מי מפחד מיצחק בריק? | הטור של חנה בית הלחמי

את רעשי הרקע סביב חילופי הרמטכ”לים סיפקו אנשי שלומם לכאורה של הרמטכ”ל היוצא והרמטכ”ל הנכנס. אלו, יצאו במתקפה חזיתית של דיוויזיה שלמה של גנרלים עם אגו שברירי מול נהג הטנק הבודד: נציב קבילות חיילים היוצא, האלוף במילואים יצחק בריק. למה? כי בריק פרסם דוח לא מחמיא במיוחד על מוכנות הצבא למלחמה הבאה. הקרב אליו נקלע כעת, הוא ממש פרפראזה לקרב ההירואי במלחמת יום כיפור, בו הוענק לו עיטור העוז.

הטענה הבסיסית של בריק היא שצה”ל אינו מוכן למלחמה, ופושה בו “תרבות שקר” ש”מכסתחת” את הכשלים (החמורים לדבריו) בהערכות הצבא. דוח חריף, שלא ניתן להתעלם ממנו. הרמטכ”ל היוצא, רא”ל גדי אייזנקוט, מכיר את המשחק הפוליטי ופותח לכן כל תגובה שלו בנושא בהבעת הכבוד שהוא רוכש לבריק. “הוא רק לא מעודכן”, הוא אומר, “שיפרנו הרבה, הוא לא שם לב”.

האלוף במיל’ אבי מזרחי, זה שהיה ראש אגף הלוגיסטיקה בצה”ל ב- 2006, במלחמה שחשפה את הכשל העמוק שהיה אז במוכנות הלוגיסטית של הצבא, ובה, במשמרת שלו, נשלחו חיילים לבזוז מזון כדי לשרוד מעבר לקווי האויב, הגדיל לעשות ותקף את בריק בגל”צ באמירה סרקסטית שאולי הוא “סובל מפוסט טראומה ממלחמת יום כיפור”. כלומר, זה שלא ידע מה הוא עושה, רומז רמיזה עבה כאילו בריק לא יודע מה הוא אומר.
כל מיני גנרלים נוספים בדימוס ופוליטיקאים בשנקל מתגייסים לפסאודו-מילואים בתקשורת כדי להגן על המערכת, וטוענים שבריק “מגזים”. מבקר צה”ל מנופף בדו”ח הסותר לכאורה את ממצאיו של בריק, בבחינת “איסטרה בלגינה קיש קיש קריא” (רעשן ריק), אבל לא ממש חושף פרטים שיקנו תוקף לנפנוף הזה. והכי מצחיק: בתכנית של רזי ברקאי בדקו מה עמדות הציבור, ומסתבר, שככל שה- Old Boys Club מצופף שורות נגד בריק, גובר אמון הציבור דווקא בבריק ופוחת האמון במתנגדיו.

וזה ממש לא מפתיע. המקהלה היוונית הזו, שמוכיחה שגם בבריטון עמוק או בקול בס ניתן לצווח וזה ישמע כמו המשרוקיות הריקות בוועידת מפלגת העבודה, מצטרפת לשורה ארוכה של מכחישני מציאות בזיכרון הקולקטיבי הישראלי, שהעם שילם על הכחשותיהם מחיר רב, כולל מחיר דמים לאורך השנים, ולכן קץ בהם.

דווקא אייזנקוט, טיפוס ישיר בלי מניירות מזויפות שמאפיינות חלק מהאחרים, הודה ביושר שהיו כשלים וסיפר שהקדיש את הקדנציה שלו להערכות הצבא לכל תרחיש. אני מאמינה לו, ואני מאמינה לבריק. אייזנקוט אכן רמטכ”ל מצוין, שהקפיד – כמו בריק – על טיפוחה מחדש של המנהיגות הפיקודית הערכית בצה”ל, ועל תיקון כשלים והערכות לעתיד. השקעתו העצומה בהערכות הזו, אינה מאיינת את הביקורת הנוקבת של בריק, שכן יש הרבה מקומות בצבא שאייזנקוט לא הגיע אליהם עדיין, מן הסתם.

נדרש יותר מרמטכ”ל אחד ויותר מקדנציה אחת כדי לתקן את התרבות הארגונית בצבא, בתוך סד בלתי נסבל של הפרטה בעייתית מאוד, בה אבד הצבא חלק ניכר מליבת התחזוקה הארגונית שלו: שכבת הנגדים. הרבה ממשברי המזון של השנתיים האחרונות, נבעו למשל מהפרטת מערך המזון. מערך ההסעות לבסיסים בקריסה – מדי יום ראשון ניתן לחזות בצפיפות מטורפת ואיחורים מטורפים לבסיסים. תחזוקת הרכבים המבצעיים הופרטה, מה שמעלה חשש אצל האדם הסביר לגבי תחזוקת רכבים תחת אש, בשטח האויב ובשעת חירום. רק השבוע, פורסמו בתקשורת מיזמים טכנולוגיים כושלים במיליוני שקלים, שהצבא גנז.

מעבר לכך, עיקר ההדגשים שנתן בריק באגרות החודשיות שלו לכלל מפקדי צה”ל, נגעו ברוח המנהיגות הפיקודית, שנשחקה בעידן ההתמקצעות, טענה מנומקת שיצא לי לשמוע ממנו אישית בהרצאה שנתן פעם, ושאני פוגשת בקולות שעולים מהשטח דרך הורים לחיילות וחיילים. לא ניתן לנתק בין מחסני הציוד לבין הצורך בהעמקת ההכשרות המנהיגותיות והערכיות של המפקדים, כשמדברים על מוכנותו של צה”ל למלחמה הבאה.

אם נבודד מכלל הרעשים הלא-רלוונטים את שתי הדמויות המשמעותיות – הרמטכ”ל היוצא אייזנקוט והרמטכ”ל הנכנס כוכבי, שניהם לוקחים ללא כל ספק את מוכנות הצבא ואת הדוח של בריק ברצינות מלאה – אני דווקא אופטימית. ככל שלא נעים לקבל דוח כזה בפרצוף, ובניגוד לחבורה המתגוננת סביבם, הם אלו שנושאים באחריות ומודעים לה. כפי שאייזנקוט פעל לשפר את המצב, כך יעשה גם כוכבי. אלו שעושים רעש, ימשיכו לעשות כלום. כל עוד העבודה הממשית מתבצעת והצבא קשוב לביקורת ופועל לתיקונה – דיינו.

חנה בית הלחמי

חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה קהילתית וחברתית, מנחה ומאמנת.