"הו, אני רואה שאצלך כבר קיץ!", אמרה לי בפליאה אמא מהגן למראה הגופיה שלבשתי באחד הבקרים הקרירים שהיו בימים האחרונים. ואני חייכתי בנימוס ומלמלתי משהו לא מחייב על זה שחם לי וככה אני. איך אני אמורה להגיב לשמע משפט כה חטטני?
נמאס לי מכם, אנשי מזג האוויר. מכירים אותם? אנשי מזג האוויר הם אלו שיתפלאו שבאביב קריר בערב. 'כבר אפריל!' יאמרו בהפתעה מלאת תמהון על כך שמזג האוויר בגד בהם והעז להשתנות מהחמימות המושלמת שאפיינה את שעות הצהריים לקרירות ערב מדברית. הם יתלו את האשמה בהתחממות הגלובלית, כאילו עונת מעבר אמורה להיות ממוצע טמפרטורות בין קיץ לחורף. אז לא, היא הפכפכה. כזו היא.
אנשי מזג האוויר יאמרו 'נהיה פתאום קר,' ויתעטפו במעיל ובצעיף ובכובע צמר בשניה שיחושו משב רוח קל על עורם החשוף. אז לא. לא נהיה פתאום קר. פשוט נשבה הרוח, מה שגורם לתחושת קרירות. הטמפרטורה לא השתנתה.
אנשי מזג האוויר הם אותם האנשים שיעזו בחוצפתם לשאול 'לא קר לך'? או 'לא חם לך?' כאילו תחושת הקור והחום שלנו אינה אלא סובייקטיבית. המגזימים יתפלאו בחוצפתם הרבה 'איך קר לך? אני מת מחום,' או המקבילה כמובן 'איך לא קר לך? תראי כמה שכבות אני לובש,' כאילו כמות הבגדים שמישהו אחר לובש אומרת בהכרח משהו על מה שאני צריכה ללבוש. ובכלל, איך מישהו אמור לענות על שאלות כאלו? ככה אני וזהו. מישהו אמר שאנחנו צריכים להיות זהים בתחושותינו?
השאלות האלו הן בעיני חסרות נימוס. ברגע שהנשאל אינו ילדכם, או להבדיל מבוגר שאינו מסוגל לטפל בעצמו זה פשוט חוצפה. למה שאני אצטרך להסביר ולנמק למישהו שהוא לא אני למה אני מעיזה לחוש תחושת חום בעוד הוא קופא מקור? התשובה ממש בגוף השאלה – אנחנו אנשים שונים ולכן חווים תחושות שונות למרות שתנאי הסביבה דומים. ותתלבש אם קר לך, חבל שתצטנן.
אבל לא, אנשי מזג האוויר לעולם לא יבינו את זה והם ימשיכו לשאול שוב ושוב איך אני מעיזה להסתובב בגופיה, למה קר לי, הרי ממש חם ומה עם יהיה עם הקרחונים הנמסים באנטארטיקה. וכל זה בזמן שתוקעים בי מבט כאילו אני המשונה יוצאת הדופן.
אז לא, אתם לא הבייסליין שאליו אני צריכה להתיישר, או לחילופין להסביר למה אני אחרת. תתחילו להבין שאנשים שונים מכם. וזה בסדר. זה כל הרעיון.
ליאת קמחי
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה
לחיות בשלום
לגמרי נכון