לא הבנתי. יש סגר? זה באמת קורה? איכשהו יש תחושה שהכל נשאר אותו הדבר בערך, רק שהפעם כמו נבחרו הנחיות חדשות באופן רנדומלי מתוך איזה מאגר אינסופי של הנחיות טיפשיות לציבור. מרוב הנחיות כבר אין לי מושג מה מותר ומה אסור. מזל שיש את הקבועות של איסור הופעות תרבות על סוגיהן. בנאדם צריך קצת יציבות בחיים.
אנשים מסתובבים סהרוריים, לא בטוחים מה פתוח ומה סגור, מודדים אלף מטר לכל כיוון. תגידו, האלף מטר האלה, זה בקו אווירי מהבית? בן הזוג שלי היה אמור ללכת לחזרה. בגלל הסגר הניח שהמקום סגור והחזרה בוטלה. אבל אז בעל המקום יצר איתו קשר והוכיח לו שאין כל מניעה לפתוח על פי הנחיות התו הסגול. זה עדיין קיים הדבר הזה בכלל? אבל זה מחוץ לטווח הקילומטר, אז מה ההנחיות במקרה של התנגשויות בין הנחיות?
הזמנתי חבר של הילד מבית הספר. הם ממילא נמצאים כל היום יחד בכיתה סגורה נושמים אחד על השני, ולרגע שכחתי שיש סגר. אמו של הילד הזכירה לי שזה לא מתאים כרגע, ושעדיף שנקבע בגינה השכונתית. לא הבנתי איך זה מסתדר שעדיף בילוי בגינה שורצת עשרות ילדים שמקנחים את האף ומשתעלים אחד על השני, אבל בסדר. יש הנחיות ברורות בנושא – אסור להתארח בבית של מישהו אחר. אה, אבל מותר עשרה אנשים במבנה סגור. לא חשוב. נלך לגינה.
הטיולים בחיק הטבע אסורים. איזה מן חלם זה שהאוויר הפתוח אסור? מותר להתאמן ללא הגבלת מרחק, אבל אסור לסוע לים ולרוץ לאורכו. הרבה יותר הגיוני להגביל אימונים לרחובות העיר הצפופים. במקום לרווח איפה שניתן, מצמצמים.
אנחנו עייפים. עייפים מהנחיות חסרות היגיון שתמיד מוטות לכיוון אחד ואיכשהו זה תמיד לא לטובתנו. עייפים מחוסר עקביות וזגזוגים. עייפים מצבעים שלא אומרים כלום – תו סגול, רמזור אדום-כתום-צהוב-ירוק. אין שום קו מנחה, שום הגיון במתן ההנחיות, בביצוע או באכיפה. אנחנו בעיקר עייפים מלהרגיש פראיירים להישאר בבית ולשלם את המחיר הגבוה של ריחוק חברתי בזמן שכל העולם ואשתו חוגגים בחתונה/ישיבה/דובאי/מסיבת תחילת הסגר.
ועייפים מלמלא הצהרות בריאות. עוד אי של יציבות ביורוקרטית. לשם מה זה טוב? הרי מי ששולח ילד חולה לבית הספר ימשיך לשלוח אותו גם אם מעלה חום; ומי שלא – לא. מה תעשו עם כל הטפסים האינסופיים האלו שאתם אוספים? לממציא הכסת"ח האווילי הזה צריך לשמור מקום של כבוד בגיהנום על הטרחנת שאנחנו ההורים עוברים בשביל… בשביל כלום בעצם.
ספר בשבוע
השבוע סיימתי לקרוא את מארבע יוצאת אחת של סיגל פישביין. הספר מספר על שלוש חברות שטסות לניו יורק בגלל היעלמותה של חברה רביעית. ספר שמתחיל קליל ונחמד ולאט לאט ככל שמתקדמת חקירת ההיעלמות נחשפות הדמויות והסודות של מערכות היחסים.
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה
תגובות