר דאז מחלק פלאיירים ברחוב טרם הבחירות, הסבתי את תשומת לבו אישית לסוגיה.
בשבוע האחרון החלו להישמע מכיוון בית הספר כחכוחים של היעדר שביעות רצון מכך שלא שילמנו עדיין. שלחתי תזכורת למכתבי דאז, ונרמז לי: תבדקי במערכת. בדקתי, ולא היה גבול לשמחתי מכך שהמערכת המוניציפלית מכירה בי כאמה של הילדה שילדתי בצירי לחץ כואבים במיוחד. שנייה לפני שנתתי לשמחה להשתלט על השכל הישר, הקלדתי בחלון נוסף את מספר תעודת הזהות של אביה, שהוא קצת יותר מתורם זרע לקיומה ומשמש בהחלט אב אוהב ופעיל, וראו זה פלא: המערכת לא זיהתה אותו. אני נזהרת כמובן מהפרשנות המתבקשת, לפיה פשוט החליפו את שם ההורה על מנת להוריד להם/ן מהגב את האמא הפמיניסטית הנודניקית הזו, הרגישה לדקויות.
אז לא שילמנו עדיין תשלומי הורים. נשלם בשמחה, כשהתוכנה תתוקן. ואני מצפה מהעירייה שלי, לה אני משלמת גם תשלומי ארנונה, לסרב לקבל שירותים מחברה שאינה מתייחסת יחס שוויוני לתושביה.
על פי ה”אודות” באתר התשלומים, החברה לאוטומציה הוקמה בשנת 1967, מספקת שירותים ויישומים בטכנולוגית אינטרנט החל משנת 1994. בעלת רישיון ISP ממשרד התקשורת. פריסת החברה הינה ארצית. מעסיקה כ-550 עובדים מקצועיים בכל תחומי מערכות המידע. עם כל כך הרבה עובדים מקצועיים, לא נמצא/ה המתכנת/ת שיכול/ה להוסיף רשומה על בסיס מאגר מידע קיים ברשויות ובמשרד הפנים (להזכירכם/ן – השותף בבעלות על החברה), של הורי התלמידות והתלמידים?
זה הזמן לשתי הבהרות חשובות: הראשונה – אין מדובר בעניין טכני או בסמנטיקה. למשל, אינספור אמהות יחידניות פנו אלי לאורך השנים בטענה כי ברשויות המקומיות, רשומים הילדים על שם אביהם. היינו – גם במקרים בהם האב אינו משלם מזונות או מעורב בחיי ילדיו, הוא זה שמקבל את החשבוניות על תשלומים שמשלמת האם מכיסה והמערכת פונה אליו בנושאים שונים, מה שמעניק לו מוטת שליטה בחיי האם והילדים, שלעתים מנוצלת על ידו לרעתם/ן.
השנייה – ההכרה בשני ההורים במאגרי המידע וברשומות היא עניין סימלי ועקרוני, שאל לנו לוותר עליו. מה שלא רשום – לא קיים, או לפחות מתחשבים בו פחות. סוגיית הייצוג, שהיא מהמהותיות שבסוגיות הפמיניסטיות במרחב הציבורי, כוללת גם את הסימון של האם והאב כבעלי זכויות וניראות שווה ברשומות של המערכות הממשלתיות והמוניציפליות. אני מציעה לכל הורה – אב או אם – לבדוק זאת ולהתנות תשלומים ועמידה במחויבויות, בכך שהמדינה תכיר בנו כהורים שווי חובות וזכויות ברשומותיה.
ומילה טובה בסיפא: אחת מטענותיי במכתב, הייתה השימוש במונח “ת.ז. בית אב” ליד חלון הקשת המספר. זה, תוקן. רשום שם היום “הורה התלמיד”. רק תוסיפו לוכסן ואת האות ה’ – וזה יהיה מושלם.
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה
חנה בית הלחמי
נמאס מחוכמולוגים\ות
הכתבה המלומדת שלך לוקה בהמון טעויות עובדתיות ונראה לי שאת מביטה מתחת לפנס, רישום במערכת גביה, אינו אסמכתא להכרת המדינה בזכויות או בחובות שלך כלפיי ילדייך, בדיוק כמו שרישום נכס לתשלום ארנונה אינו הופך את המשלם הרשום לבעליו.
הסירוב שלך לשלם עבורם באמתלות שונות ומשונות, היא פגיעה בזכות שלהם לקבל ממך טיפול נאות, את מנהלת מלחמה על גבם וגם אם יש לך מספיק השכלה כדי להתנסח יפה אינך שונה מכל סרבן\ית עבריין\ית תשלום שפוגע\ת בציבור (וגם בילדייך במקרה זה).
עמי
התעסקות בתפל ובזוטות