מגיעה לנו רכבת ישירה לתל אביב | הטור של חנה בית הלחמי

1 יותר משמונת אלפים איש ואישה חתמו על עצומה במחאה על כוונת משרד התחבורה להפר את הבטחתה לרעננים, ולא לספק רכבת ישירה לתל אביב, אלא כזו שתצריך החלפה בהרצליה. כעת נראה על פניו, שיש מצב שישימו עלינו קצוץ. כבר כתבתי על כך בעבר, כיצד רעננה נתפסת לכאורה בעיני קברניטי המדינה, כגשר נוח בין ערי השרון למטרופולין התל אביבי, וה- Well Being שלנו, הרענניות/ים, חשוב בעיניהם כנראה כקליפת השום. אז הנה, שוב.

בכתבה שהתפרסמה אך השבוע בעיתון הזה, מסופר כי משרד התחבורה נוטה לא לאפשר רכבת ישירה לתל אביב. אחת הטענות שנשמעות היא, שרכבת שלא "תעצור" בהרצליה, תביא לירידת מספר הרכבות על הציר לתל אביב, משמונה בשעה לארבע בשעה. אז בואו נעמיד דברים על דיוקם: אין מדובר ב"עצירה" בלבד של רכבת שמעלה ומורידה נוסעים בהרצליה וממשיכה הלאה לתל אביב. מדובר בהחלפת רכבת. לרדת, לעבור רציף ולעלות על רכבת אחרת. המינוח המכובס "עצירה" בהרצליה, מכסה צפצוף ארוך על הצורך המהותי ברכבת ישירה לסבידור מרכז, שממשיכה לשלום ולהגנה ושתיתן מענה מספק לכ-80 אלף תושבי ותושבות רעננה. רבים מאתנו, אם יצטרכו להיטלטל במעברים בין רכבות, ימשיכו בלית ברירה לקחת את האוטו לתל אביב.

הגיע הזמן לגדוע את המינהל הפסול הזה של משרד התחבורה והערים השכנות, לראות בנו תחנת מעבר שולית ולצפצף על הצרכים של תושבי רעננה. מספיק דפקתם אותנו עם שתי תחנות מחוץ לעיר, כשבאחת אין אפילו מגרש חניה. אנחנו רוצים להשאיר בבוקר את האוטו במגרש האחד שכן קיים, ולקחת רכבת ישירה ללא החלפות מרעננה מערב לכל אחת ואחת מתחנות תל אביב. ארבע רכבות כאלו בשעה, מספיקות לנו בהחלט. אם בערים השכנות מעוניינים בשמונה רכבות בשעה שיוסיפו לארבע הרכבות הישירות ארבע רכבות עם תחנת עצירה ומעבר רכבת בהרצליה. הצרכים של מי ששמים קצוץ על הצרכים שלי, לא ממש בראש סדר העדיפויות שלי כתושבת העיר.

2 השבוע האחרון, לאחר הגשת הרשימות לכנסת, היה שבוע קשה למי שמתלבטות/ים בצד השמאלי של המפה. הדחף הבלתי נשלט שהביאו עמם א/נשי מפלגת העבודה, להעמיד בראש סדר העדיפויות שלהם את פסילת המפלגות הערביות, בתוספת רשימת העבודה-מרץ הגרועה פרסונלית מכל מה שידעו שתי המפלגות הללו בעשורים האחרונים, ובתוספת כל מיני אנקדוטות כמו כנס בבאר שבע עם גברים בלבד על הבמה, יצרו למצביעים/ות הערכיים/ות והשפויים/ות של שתי המפלגות, בעיה. מה שנשאר כאלטרנטיבה, הוא ללכת שמאלה למשותפת או ימינה לכחול לבן. החלקים היותר רדיקליים במחנה, יזוזו למשותפת, גם אם יש ספק בתמיכתה בממשלה של כחול לבן וסיכוי שתטרפד את החלפת השלטון. אני מעריכה שהם יקבלו לפחות מנדט יהודי אחד שלם (בדרך כלל יש להם להערכתי כחצי מנדט יהודי).

רוב הבוחרות/ים, ייקחו כדור נגד בחילה וישלשלו לקלפי  פתק של כחול לבן, עם האוזר ויעלון וסיפוח הבקעה ושאר ירקות. למה? כדי להזיז סוף סוף את ביבי ושלטון העוועים שלו. בדילמה הזו, אני יכולה להתחבר לעניין אחד, שהוא משמעותי עבורי: הגועל העמוק שמעוררים בי צביעות ומראית עין. יותר קל לי לקבל מפלגת ימין-רך כמו כחול לבן, כשהיא עושה ואומרת דברים הנוגדים את השקפת עולמי, מאשר מפלגה שמשקפת לכאורה את השקפת עולמי אבל נוהגת ומדברת כמו ימין רך. אני בהחלט אפעיל שיקול דעת מחמיר יותר על שמאל שמתנהג כמו ימין, מאשר על ימין שמתנהג כמו ימין.

3 הכנסת הקרובה תהיה הכנסת הרעה ביותר לנשים. אבל מה שעוד יותר רע לנשים, זה שאין כנסת. המשמעות של היעדר החלטות תקציביות הוא נסיגה של משרדי הממשל לתקציב ברירת מחדל, וברירת המחדל אינה מתעדפת אותנו, הנשים, שכן רוב הכספים המיועדים ספציפית לענייני נשים הם תקציבים ייחודיים הדורשים תקציב מדינה והחלטות של הרשות המבצעת. אותו כנ'ל, אגב, לגבי הנכים, האוכלוסיות המוחלשות וכיו"ב. מי נשאר? מי שממשיכים ליהנות מהמצב הם, תכלס, גברים ממעמד הביניים הגבוה ומעלה. כן, אלו שסידרו לנו כאן כבר מערכת בחירות שלישית בשנה, והשמועה אומרת שכדי לחלץ את עצמם משחיתויותיהם שלהם, הם פוזלים כבר לרביעית.

חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה קהילתית וחברתית, מנחה ומאמנת, וממנהלות קבוצת חמ"ל הורים לחיילות וחיילים.

הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה