מה שצריך זה כמה תלונות במשטרה | הטור של חנה בית הלחמי

1. כמה מילים על מחאת המכנסיים הקצרים: רגע לפני שאין לי יותר ילדים במערכת החינוך, אני רוצה להזכיר שמדידת אורך המכנסיים כביוש פומבי או לבנות בלבד, והתייחסות למיניותן של הבנות על ידי הפעולה הפסולה הזו, היא הטרדה מינית על פי חוק. אני ממליצה להורים לבנות לגשת ולהגיש תלונות במשטרה נגד א/נשי חינוך שמטרידים את בנותיהם. תאמינו לי, כמה תלונות כאלו – והתופעה תיפסק. איש או אשת חינוך שלא מסוגלים לכבוש את יצרם מול ירכיים חשופות של ילדות בנות 10, לוקים כנראה בפדופיליה לטנטית, וכדאי למערכת למצוא דרך לאתר אותם ולפלוט אותם מתוכה. ויפה שעה אחת קודם. בינתיים, שאפו לראשי וראשות הערים שהגיעו לעבודה במכנסיים קצרים לאות מחאה. הדבר הבא שנדרש מכם/ן, הוא לאיין בשימוע לפני פיטורין על מנהלות ומנהלים שבבתי הספר שלהם מודדים לבנות את המכנסיים. שאפו גם לכל מי שמובילות את המחאה.

2. יצא לי להיחשף בסופ"ש לשידור חי בפייסבוק שכל כולו תיעוד הדקדנס (ההתנוונות) של האליטות הוותיקות בעולם התיאטרון, האמנויות והתקשורת הישראלית. השחקנים בסצנה שצפיתי בה היו מי ששנים עיצבו את התרבות הישראלית. הם נחשפו שם במלוא הכלומניקיות היומרנית והמנוונת שלהם. מכוסות היין, העיצוב הרהבתני והפרופס ועד לפסאדה התרבותית של האירוע ולשיחות המנותקות, הריקניות והיהירות שנשמעו ברקע בקולות צווחניים ואינטונציה מלאה בחשיבות עצמית.

בחוסר מודעות עצמית וניתוק מוחלט ממה שקורה סביבם, הם העלו סרטון של עצמם חוגגים. אין לי שום דבר נגד חגיגות, להיפך. רק שלא היתה שם שמחה, רק פוזה.
הדקדנס מיוחס לשקיעתה של האימפריה הרומית: בעודם חוגגים מעל לראשה של האנושות הסובלת, בטוחים שכוחם הוא נצחי בלתי מנוצח – התפרקה להם האימפריה מתחת לרגליים. בסוף, הבולענים נפערו תחתיהם.
מה אומר ומה אגיד? נגעלתי. מעבר לגועל זה גם העציב אותי. חלקם הפתיעו אותי (קצת כמו לקום בבוקר ליד מישהו שאת חיה אתו שנים, ולגלות שהוא בכלל מישהו אחר) וחלקם לא.
בכלל, מי שמדברים בשפה של "אליטות" (נגד האליטות הישנות, בעד האליטות החדשות) שותפים להתנוונות הזו. הגיע הזמן לשנות את השפה מהיסוד. לדבר בשפה של בני ובנות אדם, בגובה העיניים, בזכויות אדם מעצם היותו/ה אדם, בזכות לשמוח בלי גינוני מלכות אלא פשוט כי אפשר.

3. ומשהו על שיימינג ברשת: כשאתם/ן רואות/ים סרטון או תמונה שרצים ברשת בנימה של זעזוע ממשהו (כמו שהיה למשל בשבוע שעבר עם סיפור פנטסטי של מאבטחים שלכאורה לא נתנו לחייל עם נשק להיכנס לרכבת) – תחשדו. מי שיש להם בעיה קונקרטית ונימוקים לפתרונה, לא מריצים קמפיין שיימינג ברשת. המהלך הזה שמור למי שיש להם רק רצון לעורר הדים, אבל אין להם/ן נימוקים של ממש. במקרה דנן, בדקנו (חמ"ל הורים לחיילות וחיילים) ומצאנו שלחייל לא היתה תעודה מזהה. יש חוק בישראל לפיו אסור להכנס עם נשק ללא רישיון ו/או חוגר פלוס תעודה מזהה. בסיסי. כל מי שחיים פה יודעים את זה. אין לי מושג מה ניסו החייל ומשפחתו להשיג (אולי החשש מענישה משמעתית של החייל?), אבל צודקים הם לא. אז זכרו לחשוד במעוררי השערוריות. לרוב, אין סכנה שתחשדו בכשרים.
ושיהיה חג שבועות שמח.

חנה בית הלחמי

חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה קהילתית וחברתית, מנחה ומאמנת, וממנהלות קבוצת חמ"ל הורים לחיילות וחיילים