אתם/ן בטח בטוחות/ים, שכל הדעות שגיבשתם/ן לאורך השנים, גובשו באופן עצמאי, נכון? אז בואו נציץ רגע לחדר בו יושבים (לכאורה, כמובן) יועצות ויועצי תקשורת יקרים ונטולי עקרונות, שאת דף המסרים שלהם/ן אנחנו מדקלמות/ית…
למה אני אומרת את זה? משתי סיבות: 1) כי ככה זה עובד. 2) כי לקראת מערכת הבחירות הקרובה, מתחדד המשחק הציני הזה, במוח וברגש של כל אחת ואחד מאתנו. בדרך כלל, מי שיש להם/ן יותר כוח וכסף ו”צבא” של מגיבים שמקבלים את דף המסרים ומתחילים לשכפל אותו ברשתות החברתיות – דף המסרים שלהם מנצח. אז אל תתנו להם לנצח.
הנה כמה טיפים קטנים, שיעזרו לכם/ן לזהות מתי דעתכם/ן אינה באמת דעתכם/ן, אלא דף מסרים שאתם/ן מדקלמות/ים מבלי דעת:
1 שיבושי מילים. למשל, אחד השגורים לאחרונה, הוא שינוי האות ע’ במילה “העבודה”, כך שיירשם “האבודה”. מאיפה זה הגיע? אני מניחה שמקו המרכז וקצת ימינה, מיועצות/י תקשורת שנשכרו למשוך את האלקטורט של העבודה אל המפלגה ששכרה אותם/ן. אחת הדרכים הוא קמפיין נגטיב ויראלי. בשונה מקמפיין נגטיב רגיל, הוויראלי חייב לכלול מרכיב שיגרום לאוטומט של “העתק הדבק”, קצר וקליט. אז ככה עושים את זה. סביר להניח שאם אתם/ן חוזרים על השיבוש הזה, אתם בסך הכל משרתים חינם בדיוק את אלו שאתם ממש לא רוצים לראות בממשלה, ושיושבים ברגע זה זחוחים ומלאים בעצמם עד גועל, ומחככים ידיים בהנאה על התרגיל הנכלולי שהצליח.
2 כשיש לכם/ן נימוק שנשמע על פניו חכם, אבל אתם/ן רואות/ים שיותר מדי א/נשים מסכימים אתכם/ן ושבהרבה מקומות מופיע אותו נימוק בדיוק, במילים דומות, ממקלדתם/ן של א/נשים שלא תיאמתם/ן אתם/ן עמדות.
3 כשה-נימוק שלכם/ן לעמדה נגטיבית כלפי פוליטיקאי/ת כלשהו/י, הוא נימוק בודד. כלומר, בודדתם סיבה אחת בלבד לכך שאתם לא תתמכו בו/ה (משהו שעשה, משהו שאמר, משהו שלא אמר), לא משנה מה יסנגרו המסנגרים. החלטה על תמיכה או אי-תמיכה נלקחת על בסיס מקרה או נימוק בודד, רק במצב אחד: של שתילת דף מסרים בתודעת הציבור. כי א/נשים הם עולם ומורכב של ניגודים, חולשות וסתירות, וכולנו יודעים את זה. עד שזה מגיע לפוליטיקאי ההוא שאמר ככה וככה, ואז כל מי שהוא – לטוב ולרע – נמחק ונעלם ונדרס על ידי אותו אירוע. דף מסרים, ציינתי כבר?
4 “לא בא לי טוב”: לרוב, כשאנחנו לא יודעים ויודעות לשים את האצבע על מה לא בא לנו טוב במאן דהו, זה אומר שדף המסרים עשה את העבודה וגרם ל”תחושת בטן” שאין צורך וגם אין אפשרות לנמק. כדי להיות בוחרים/ות רציניים/ות, עשו טובה לעצמכם/ן ותפתחו טבלה של 15-10 סיבות למה לא. יהיה מעניין לראות אם יש כאלה. ואז תרשמו למה כן (גם בעיני אחרים/ות). ואז תחליטו. לא פשוט להבחין בין תודעה לתודעה כוזבת. מיליוני שקלים עוברים במערכות בחירות מיד ליד כדי ליצור תודעה כוזבת, וזה מצליח. איך לדעתכם/ן ביבי נבחר שוב ושוב? איך לדעתכם/ן נוסח נאום ההשקה של גנץ, שכולו מלאכת מחשבת של סיסמאות ששוקעות בתודעה (מה שקרוי בתקשורת: “סינקים”, מהמילה סינק – שוקע)? איך לדעתכם/ן עובדות מפלגות הימין הקיצוני והשמרני? בדיוק ככה. מפעלים משוכללים ליצירת תודעה כוזבת. אז תהיו חכמות וחכמים, אל תתנו להם/ן. אל תחזרו על משפטים, תבדקו כל עובדה, חפשו עוד שני נימוקים לפחות שמחזקים כל דעה שלכם/ן, אל תשתמשו בשיבושי מילים, תבטלו את המילה “אבל” מהשפה השימושית שלכם/ן (כי ככה זה עובד – יאמרו לכם/ן, שאוהבים מנהיג או מנהיגה, שהוא/היא נהדר/ת, “אבל”…. ואז יבוא ה”סינק”), וכמו שאמרתי כאן כמה וכמה פעמים: תתחברו לבייס הרעיוני של עצמכם/ן, כי הרבה א/נשים מקבלים הרבה כסף רע כדי להרחיק אתכם/ן ממנו.
חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה קהילתית וחברתית, מנחה ומאמנת.
צחי
קשה מאוד לקרוא טקסט שמלא בכל ה"אתם/ן" הזה