השבוע נשאלתי לדעתי בעניין המסיבות ה"לא חוקיות" של בוגרי י"ב ברעננה עירי ובמקומות אחרים, שהביאו למספר נדבקים מכל מסיבה כזו. גילוי נאות: כבר אין לי ילדים במערכת החינוך, והאחרונה שבהם בילתה במסיבת הסיום של תלמידי אוסטרובסקי ברעננה, לפני שנה בדיוק. דעתי על העתקת תרבות ה"נשף", אינה נוחה, ואולם לא מסיבות של הדבקה בקורונה או סמכות הורית, אלא ממניעים אידיאולוגיים הקשורים לתרבות הצריכה ולניכוס תרבויות שאני פחות מתלהבת מהן. כמו כן, לא תמיד בא לי להיענות לבקשות של "מה דעתך", אבל הניהול הבעייתי של משבר הקורונה, שהביא אותנו השבוע לכותרות מהדורות החדשות בעולם תחת הכותרת "תלמדו מטעויות הניהול בישראל מה לא לעשות", מצדיק בעיני תגובה לכל שאלה כזו. אז הנה דעתי המסודרת:
1 לא ברור לי מה הרציונל למנוע מתלמידות ותלמידים לחגוג סיום 12 שנות לימוד. ניתן לחגוג בחוץ, במרווחים ראויים ובמידת הזהירות הנדרשת.
2 כל חיבור בין המילה "מסיבה" לביטוי "לא חוקי", הוא בעיני פאשיסטי ומעוות. אין שום דבר לא חוקי במסיבה, לכשעצמו, ואסור שיהיה כזה. הנטייה השלטונית וההדהוד שלה בטוקבקים, לתייג כל גחמה של פקיד/ת ממשל כ"חוק", היא סוג של הכלת הפאשיזם, מה שתכלס מאפשר אותו. וזאת למרות שאני אישית לא סבלתי מעולם מסיבות המוניות וממעיטה להשתתף בהן.
3 כל מי שמבינ/ה הבנה הכי מינימלית בנוער יודע/ת שאיסורים מביאים להתנסות מוגברת בפרי האסור. זה נכון לסמים, אלכוהול וסקס, וגם למסיבת סוף תיכון. כך שמדובר בטמטום עמוק של מערכת שמתיימרת לקרוא לעצמה "חינוכית". תלכו ראש בראש עם בנות ובני נוער? הפסדכם/ן בקרב הזה מובטח.
4 נתקלתי היום בכל מיני אמירות צדקניות של "מי ההורים שלהם". ובכן: אתם ההורים שלהם. רק שאתם תקועים יותר מדי באחוריים הצדקניים נוטפי האגו של עצמכם, מכדי להודות בכך או להבין את זה. למשל, לא פעם יצא לי לשמוע מהורי בני/ות נוער שידעתי שנישאו אך אמש הביתה בידי חבריהם כשהם שיכורים כלוט ומקיאים משיכרות, ש"הבן/הבת שלי לא נוגע/ת באלכוהול", ואז גם "הוא/היא מספר/ת לי הכל". פחחחח. תמצאו לי מי ההורים ששואלים "באיזה בתים גדלו הילדים שארגנו את המסיבות", וייקח לי מן הסתם שלוש ורבע דקות לגלות שהבן או הבת שלהם – הם הם היו המארגנים…
5 הקורונה היא מחלה מאוד מדבקת. להאשים את המדביקים בהפצתה, תוך ניתוקם משרשרת ההדבקה (ממנה גם נדבקו בעצמם), הצגתם הכוזבת כמקור ההדבקה (חולה מספר 1) ולא כחלק מהשרשרת, ומסגורם כ"האחרים" (הילדים של ההורים האלה שגידלו אותם, "אויבי בריאות הציבור") – מעלה צחנה קלה של גזענות מעופשת. היה מי שהתווכח אתי ברשת על כך ש"גזענות מתייחס לגזע וכאן זו לא גזענות". אז לכל אלו שלא מבינים עד הסוף את פרשנות השפה והשיח, אני מציעה להתחיל מהערך המאוד סביר על גזענות בויקיפדיה. כאן מדובר על השימוש המודרני המתייחס לאפיון של קבוצה או אדם ותיוגם לצרכי גינוי והוקעה. מניסיוני, מי שעושים זאת, גם אם בעיני עצמם הם נורא נאורות ונאורים, ניתן "לתפוס" אותם/ן גם על גזענות במובנה הראשוני.
6 אם לחזור לסעיף 1, בכל עיר יש פארק בו ניתן היה לקמבן מסיבה עם מדידת חום בכניסה (אידיוטית ככל שתהיה בעיני), מסיכות, שמירת מרחק וכל הג'אז הזה.
7 מציעה שתמעיטו להסביר לי, בתגובה, על סכנות הקורונה. להערכתי, שאינה ניתנת לבדיקה סרולוגית בשל הרשלנות המושחתת של ניהול המדינה, משרד הבריאות והמשבר, חוויתי את הקורונה על בשרי. כולל השלכותיה ארוכות הטווח. ולמרות זאת, השלכות הטיפול המערכתי בה חמורות בעיני מהמחלה עצמה.
8 אז צאו מהפסיכוזה. קצת קור רוח ואיפוק לא יזיקו בעת הזו.
דעתי ברורה, אני מקווה. מבאס אותי שצריך להתייחס שוב ושוב לעניין הזה, אולם מאחר ומושתות עלינו גזירות שאין הציבור יכול להכיל ושמזיקות לו באופן שמקשה על התאוששותו מהן, אני רואה בהמשך השיח הזה חובה סולידרית ומוסרית. מצקצקים, תנוחו.
חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה קהילתית וחברתית, מנחה ומאמנת.
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה
אזרחית שומרת חוק
לא ברור לי איך הפכת ליועצת אסטרטגית
עופק
פנית לויקפדיה לקבל פירוש לגזענות את ממש ממש חלטורסטית…מעניין מי נעזר בשרותיך המקצועיים…חחח
שרוני
שלום חנה
הופתעתי לקרוא את המאמר שלך הכתוב בשפה וולגרית ולא ראויה.
לגופו של עניין החוק הכי חשוב של האדם הוא חוק ההגיון ולא רק מה שהכנסת החליטה לחוקק משיקוליה הצרים.לכן ההורים היו צריכים להראות מנהיגות ולאסור את קיום המסיבות ההמוניות הללו בעת הזאת.
כנראה שזה נובע מהבעיה העיקרית בדורנו שהיא החולשה ההורית מול רצון הילדים.
עמוס
חנה בית הלחמי עם שלל תואריה איננה אורים ותומים בלשון המעטה. תנו לה במה אך לא מרכזית. המסיבות בהן נדבקו עשרות בני נוער לא יכלו להיעלם מידיעתם של הורים. היכן מקומם בארוע המסוייט הזה שכמעט הכניס את רעננה לקבוצת הערים המסוגרות. לא ידעו? באמת… אני בטוח שהיו לא מעט בני נוער שלא הסכימו לחגוג במסיבות הפרטיות. הם פשוט נכנעו למלכודת הלחץ החברתי (יש על כך שלל מחקרים של גדולי הפסיכולוגיה החברתית). זה אומר משהו על בני נוער, הורים ומחנכים. אני בטוח שחנה בית הלחמי קראה חלק מהם…