“אם לשים אצבע על הגורם האשם, אז זה ההורים"

קארי פכטר

קארי פכטר. צילום עזרא לוי

“אי אפשר לשים את האצבע על גורם אחד אחראי לעניין התאונות, אבל החינוך מתחיל מהבית. אם ההורים יסבירו לילדיהם את חשיבות הרכיבה הנכונה והזהירה ואת הסיכונים, זה ישנה את המציאות. להורים יש אחריות הורית, הם יודעים מיהו בנם, האם הוא אכן יודע לרכב, האם הוא יודע לשמור על כללי הרכיבה. עם זאת, לגורמים במערכת הציבורית, כמו מערכת החינוך בעירייה, יש אחריות. בתי הספר מחויבים לקיים שיחות עם תלמידים באופן יומי ולהסביר להם את הסיכונים ברכיבה לא נכונה. העירייה צריכה לצאת בתוכניות הסברה לכלל הציבור, להולכי הרגל ולציבור הנהגים. ניתן לומר ברטרוספקטיבה, כי היה נכון למנוע מבני נוער מתחת לגיל 18 גישה לאופניים חשמליים. זה היה מונע המון תאונות. הרי נער מתחת לגיל 18 לא תמיד יכול להבין את הסיכון שיש בכביש. הוא לא למד נהיגה ואינו מודע לסכנות שיש להולכי הרגל. בסופו של דבר ניתן לומר כי האחריות הראשונה מוטלת על ההורים. הרי הם אלו שיכולים למנוע מילדם לרכב על אופניים המסכנות את עצמו ואת הציבור”.

(קארי פכטר, תושבת רעננה, היא פעילה חברתית).

שלומי חננאל

שלומי חננאל

“אם לשים אצבע על הגורם האשם, אז זה ההורים. מה שקורה זה שההורים נכנעים לילדים וקונים להם אופניים, במקום לשים להם גבולות ולוודא שהילדים יודעים את ערכי הנהיגה והזהירות בכביש. אחרי שכבר קנו, ההורים לא יכולים למנוע את תרבות הנהיגה שלהם. איך ילדים יידעו לנהוג כמו שצריך אם מעולם לא למדו? לדעתי הפתרון לבעיה טמון בקנסות ובנזק לכיס. ברגע שהורים יתחילו לשלם קנסות כבדים על תרבות הנהיגה של ילדיהם, הורים אחרים יחשבו פעמיים לפני שירכשו לילדיהם זוג אופניים חשמליים”.

(שלומי חננאל, תושב רעננה, הוא הבעלים של בית הקפה אחוזת הלחם).

לימור גוטהולץ

עו"ד לימור גוטהולץ

“מדי יום עולה מספר הנפגעים בתאונות בהם מעורבים אופניים חשמליים. האשמים העיקריים במצב הם הממשלה ומשרד התחבורה שהזניחו את הבעיה. הנושא של תאונות אופניים חשמליים נוגע לכל אזרח במדינה כנהג, רוכב או הולך רגל ולכן היה צריך לקבל עדיפות עליונה. חייבים לאסור את היבוא והשימוש ולמנוע את הקורבן הבא, עד שיושלמו התנאים המתאימים לרכיבה בטוחה”.

(עו"ד לימור גוטהולץ, תושבת רעננה, היא עורכת דין בתחום האזרחי ומקרקעין).