לידיעת הקוראת מאיה בוסקילה | הטור של חנה בית הלחמי

הפמיניזם הוא לא האויב שלכן. הוא מיליוני נשים ששכבו עבורכן על הגדר כדי שתהיה לכן הזכות לומר את דעתכן. ואז, כשאתן אומרות את דעתכן, אתן טוענות שהוא האויב שלכן? זה מה שיש לי לומר לאמירה המאוד לא תבונית של מאיה בוסקילה השבוע, על כך שהיא מעדיפה לשרת את הגבר שלה בשלל עבודות הבית, כי גבר שעושה כביסה זה לא סקסי בעיניה. ומה עם ספונג’ה? וניקוי האסלות? וכלים? כן, גבר שעושה כביסה הוא גבר סקסי. הוא הגבר היחיד שיכול להיות סקסי, למעשה, כי הוא מנקה אחריו וכי הוא מאפשר לך לכן לצמצם את כפל התפקידים ולפנות קצת מרחב וזמן להתפתחות האישית שלך. הוא שותף. שותף זה סקסי. פרזיט – לא.

בשנת 2019 יש עדיין נשים שנתונות תחת דיכוי עמוק, לצערי. ויש נשים, שבוחרות בו. ויש נשים, שמלבד זה שהן בוחרות בו – הן משתפות פעולה עם הכוחות התרבותיים האלימים ביותר שיש נגד נשים בחברה הישראלית. זה הסוג הגרוע מכולן. שימוש בהשפעה החברתית שלך לרעה, הנמכת תקרת הזכוכית הפנימית של כל הצעירות והצעירים שמביטים בך בעיניים כלות. ועל מאיה בוסקילה, כבר דיברנו?

יצא לי להיתקל לא מעט פעמים בעת האחרונה בתופעה הזו של נשים, ש”בוחרות” בז’רגון מיזוגני (מיזוגניה = שנאת נשים), מתקפה על נשים אחרות בכלל ופמיניסטיות בפרט ובהצדקת אורח חיים תחת דיכוי, כסוג של הגשמת הנשיות. כאן ראוי להזכיר שאת הזכות לפתוח את הפה ולומר את השטויות (סליחה) שיוצאות משם על פמיניסטיות ועל תפקידים נשיים, הן קיבלו מאותן פמיניסטיות בדיוק, שנאבקות כבר 250 שנה על נראות נשית במרחב הציבורי ועל זכויות הנלוות לכך. ובכל פעם שאני מציינת את זה ביובש, קמה תמיד זו שתאשים אותי בהתנשאות, או “פמיניזם פריבילגי”, או “פמיניזם מיושן” (אמירה שלוקה באייג’יזם – הדרה בשל גיל) או “פמיניזם לבן” – שזו כנראה ה”קללה” העוצמתית ביותר מנקודת מבטן.

איון וביטול של עמדה נשית כלשהי על ידי מתן כותרת סטריאוטיפית, שמזיזה את הפוקוס מהתוכן אל מי שמייצרת אותו, היא פרקטיקה גזענית. אירוני, אה? הן לא שמות לב, בהקשר הזה, שהן עושות את מה שהן מגנות, וחמור מכך. והאירוניה כאן כפולה ומכופלת: חלק מהרדידות הבלתי נסבלת שבתפיסת העולם הפוסט מודרניסטית – זו ששוברת את ההבניה החברתית ומתייחסת לכל דבר (כולל מצבי ניצול ודיכוי) כאל “בחירה”, שם באמת מדובר בהתנשאות פריבילגית. האופציה להיות פוסט מודרניסטית או בהתאמה – פוסט פמיניסטית, ולהגן על זכותה של אישה לבחור בדיכוי – היא אופציה השמורה בעיקר לנשים שלא חוו מעולם הסללה לחיים קשים של ניצול וחולשה חברתית.

אז אם לסכם את הסיפור הזה, בואו נעמוד על העובדות כהווייתן: דורות של פמיניסטיות הקריבו (ממש) את חייהן כדי שיהיה לנו קול. אם את משתמשת בקול הזה כדי להטיף לעמדה שמרנית שמחזירה נשים להיות השפחות השקופות של הפטריארכיה, או יוצאת בעזרת הקול הזה נגד פמיניסטיות, את יורקת לאותן דורות של נשים אמיצות בפרצוף. שמחתי לעזור.

חנה בית הלחמי

חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה קהילתית וחברתית, מנחה ומאמנת, וממנהלות קבוצת חמ"ל הורים לחיילות וחיילים