“אין מניעה שיתקיים מצעד גאווה ברעננה”. הפרלמנט של רעננה

שאלה אחת בשבוע: האם צריך לערוך מצעד גאווה בעיר?

שני דימנט

“העיר רעננה ידועה בחיי קהילה סובלניים כאשר יש בה מקום לכולם. רעננה מכבדת ומקבלת את האחר ללא שום קשר לסגנון חייו. גם ברעננה חיים תושבים המשתייכים לקהילה הגאה ולא חווים אפליה זו או אחרת על רקע נטייתם המינית והדברים נעשים ברמה היומיומית. ידוע לי כי ישנם אירועים גם עבור הקהילה הגאה ויחד עם זאת אני לא רואה מקום לקיים בעיר רעננה את מצעד הגאווה היות והמרקם החברתי הנפלא בעירנו בו חיים יחדיו חילונים לצד דתיים, גאים לצד סטרייטים, יכול רק להיפגע מקיום מצעד שכזה ולפגוע יותר בקהילה הלהט”בית.
(שני דימנט, תושבת רעננה ופעילה במועצת הנשים של העיר)

שניר שוקר

“אני לא חושב שצריך לקיים מצעד גאווה ברעננה. רעננה זו עיר שמתאפיינת באוכלוסיה רבה של דתיים וזה לא מתאים. זה סתם יצור פרובוקציה. צריך לכבד את הקהילה ולתת להם להמשיך לקיים את המצעד בתל אביב”.
(שניר שוקר הוא קפטן קבוצת הכדורגל הפועל רעננה)

לימור גוטהולץ

“מצעד הגאווה כבר מזמן חצה את גבולות תל אביב וכמעט כל עיר מקיימת מצעד גאווה משלה. בחלק מהמקרים זה מלווה בצלילים צורמים ובמתנגדים שונים. לדעתי אין מניעה שיתקיים מצעד או כל אירוע גאווה אחר ברעננה. ההכרה בזכויותיהם של חברי הקהילה הלהט”בית הושגה בחלקה. בעקרון אין בעיה שכל מגזר שרוצה שקולו ישמע יצעד, אך אני לא רואה את התכלית של זה”.

(לימור גוטהולץ היא עורכת דין ומגשרת)

גלית צימרמן וינשטוק

“אני חווה ברעננה סובלנות וקבלה של הקהילה הגאה. בבתי הספר של הבנים שלי ישנם נערים ונערות שיצאו מהארון ואני התפעלתי עד כמה הנושא התקבל בטבעיות. בלי לעורר עניין. ועדיין, חשוב לציין את חודש הגאווה, לערוך טקסים ואירועים, ולהבליט מסגרות שקיימות ברעננה ובשרון כמו לדוגמא קבוצות תמיכה להורים, מועדון נוער וכדומה”.

(גלית צימרמן וינשטוק היא עובדת סוציאלית ומנהלת הוסטל לנפגעי נפש)